דור ה-8 ביט: נוסטלגיה למשחקי המחשב של פעם

יותר ויותר סרטים וסדרות טלוויזיה מתייחסים באופן ויזואלי ותכני לעולמם של פאקמן, סופר מריו ודומיהם. הסרט החדש של דיסני, "ראלף ההורס", הוא רק דוגמה אחת מתוך טרנד מתרפק של יוצרים שגדלו על הארקייד וכעת מבטאים זאת בסרטיהם

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

לשנות החמישים היה את דור הביט (ע”ע בדרכים), עם הצעירים פורקי העול והמשוחררים מינית, ולשנות ה-90 את דור ההמשך – ה-”8 ביט", מושג מעולם משחקי המחשב של התקופה, המאופיינים באנימציה פרימיטיבית שהיום נראות כמו גיבוב פיקסלים גדולים מדי וסאונד שכאילו בוקע מרמקול שרוף. או כמו רטרו מגניב לגמרי, תלוי את מי שואלים. מאז ש-21 ג'אמפ סטריט הוכיח בתחילת השנה הנוכחית ש-2005 היא עבר מספיק רחוק כדי שיהיה אפשר לצחוק עליו, העשור האחרון של המאה ה-20 נראה פתאום כמו אופנה עתיקה לא פחות ולא יותר מקודמיו. מי שצריך להתמודד עם האמת המרה הזו, שמשמעותה כי כולנו מזדקנים ומהר, הם ילידי הסבנטיז-אייטיז שהתבגרו בניינטיז. והקולנוענים שביניהם עושים זאת בעזרת מתקפת נוסטלגיה מרגשת, כפי שמתבטא בסרט החדש של אולפני וולט דיסני ראלף ההורס, שמגיע אל בתי הקולנוע בסוף החודש.

» ראלף ההורס - כל הפרטים

בסרט, דמות הנבל ממשחק ארקייד (שיוצרי הסרט המציאו במיוחד) מואסת בתפקידה כבחור הרע ומחפשת לעצמה ייעוד חדש. מסע החיפושים מוביל את גיבור הסרט, ראלף (בקולו של השחקן ג'ון סי ריילי), בין מגוון של משחקי מחשב מכל הז'אנרים. הוא אף מוצא את עצמו בקבוצת תמיכה של נבלים מפוקסלים מפורסמים, כמו הרוחות שרודפות אחרי פאקמן, דמויות מ"סטריט פייטר", והחבר'ה הרעים שבעקבותיהם של סוניק הקיפוד וסופר מריו. דיסני הלכו עד הסוף עם הקונספט וקנו את הזכויות לכל הדמויות האהובות, כדי שמי שגדל עליהם יהיה יכול להתמוגג מהנאה בקול רם ובכל פריים ופריים. מי שהם לא הצליחו להשיג להופעת אורח - זכה למחווה כזו או אחרת.

רצף תענוגות לחובבי הארקייד. “ראלף ההורס" – הטריילר:

“ראלף ההורס" הוא מחווה ישירה ובאורך מלא לדור ה-8 ביט, אבל הוא ממש לא היחיד. אחת הסנוניות הדיגיטליות הראשונות והמובהקות ביותר שמבשרת את בואו של הרטרו-ניינטיז הוא האקסים של החברה שלי, או "סקוט פילגרים נגד העולם" בשמו המקורי. בניגוד ליוצרי "ראלף", רובם אנימטורים ותיקים למדי, “פילגרים" נולד במוחם של שני ילידי המחצית השניה של שנות השבעים, שעברו את שנותיהם המעצבות מול משחקי המחשב האיקוניים שהגיעו עשר וחמש עשרה שנים אחרי לידתם. בריאן לי אומאלי, יוצר הקומיקס עליו מבוסס הסרט, ממש לא אוהב לדבר על מקורות ההשראה שלו (“אני ההשראה של עצמי כי אני סופר-גאון” הוא ציטוט מפורסם שלו), אבל אין ספק שהוא בילה שעות רבות מהתבגרותו באולמות משחקי הוידאו.» מה סוד ההצלחה של סקוט פילגרים?» התגובות לסרט בפתיחת פסטיבל אייקון 2010במאי הסרט, אדגר רייט, הוא כבר מעריץ מוצהר יותר. העיצוב של עלילת הסרט כמשחק מחשב לכל דבר - בו הגיבור צריך להילחם באקסים של חברתו החדשה, ברמת קושי משתנות וכאשר כל אקס הוא למעשה "בוס" של העולם שלו - מדבר בעד עצמו. את האווירה משלימות בדיחות קטנות והברקות תסריט נוספות המערבבות את החיים האמיתיים עם חוקים ומוסכמות מעולם משחקי המחשב, המגובים בהבלחות סאונד שמרגשות את כל מי ששיחק בחייו באותם מבזבזי זמן מהבהבים ורועשים.כשפאקמן ופרוגר תקפו את ניו יורק

בשנות ה-80 עצמן, לפחות שני סרטים ניסו לשמר את רוח התקופה בזמן אמת. אחד מהם היה "טרון", בו נלכד ג'ף ברידג'ס בתוך עולם משחקי המחשב. האפקטים המיוחדים של הסרט היו חדשניים לזמנו אבל היום נראים מגוחכים למדי וזו אחת הסיבות בגינה הסרט זכה למעין חידוש לפני כשנתיים, די סמוך ל"סקוט פילגרים", שנקרא טרון: המורשת. הסרט ויתר על הקטע הטרנדי של ה-8 ביט והלך על לוק דיגיטלי מלוטש, ההיפך הגמור מן ההתענגות על הפיקסליזציה. גם "משחקי מלחמה", שיצא שנה אחת לאחר "טרון" המקורי ובו כיכב מתיו ברודריק בשנתו הראשונה בקולנוע, זכה לרימייק בסוף העשור הקודם. וגם הוא שמר על טון רציני ולאו דווקא כיפי, למרות שעלילתו כוללת עירוב לא מאוד סביר של משחקי מחשב בעולם האמיתי. שניהם יכולים ללמוד דבר או שניים מסרט קצר בשם "Pixels", שמראה איך הייתה נראית פלישה של גיבורי הארקייד אל ניו יורק, העיר שהאמריקאים כה אוהבים להחריב:בגזרה הדוקומנטרית חוקרים את התופעה מכל הזוויות האפשריות. המפורסם שבסרטים הוא כנראה "The King of Kong: A Fistful of Quarters", המביא תמונה של גיימרים נוסטלגיים במיוחד המתחרים ביניהם בניפוץ שיאים. שני סרטים מסקרנים במיוחד שיצאו ממש השנה הם "Indie Game: The Movie", המתחקה אחר מפתחים עצמאיים של משחקי מחשב בעלי לוק של פעם, ו-"Ecstasy of Order: The Tetris Masters" שמזמין אתכם להכיר את שיאני העולם בטטריס, בעת שהם מתכוננים לאליפות העולם. אם האנשים האלה נשמעים לכם כפריקים מוזרים ודחויים חברתית, זיכרו שחלק מהם יכול להיות משפיע ביותר כאשר הוא בעמדה של עשיית סרטים כמו אלה שנידונו כאן, באופן שיכול לעצב תודעה של דור שלם.

געגועים לפשטות

גם בסדרות טלוויזיה מכל הסוגים אפשר לזהות מחוות עכשוויות למשחקים הישנים, וזאת בלי להזכיר את את פרק ה"פרוגר" ב"סיינפלד", בו ג'ורג' מגלה שכל חייו מול מכונת המשחק היו בעצם אימונים כדי לחצות בעצמו את הכביש, ממש כמו הצפרדע שהיא גיבורת המשחק האהוב עליו. "קומיוניטי", סדרת הקולג' הפופולרית וחובבת האזכורים, הקדישה פרק שלם לאנימציית ה-8 ביט. ואצל סדרות שמלכתחילה נעשו באנימציה ההומאז' קל וברור יותר. כך מצא את עצמו גיבור התוכנית "Bob's Burgers " מכור למשחק מחשב המדמה את העבודה שלו במציאות, בעוד סדרת המופת של ערוץ דיסני, "Gravity Falls", רקחה פרק בו דמות ממשחק מכות משתחררת אל העולם האמיתי ומביאה עימה את כל הגינונים המוגזמים ומלאי הפאתוס של עולמה:

אפילו בישראל המגמה תפסה. “חתולים על סירת פדלים" הסתפק ברפרנסים רבים לשנות ה-90, ביניהם הגיימבוי הבלתי נשכח, אבל סרט חדש שנמצא בהפקה בימים אלה עומד לערוך את הקפיצה המיוחלת ולספק לנו גם אימג'ים מעוררי תסיסה גיקית. “אני לא מאמין, אני רובוט!”, סרטם של גל זלזניאק וטל גולדברג (“אוף סקרין”) עוקב אחר בחור רגיש (יותם ישי) שמגלה שהוא בעצם רובוט. "כיוון שהוא נבנה בשנות ה-80, הקרבות ייראו כמו "שילוב של סטריט פייטר, דאבל דרגון וקצת פוקימון בשביל הגיוון”, כך לדברי היוצרים.

אבל עד שיסיימו גולדברג את זלזניאק את סרטם, נמתין לבואו של "ראלף ההורס" בשביל אחד היתרונות הבודדים שבהתבגרות - גל צמרמורת נוסטלגי במיוחד. אפשר לדבר רבות על דור שזכרונותיו מעוצבים בידי קשקושים וקרקושים, שמתרפק על טכנולוגיה לא רלוונטית בעוד כל מטרתה הוא לשרת את האדם באופן שאינו קשור לרגשות, ושלא מסוגל לדמיין את חייו ללא מסכים. אבל יש לזכור כי לאור ההתקדמות העצומה והתמורות המטלטלות שחלו בעולם משחקי המחשב בעשורים האחרונים, ייתכן וזהו רק ביטוי קולקטיבי של געגוע דווקא למשהו פשוט ונקי יותר. משחקים שדומים באופן מדהים למציאות זה נחמד ומסעיר, אבל לפעמים מספיק גיבור דו-מימדי שכל משימתו היא לקפץ ממקום למקום ולאסוף מטבעות זהב כדי שנוכל להזדהות איתו. לעיתים אפילו באופן שמעלה הרהורים פילוסופיים ממש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ