נר רביעי: הקולנוע של מירנדה ג'ולי

פרוייקט המלצות יומיות מיוחדות לחנוכה, שיאיר לכם פינות נסתרות לאורך כל החג. והפעם: המלצה על יוצרת ייחודית ומקורית באמת, שחולשת על כמה סוגי אמנויות ונשארה נאמנה לעצמה למרות נתונים שמאפשרים לה להפוך לכוכבת בהוליווד

אדוה לנציאנו, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדוה לנציאנו, עכבר העיר

במשך כל יום מימי חג החנוכה, מדור הקולנוע של עכבר העיר ישפוך אור על סרטים, יוצרים וז'אנרים שכדאי להכיר, או שלא זוכים לתשומת לב מספקת. היום, נר רביעי: אני, מירנדה וכל השאר.» נר ראשון: קולנוע ישראלי מגניב» נר שני: הכירו את הקולנוע של לבנון» נר שלישי: מותחן פסיכולוגי עם שפםנדירים היוצרים שלא רק נותנים השראה לחלום, אלא גם השראה לחיות. לחיות באמת, להרגיש באמת. להבחין בפרטים האזוטריים אבל הכל כך משמעותיים, לאמץ את המוזרויות שלנו ושל אחרים. כזו היא מירנדה ג'ולי. ביצירתה, היא תהיה הראשונה להודות שלהגיד את מה שאנחנו באמת חושבים ולחוות את הרגישויות והעולם הפנימי שלנו גם בחיים האמיתיים, עלול להרחיק מאיתנו אנשים; אבל היופי שבסרטיה הוא האופן בו היא מראה כי הם באותה המידה יכולים לקרב אלינו את אותם אנשים – או לפחות את אלה מהם שהמטענים והפגמים שלהם הולכים עם שלנו. והקרבה הזו, אם היא נוצרת, היא הדבר האמיתי.

והיו לה, לג'ולי, את כל ההזדמנויות להיות הדבר הלא-כל-כך-אמיתי. עם פניה החינניות, עינייה הענקיות והמתיקות הנובעת מכל מילה שלה, היא יכולה הייתה בקלות להפוך לסוויטהארט תורנית של הוליווד, ולהיות מלוהקת לתפקידי ה"מאניק-פיקסי-דרים גירל" שאנחנו כל כך אוהבים להתרפק עליהם (ע"ע זואי דשאנל). אבל היא בחרה לעשות את הכל חוץ מזה. והכוונה היא באמת להכל. ג'ולי היא אשת אשכולות מבחינת היצירה שלה. היא פועלת במגוון סוגי מדיה – ספרות, מחזאות, פרפורמנס ארט, ריקוד, מוסיקה וכמובן - קולנוע. את שני הסרטים באורך מלא שלה "אני, אתה וכל השאר" ו- "The Future" היא ביימה, כתבה ואף גילמה בהם את הדמויות הראשיות.» ביקורת די.וי.די על "The Future"» ג'ולי היא אחת הבמאיות של העתיד

שני הסרטים הללו הם הסיבה בעטיה אני בוחרת להפנות אליה זרקור. על אף שהביקורת מחבקת את ג'ולי ("אני, אתה וכל השאר" זכה בפרס מצלמת הזהב של פסטיבל קאן ב-2005), היא הייתה ונותרה יוצרת שוליים. כמו את פיצ'ר הביכורים שלה, גם את The Future, היא יצרה במסגרת עצמאית ובתקציב מאוד נמוך. אבל במקרה שלה, השוליים העצמאיים עושים לה רק טוב. כי ג'ולי היא יוצרת חד-פעמית. לא סתם בכך שהיא עושה רק את מה שהיא רוצה, אלא גם באופן בו היא עושה את זה. הסרטים שלה יכולים להיות רק שלה.אף אחד אחר לא היה הוגה את זה. "The Future" - הטריילר:

לא חסרים סרטי אינדי שמככבות בהם דמויות "מיוחדות". למעשה יש קצת יותר מדי מהם. ההבדל בין אלו לבין דמויותיה של ג'ולי, הוא שהאחרונות הן לא רק אקסצנטריות לשם האקסצנטריות - הן חריגות בכמה שהן אמינות. בזמן שהדמויות גורמות לנו לפעור את עינינו ולתהות האם באמת יש אנשים כאלה, הן גם משכנעות אותנו שאכן יש, ושאם לא – אז צריכים להיות. יותר מהכל, הן גורמות לנו לאהוב אותן, להתאהב בהן אפילו.

ציניקנים ככל שתהיו, אני בספק אם תוכלו להישאר אדישים לאופטימיות ואהבת האדם שקורנות מסרטיה של מירנדה ג'ולי, דווקא כיוון שהם עצמם לא חפים מציניות. אולי האמינות שלהם נובעת מתוך השילוב הלא שגרתי הזה. בהומור וברגישות, הם מבקשים מאיתנו לא להתנתק מהמציאות אלא לבנות מציאות אלטרנטיבית, כזו שבה נלווה דג זהב ברגעי חייו האחרונים; כזו שבה הליכה משותפת של שני זרים במעלה רחוב אחד תכיל סיפור אהבה שלם מתחילתו ועד סופו. אלו סרטים שלא מאפשרים רק לעבור לידם, שכן הם עוברים דרכנו, ומבקיעים את מחסומי האדישות, הקור והריחוק שבדרך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ