נר שמיני: סרטים בסימן קריאה!

פרוייקט המלצות יומיות מיוחדות לחנוכה, שיאיר לכם פינות נסתרות לאורך כל החג. והפעם: האם סימן קריאה בכותרת הוא ערובה לסרט מוצלח? לפי סרטים כמו "פיראטים!" ו"המודיע!" התשובה היא כן, אבל יש גם כאלה שמפריכים את התיאוריה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

במשך כל יום מימי חג החנוכה, מדור הקולנוע של עכבר העיר ישפוך אור על סרטים, יוצרים וז'אנרים שכדאי להכיר, או שלא זוכים לתשומת לב מספקת. היום, נר שמיני ואחרון: מסיימים את הפרויקט ובגדול!

» נר ראשון: קולנוע ישראלי מגניב» נר שני: הכירו את הקולנוע של לבנון» נר שלישי: מותחן פסיכולוגי עם שפם» נר רביעי: הסרטים של מירנדה ג'ולי» נר חמישי: הצד האפל של צרפת» נר שישי: קולנוע ארגנטינאי עצמאי» נר שביעי: להתאהב בכריסטוף הונורהבביקורת הדי.וי.די שלי על סרט האנימציה המקסים "פיראטים!", כתבתי שסרטים עם סימן קריאה בשמם נוטים שלא לאכזב. את החוק הגחמתי הנ"ל אימצתי בעקבות הסרט "המודיע!" משנת 2009, בו גילם מאט דיימון דמות רבת סתירות ואותו ביים בכשרון רב סטיבן סודרברג. משהו בשימוש בסימן הקריאה, גם בשמו המקורי של הסרט, לכד באופן מדויק את תמצית ההוויה שלו. מבט בוחן יותר אל עבר ההיסטוריה של הסרטים המתפעלים מעצמם והמכריזים על עצם קיומם מיד בכותרת, מוכיחה כי למרות שיש כמה יוצאים מן הכלל, מדובר בשיטה לא רעה בכלל לסינון רשימות צפייה.דוגמאות לסרטים מוצלחים עם סימן קריאה בשמם יהיו "להתראות לנין!" הגרמני, "יאללה! יאללה!" השבדי, וכמובן "סודי ביותר!" האמריקאי של ג'ים אברהמס והאחים צוקר, עם ואל קילמר בתפקידו הקולנועי הראשון. אגב, כל סדרת הפארודיות הז'אנריות כמו "לרקוד עם טייסים", "טיסה נעימה" ו"האקדח מת מצחוק", מגיעים במקור עם סימני קריאה בכותרת, שנוקו מהם כאשר הגיעו ארצה, משום מה. סרטים אלה מכריזים על נועזתם היחסית עוד לפני שלב קריאת התקציר, והם דוגמה לשימוש הנכון בתו זה - קריאת התפעלות. הם מצליחים להלהיב את הקהל טרם הצפייה ומכילים רוח שטות בריאה.מצדיק את השימוש. "סודי ביותר!" - הטריילר:מן העבר השני, לא חסרות דוגמאות לסרטים מוצלחים פחות, אשר עושים שימוש בסימן הניקוד הפופולרי מדי. המחזמר "מאמא מיה!", או סדרת "גול!" הספורטיביים יהיו מקרים מייצגים בהם סימן הקריאה נועד, כנראה, כדי להזהיר את הצופים מפניהם, גם אם לא הייתה זו כוונתם המקורית. "הורטון שומע מישהו" ויתר על סימן הקריאה בתרגום לעברית, וחבל שכך, כמו גם "מולין רוז'" ו"הפלישה ממאדים", שני סרטים צעקניים וססגוניים במיוחד. לעומתם, "אמרתי לך!" הוסיף את הסימן שלא לצורך והתרחק בכך ממקורותיו הנינוחים יותר, כמו גם "הישאר!", שמגיע נטול בגרסה הלועזית ולפיכך מייצג טוב יותר את רוח הסרט.כדאי לזכור שאין מדובר בעניין חדש במיוחד, בשום גזרה תרבותית. המחזה "אוקלהומה!", האלבום "Help!" של הביטלס ואפילו סרטים משנות השלושים והארבעים כמו "Murder!" או "Objective, Burma!" היו הראשונים להבין את הפוטנציאל השיווקי של סימן הקריאה. כיום, קשה מאוד למצוא פרסומת שלא מנסה להסב את תשומת ליבו של הצרכן הפוטנציאלי בכך שהיא למעשה צועקת עליו. לכן, חשוב לא להגזים (כמו בסרט הגרמני "Sophiiiie!") או להתחכם ("S1m0ne", עם אל פאצ'ינו). ובעידן שבו עילגות היא חלק מהמיינסטרים (סרט הניו-אייג' "What the #$*! Do We (K)now!?", או התוכנית "גוללל סטאר"), שלא לומר ערך עליון שיש לשאוף אליו, חשוב להעריך שימוש נכון ולא מופרז בסימן שאמור לשמש כתמרור וכמורה דרך לשיפוט נכון של העומד לפניך. אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בסרט עם סימן קריאה בשמו, תנו לו צ'אנס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ