די.וי.די: אין ישועה ל"עלמות במצוקה"

וויט סטילמן חוזר עם סרט חדש, עשור וחצי אחרי "ימים אחרונים של דיסקו". הוא מתהדר בקאסט נשי מוצלח, בראשות גרטה גרוויג ואנהלי טיפטון, ובורא עולם מעניין ומקורי - אבל חסר מיקוד או אמירה קוהרנטית על הנושאים בהם הוא מתעסק

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

רבים שואלים אותי: "תגיד, איך זה יכול להיות שסרטים מגיעים מתורגמים אל ספריות ההשאלה מבלי לעבור קודם בקולנוע?". טוב, לא רבים, אבל זה קרה ממש השבוע. ההסבר הוא שישנן כמה מדינות אירופיות שטורחות להוסיף אופציה של כתוביות בשפת הקודש להוצאת ה־DVD המקומית של סרט כלשהו, לא חשוב מאיזו מדינה הוא מגיע. פולין ובריטניה הן הידידות הגדולות שלנו בכל הקשור לעותקים מתורגמים, כל אחת מסיבותיה היא. עותקים אלה הם שמלוקטים בידי הספריות, וכך זוכה הקהל הישראלי לאפשרות לגאלית לצפות בסרט בשיטת השידור הנהוגה בארץ (ZONE 2) עם תרגום עברי שבדרך כלל חף מפאשלות. ובמקרה של "Damsels in Distress", התרגום הכרחי למדי כדי לעקוב אחר פרצי המלל הפסבדו־אינטלקטואלי שתוקפים את הצופה.» נטע אלכסנדר ממליצה על הסרטהסרט מתרחש בקולג' די מוזר, "שבעת האלונים" שמו, שבו הכל קצת אוף־ביט. בתי האחווה, אייקונים טיפוסיים של האמריקנה, משתמשים באותיות רומיות במקום האותיות היווניות המסורתיות, לדוגמה. שלוש בנות רגועות אך מחופפות למדי מנהלות את "המרכז למניעת התאבדויות". בעזרת קפה, דונאטס וריקודי סטפס, הן מנסות לעודד את הסטודנטים המדוכאים ולהרים את המורל בקמפוס. אלו הן ויולט (גרטה גרוויג) המתנשאת, התר (קארי מקלמור) הנאיבית ורוז (מגלין אצ'יקונווקה), שחושדת בכל זכר כרודף שמלות פוטנציאלי. מצטרפת אליהן תלמידה חדשה ששמה לילי (אנהלי טיפטון), נערה מציאותית, שנדמה כי היא היחידה בסרט שלא אשכרה חיה בו. אף על פי שהבנות משתדלות לא להטריד את עצמן בנושאים כמו דייטים ומקפידות לצאת רק עם לוזרים, כדי לחזק את ביטחונם העצמי של המפסידנים, שורה של גברברים ימררו וישמחו את חייהן לסירוגין. חלקם אף יקפצו ממיטתה של ויולט אל זו של לילי ולהפך."עלמות במצוקה" - טריילר:שמו של הסרט, "עלמות במצוקה", ספק מרפרר אל סרטו של ג'ורג' סטיבנס משנת 1937, שנקרא "A Damsel in Distress". החשד לרפרנס נובע בעיקר מן הפתיחה והסיום: הכותרות מעוצבות בסגנון קלאסי, אך ספוגות מודעות עצמית בנוסח שנות האלפיים־עשרה - קודם כל מופיעות העלמות והשחקניות המגלמות אותן, ואחר כך "המצוקות", עם שמות השחקנים הגברים. לקראת סיום, מבצעות הדמויות נאמבר מוזיקלי לצלילי "Things Are Looking Up", שכיכב בסרט הוותיק. אך כאן מסתיים הדמיון בין הסרטים, כיוון שהמצוקה של העלמה בסרט הישן הינה מציאת חתן, ואילו 65 שנה לאחר מכן, נראה שהעיסוק המרכזי של הנערות הצעירות נהייה הן עצמן.ימים אחרונים של סטפס גיבורות הסרט - כולן נקראות על שמות פרחים, כפי שבוודאי הבחנתם - הן מושא בעייתי מאוד להזדהות. שכלתניוּת היתר שלהן והעובדה שהן מנתחות כל מילה שיוצאת להן מהפה וכל מחווה גופנית הופכות את הצפייה עצמה לחוויה שמתחוללת בעיקר באונות. כאשר הגברים נכנסים לתמונה, ניכר היעדר כמעט מוחלט של רומנטיקה או רגש, והאדישות ההיפסטרית שבה מתייחסות הגיבורות למה שקורה להן, מקשה על הצופה לקבל את ההשתפכויות, אם אפשר לקרוא כך לאופן המנוכר שבו מסבירה ויולט, למשל, את שעל לבה. התחושה היא כאילו גם הוא, הלב, ממוקם בראשה, ושזה מצוי בכלל באיזו מאה אחרת או יקום מקביל, לפחות לפי צורת ההתנסחות והלך המחשבות שלה. האנושיות היחסית של לילי, שאותה מגלמת בכישרון טיפטון המופלאה, הופכות אותה למוקד הרגש ולמרכז הטוב של הסרט. אך לצערה של השחקנית, התסריט סידר לה לא מעט תהפוכות עלילתיות, אבל מעט מדי תכונות אופי או סיפור רקע ראוי כדי להתמודד איתן בהצלחה.על הכתיבה וכן על הבימוי חתום וויט סטילמן, ששובר שתיקה בת עשור וחצי מאז סרטו המעולה "ימים אחרונים של דיסקו", שעוסק בנושאים דומים. אז היו אלה קלואי סבני וקייט בקינסייל שגילמו נערות צעירות במסע לגילוי עצמי ולחיפוש אהבה, על רקע מוזיקת ריקודים. כאן, חוץ מהסטפס הטיפולי של המרכז למניעת התאבדויות, ישנה עלילת משנה הנוגעת לשאיפתה של ויולט להמצאת שגעת ריקוד משלה, כמו הטוויסט או הצ'רלסטון. זו עוד דרך שבה מאפיין היוצר את הדמות המרתקת היחידה שלו, מלבד לילי כאמור, כלא מתאימה לתקופה שהיא חיה בה. גרוויג, מלכת האינדי האמריקאית, שרק תלך ותהיה מפורסמת יותר, ובצדק, מגייסת את מלוא החן והזחיחות שלה כדי להפוך את הדמות לכמעט אנושית ולגמרי בלתי מושגת. אך כמו הסרט כולו, דומה כי היא קצת חסרת מיקוד. גם העריכה הגסה והמפוזרת מעידה כי היוצר לא היה לגמרי סגור על הסיפור שהוא מבקש לספר הפעם. נקווה שזוהי הורדת חלודה שתחזיר את סטילמן לתלם, ולא אקורד אחרון לפני עוד היעלמות לתקופה ממושכת.

"Damsels in Distress". בימוי: וויט סטילמן. ארה"ב 2011, 99 דקות. אנגלית עם כתוביות בעברית. הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ