עמית קלינג, עכבר העיר
עמית קלינג, עכבר העיר

בעשור וקצת מאז פיגועי ה-11 בספטמבר נאמר לא פעם - בעיקר בעקבות "ברוכים הבאים למדבר של הממשי", ספרו של סלבוי ז'יז'ק מ-2002 (שנקרא על שם ציטוט מ"המטריקס" הראשון) - על השינוי המהותי באופי הטרור עצמו. לאור הנוכחות הכל-חובקת של המדיה הויזואלית, הוא הפך לספקטקל של ממש. אל-קעידה אולי היו יכולים לתכנן ולבצע פיגועים קטלניים יותר, אבל לא מבעיתים יותר. כל הסמלים בהם נעשה שימוש - גם זירות ההרג עצמן (מרכז הסחר הבינלאומי, הפנטגון), גם השימוש במטוסים אמריקאים כנגד מטרות אמריקאיות - הכל אורגן כך שאף אחד לא ירגיש בטוח בשום מקום. מי שמפקפק בעוצמת הצריבה הזאת לתוך התודעה הקולקטיבית, מוזמן לגדל זקן ולהיכנס לשדה תעופה. עשיתי זאת כמה פעמים, זו אף פעם לא הייתה חוויה חיובית.

הפיגועים ההם סגרו מעגל תודעתי מסוים. המציאות שנראתה מועתקת מסרט אסונות, עד כדי כך שביום המתקפה, לצד פרשנים מדיניים ובטחוניים, ב-CNN ראיינו את טום קלנסי, שתיאר שבע שנים קודם לכן, ברומן "חוב של כבוד" מתקפה דומה מאוד על הבית הלבן - שככל הנראה היה המטרה המיועדת של טיסה 93, שנחטפה גם היא באותם אירועים, אך התרסקה בשטח פתוח כאשר נוסעי המטוס התמרדו כנגד אנשי אל-קעידה. אבל הם גם פתחו דור חדש של טרור מכוון לוחמה פסיכולוגית, כזה ששאב את ההשראה שלו - באופן מבלבל - גם מקולנוע הוליוודי, ממנו למד "מה מפחיד" וכיצד להיות מפחיד בהתאם.סיכום מבצע "עמוד ענן":» לאן נעלמה ההיסטריה משידורי החדשות?» מי ניצח בקרב הפרשנים: ערוץ 2 או 10?

הסרטון שחמאס שחרר אולי זכה לתהודה ויראלית בעיקר בזכות העברית הקלוקלת שבו - "טגועי ההתבאדות" או ההברקה הלא מכוונת "תחנות אוטובום" - אבל הדבר הבאמת-מעניין בו הוא דווקא האופן בו הוא לגמרי שואב את המראה ואת השפה שלו מפורמט הטריילר. הוא בעצם פרסומת לפיגועים: נפתח בכתוביות קצרות, כמעט רציפות, המלוות בקריינות בקול עמוק, ממשיך למונטאז' זריז ואינטנסיבי של תמונות של פיצוצים ואנשים חמושים ומסתיים במסר קליט ודרמטי. לפחות עד כמה שהצירוף "תתקדם אמיץ! כדי שתהרג!!" יכול להיות קליט. הייתה חסרה רק איזו בדיחה קצרה אחרי הכתובית האחרונה בשביל לסגור את החבילה."חכו לנו בקורב" - הסרטון המושמץ:

גולשים אולי שועשעו מהאופן בו חלק מהטקסט בעברית מופיע בסרטון בכתב מראה, אבל אף אחד לא עצר להבחין בכך שהסרטון כולו הוא בעצם, בכתב מראה: מסר של ארגון איסלאמי בפורמט קולנועי-מערבי. כל הערבית שלו, אפשר לומר, כתובה מימין לשמאל. עבור הצופה המערבי המאוים מהמגמות הבינלאומיות של השנים האחרונות, זהו הדבר המבעית באמת - לא שיש להם רקטות אלא שיש להם יוטיוב. בהתאם, כאשר קולקטיב ההאקרים אנונימוס ביצע לפני כמה ימים את #OpIsrael - במהלכו הם הפילו מספר אתרים ישראליים ופרו-ישראליים (כמו האתר של AIPAC) - הם הכריזו כי אינם מתגייסים לצד הישראלי או לזה הפלסטיני, אלא מוחים על כך שישראל משבשת את פעילות האינטרנט השוטפת בעזה ובכך מונעת מתושבי הרצועה לדווח באופן חופשי על מצבם. אגב, לא מן הנמנע שהטריילר "מגדודי אל-קסאם" הושפע גם על ידי הטריילרים שאנונימוס מרבים להפיץ לפני הפעולות שלהם. עם זאת, על אנונימוס - רבי-פנים ומקום ככל שיהיו, ולמרות שיש להם פעילים גם בעולם הערבי - המסכה המערבית של גיא פוקס יושבת חלק יותר.האופי המבוזר של אנונימוס אמנם לא מאפשר לאפיין את הפעילים שלהם בצורה ממשית. מה גם שעל מנת להשתייך לארגון, כל מה שצריך הוא להכריז על השתייכותך אליו. עם אנונימוס מזוהים גם פלגים פרו-פלסטיניים במוצהר. לא אופתע גם האקרים ישראלים שפעלו נגד מטרות בעולם הערבי השתמשו בסמלים או בשפה של אנונימוס, למרות שלא ידוע לי על כאלו. למרות כל זאת, המסכה של גאי פוקס היא עדיין פנים של גבר לבן (וכאלו היו רוב, אם לא כל, ההאקרים המזוהים עם הקולקטיב, שנחשפו או זוהו) - והיא נכנסה לשימוש רחב דרך נכס צאן ברזל של תרבות גיקית, הקומיקס "V for Vendetta" של אלן מור ("Watchmen") והעיבוד שלו לקולנוע על ידי האחים וושאובסקי - בקיצור, סמלים מערביים לחלוטין.

בין חמאס ל"כוכב הקופים: המרד"

הסרטון עצמו הוא גם בבואה של הרגע העוצמתי ביותר ב"כוכב הקופים: המרד" (זהירות, ספוילר); לאחר ששתק במשך שעה וחצי של הסרט, סיזר מוביל את אחיו הקופים למרד כנגד בני האדם. ברגע ההתקוממות - שניה לפני שהוא הורג אדם, לראשונה - הוא גם מתחיל לדבר. המילה הראשונה שלו היא "לא!". זהו רגע של אימה בגלל שהוא פוסל את הנרטיב של חוסר התקשורת. ללא תקשורת, ללא שפה מדוברת משותפת לא יכולה להיות גם הכרזת מלחמה אמיתית. הרגע בו הקוף צועק "לא!" הוא הרגע בו המיסיונר הנוצרי כבר לא יכול לשכנע את עצמו שהסיבה שהשבט מניח אותו בסיר עם מים רותחים היא בגלל שהם לא מבינים. הם מבינים ולא רוצים.הרגע המטלטל מתוך "כוכב הקופים: המרד":

סרטון המלחמה של חמאס הוא, כמובן, מורכב יותר משאגה חד-הברתית, ולכן הוא גם מעורר רגשות סותרים. הוא מפחיד דווקא בגלל שהוא מוכר, לא בגלל שהוא זר או לא מובן. אפקט ההרתעה שלו מבוסס על השימוש בעברית, על הפגיעה קרוב לבית - גם סימבולית וגם ממשית. הוא פרסומת לפעולות עתידיות - הוא לוקח אחריות על פיגועים שעוד לא בוצעו. זה משיג דווקא, יש לומר, את הפעולה ההפוכה. הרגעים הכי מלחיצים בסרט האקשן הם כאשר מתבצעת תקיפה ממקור לא ידוע, שלא מזדהה (מתבקשת, כמובן, השוואה למערכה הראשונה והמושלמת של "סקייפול" - שדמות הנבל, וכל העלילה בו, בכלל, מושפעים מאוד מעידן ויקיליקס-אנונימוס).

כל זה, בכל מקרה, מתמוטט מול העברית הקלוקלת, הגרפיקה החובבנית, בגלל התחושה שהסרטון יוצר לא על ידי טרוריסטים אמיתיים אלא על ידי ילדים מתלהבים, שמושפעים מסרטי אקשן כמו שהם מושפעים מהמלחמה מסביב ומתחזים ל"לוחמים אמיתיים". התמונה המתקבלת היא של ילדים העומדים אחד על הכתפיים של השני, מתחבאים בתוך מעיל גשם.

האפקט הקומי הלא מתוכנן הוא ללא ספק סיבה מרכזית בכך שהסרטון דווקא אומץ בשמחה על ידי אתרי חדשות וגולשים ישראלים, אבל נדמה לי שמעבר לכך, יש בו איזה אפקט מרגיע דווקא. הוא מוזג מציאות מטורפת לתוך התבנית המוכרת והאהובה של סרט האקשן האמריקאי - המקבילה המצולמת לקומפורט פוד. אנחנו יודעים איך זה יעבוד. יהיו פיצוצים (אסתטיים מאוד), הרוגים ויהיו מרדפים, אבל בסוף הטובים ינצחו. יש כללים לכאוס. אפשר להתנחם בשקר (שנופץ גם הוא, חלקית, בתקרית הירי בהקרנה של "עלייתו של האביר האפל" מוקדם יותר השנה) הישן והטוב הזה: הפיצוצים הם על המסך. בית הקולנוע הוא מרחב מוגן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ