די.וי.די: "מלחמת הכפתורים" עדיין קלאסי

עד שתגיע גרסה משופצת לסרט הילדים הצרפתי הוותיק והאהוב, אפשר בהחלט להסתפק ברימייק האחרון, אחד מתוך שניים שיצאו במקביל. הסרט מצליח לשחזר במעט את הקסם המקורי ומכיל לא מעט הפתעות נעימות משלו

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

בימי כעובד דלפק באוזן השלישית זכור לי פרצוף אחד מאוד מסוים של אכזבה – זה הנוגע לתשובה לשאלה אם יש בספרייה עותק של "מלחמת הכפתורים". האמת היא שהיה עותק וידאו אחד חבוט למדי של סרט הילדים הצרפתי האהוב על פי ספרו של לואי פרגו, שנדמה לי כי נשחק עד כדי קלקול מאז. הלקוחות לא הסתפקו ברימייק הבריטי משנת 1994, אפילו שהיה זמין בצורת DVD, משום שקיוו לשחזר כנראה את הקסם שבצפייה בסרט המקורי משנת 1962, אולי אחד מסרטי הילדים הגדולים בכל הזמנים. כעת מגיעה הישועה בדמות רימייק נוסף, הפעם צרפתי, שעושה כבוד למקור ואולי יעלה הבעה אחרת על פניהם של המבקשים לצפות ב"מלחמת הכפתורים".בצרפת של סוף שנות ה־50, ימי מלחמת העצמאות של אלג'יר, מתקיימת גם מלחמה תמידית בין הילדים של שני כפרים סמוכים – ולראן ולונז'ברן. מדובר בשתי כנופיות של זאטוטים מאורגנים ומאומנים היטב, ולכל אחת מנהיג עשוי ללא חת. את ולראן, מנהיג נער מגודל המכונה ל'אצטק (תיאו ברטראן) ואת ילדי לונז'ברן מוביל לבראק הנערץ (וינסאן ברס). הסרט מתמקד בעיקר בכפר השני ובגיבורו, אותו לבראק, נער יתום מאב שמפרנס את אמו (מתילד סנייה) ואת אחיותיו הקטנות ומדורבן להשקיע בלימודים בידי המורה שלו (אריק אלמוזנינו). הגיבור הצעיר נקרע בין מחויבויותיו השונות – הנהגת חבריו במלחמה המתמשכת נגד הדרדקים השכנים, משפחתו והלימודים.נלחמים כמו גדולים. "מלחמת הכפתורים" - הטריילר:סיפור מאחורי הקלעים של הסרט מעניין לא פחות מן העלילה עצמה – מתברר שסרטו של יאן סמואל ("נראה אותך אוהב") הוא למעשה אחד משני רימייקים צרפתיים לקלאסיקה שיצאו באותה שנה. זוהי תופעה המוכרת בעיקר בהוליווד, כפי שקרה ממש השנה עם שני סרטי שלגיה ("מראה מראה – הסיפור האמיתי" ו"שלגיה והצייד"). תעשיות סרטים תמיד יחפשו סיפורים שפגו זכויות היוצרים שלהן, וזה בדיוק מה שקרה עם "מלחמת הכפתורים", ספר שנכתב בשנת 1912. שני הסרטים, בעלי השם הזהה, נגסו זה בהכנסותיו של זה ולא הגיעו לשיאים של הסרט הבכור, שהתקבל באהדה מפתיעה כאשר עלה לאקרנים בזמנו ואף זכה בפרס ז'אן ויגו. הבמאי איב רובר חתום מאז על כמה סרטים אהודים נוספים, כמו "אלכסנר המאושר" ו"הבלונדיני עם הנעל השחורה". הגרסה החדשה נופלת כמובן מקודמתה, ומי שמכיר את הספר או את הסרט הוותיק ודאי יבחין בלא מעט שינויים, אבל היא בהחלט בבחינת תחליף ראוי עד שתגיע הוצאה מחודשת.גם המורים בעסק ראשית, יש משהו מרגיע אוטומטית בסרט שרוב גיבוריו הם ילדים. במיוחד בצרפתית, כמו נניח, החברים של ניקולא. זאת מפני שלא משנה כמה אינטנסיבית הסיטואציה, אפשר להיות בטוחים ששום דבר רע באמת לא יקרה. לפיכך, כמות הצחוק והחיוכים שמעורר "מלחמת הכפתורים" מודל 2011 היא לא רק מרובה אלא גם מפתיעה. אין בסרט הזה גרם של ציניות, אבל יש לא מעט תחכום. למשל, באופן שבו בונה הסרט את העולם שלו ובמיוחד את היריבות בין שני הכפרים. מתברר שצמד המורים המחנכים את הילדים היו בעצמם מנהיגי כנופיות יריבים בצעירותם, כך שהם לא רק מבינים את חשיבות העניין, הם אף משתתפים בו ומתנהגים לעתים באינפנטיליות לא אופיינית.המלחמה מתאימה בעיקר לילדים. הקאסט של "מלחמת הכפתורים" (צילום: מתוך הסרט)כמו בכל מלחמה שמכבדת את עצמה, יהיו בגידות ועריקות, ותהיה גם אשה שמסתננת לשורות הגבריות, ממש כמו ב"ז'אן דארק" או ב"שר הטבעות". הפן הנאיבי וההומוריסטי של הסרט עומד אמנם בסתירה לאופי המלחמתי שלו, אבל דווקא מכאן נובע חוסנו. לא לגמרי ברור מה הסיבה לאיבה השוררת בין הכפרים, או אפילו למנהג שהעניק למלחמת הכפתורים את שמה – תלישת כפתורי חולצתו ומכנסיו של היריב המנוצח, כלומר, למעט העובדה שהוריו של הינוקא יכעסו עליו. לכן, ועל אף כמות לא מבוטלת של סצנות לחימה או אסטרטגיה צבאית, מדובר בעצם בסרט מקסים שעושה צחוק מהקונספט של מלחמה בכלל וממלחמת צרפת־אלג'יר המתרחשת ברקע בפרט. מלחמה היא עסק ילדותי, לא גברי במיוחד, כך מתברר.

"מלחמת הכפתורים". בימוי: יאן סמואל. צרפת 2011, 109 דקות. צרפתית עם כתוביות באנגלית.הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ