פרסי עכבר העיר: הסרט הישראלי הטוב של השנה

החספוס של הנוער, עוצמה בבית לחם, יופי בגן עדן, הטירוף של מי מפחד מהזאב הרע, פואטיות בשרקייה, רגש בעמק תפארת והריאליזם המטלטל של שש פעמים. את מי תכתירו בתור הסרט הישראלי הטוב של 2013?

עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עכבר העיר

עכבר העיר מזמין אתכם לקחת חלק בבחירת המופעים, המסעדות, המקומות ואירועי התרבות של השנה. איך משתתפים? נכנסים לאתר התחרות, בוחרים את המועמדים האהובים עליכם מבין האפשרויות בקטגוריות השונות, ממלאים את הפרטים ונכנסים להגרלה נושאת פרסים. במקום הראשון: טיסה זוגית לברלין או לרומא!פרסי עכבר העיר – לאתר התחרות

שנה שבה קוונטין טורנטינו מכריז על יצירה ישראלית בתור "הסרט הגדול של השנה", "בננות" השמח של איתן פוקס מוצא את עצמו מחוץ לשביעייה בגלל עודף סרטים טובים ושופטי עכבר העיר שולפים ציפורניים כדי להילחם על הפייבוריט הפרטי, היא שנה טובה לקולנוע המקומי. בתום משא ומתן נינוח ("אם הסרט הזה לא נכנס אני פורש!"), בחרנו את שבעת הסרטים הכי משמעותיים שנוצרו בישראל והוקרנו בבתי הקולנוע במהלך 2013. עכשיו תורכם לבחור את הסרט הישראלי הטוב ביותר שעלה השנה על המסכים.

» הסרט הבינלאומי הטוב של השנהמי מפחד מהזאב הרע

שביל ממתקים מוביל לגילוי גופתה של ילדה. החשוד העיקרי ברצח, מורה צעיר לתנ''ך, נעצר ומשוחרר עקב אלימות שהופגנה כלפיו בזמן חקירתו. הבלש שהיה אחראי לתקרית האלימה מחליט לפעול מחוץ לגבולות החוק על מנת להביא את החשוד לצדק. אבל מישהו מפריע לו בדרך: אביה האבל של הנרצחת האחרונה, שהחליט לצאת למסע נקמה פרטי ונוטף דם.

מנימוקי השופטים: אינספור מחמאות כבר נשפכו על סרטם השני של אהרון קשלס ונבות פפשדו, שסחף אחריו את המבקרים והביא עשרות אלפי אנשים לבתי הקולנוע. אבל עכשיו אפשר לומר עליו משהו חדש: קשה לחשוב על עוד סרט מ-2013 שתפס בכל כך הרבה דיוק וחדות את הלך הרוח של החברה הישראלית של הכאן והעכשיו. בלי צעקות פוליטיות ובלי נפנופי אצבע, רק עם קומץ שחקנים מעולים וצוות שלא היה מבייש אף הפקה הוליוודית, הצליחו שני במאים טריים לעשות את הבלתי אפשרי. לשלב באופן מבריק בין אמנות ואמירה, בין בידור ואיכות. "מי מפחד מהזאב הרע" הוא רוח הזמן, כשם שהוא סרט שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים.

עוד משהו: דובל'ה גליקמן סופר-סטאר.

קוונטין טרנטינו אהב, מי אנחנו שנתווכח? מי מפחד הזאב הרע - טריילר:

בית לחם

סנפור הפלסטיני, אחיו של מפקד בגדודי חללי אל–אקצא, טופח מגיל 15 להיות מקור של השב"כ. אבל סנפור כבר מבוגר מספיק כדי לשחק אותה סוכן כפול, ויחליף נאמנויות עד שייאלץ לבחור סופית בין משפחתו לבין מי שהפך עבורו לסוג של אבא חורג – רזי (צחי הלוי), המפעיל מהשב"כ.

מנימוקי השופטים: אם למדנו משהו מסרט הביכורים של יובל אדלר, הוא שסרט טוב ינצח את כל המכשולים. אחרי שאין ספור "סרטי סכסוך" על המצב הפוליטי בישראל נעלמו מהמסכים כמעט בשנייה בה הגיעו אליהם, "בית לחם" צבר עוד ועוד צופים ועוד ועוד מחיאות כפיים, שלא לדבר על שישה פרסי אופיר. הסרט מציג תמונה אינטליגנטית של שני צדדי הסכסוך, אבל האמת היא שהאצטלה הפוליטית של "בית לחם" נועדה בעיקר כדי להביא למסך רצף של סצנות עשויות לעילא שלא צריכות להתנצל על שום דבר.

עוד משהו: היתאם עומרי + נרגילה = תפקיד המשנה הטוב של השנה.

בדרך לאוסקר עוצרים בבית לחם. בית לחם - טריילר:

שש פעמים

גילי, תלמידת תיכון מהרצליה, נותנת את גופה לנערים המקובלים של השכבה כדי לזכות בתשומת לב ולהרגיש שייכת לבית הספר אליו עברה זה עתה. ספוילר: זה לא נגמר כל כך טוב.

מנימוקי השופטים:

1. רונה סגל הוציאה תחת ידיה תסריט מהסוג שאנחנו לא נתקלים בו בדרך כלל, עם נראטיב שהולך נגד כל חוק תסריטאי ועדיין יוצא מהודק ומטלטל.2. יונתן גורפינקל הצליח לעשות בסרטו הראשון דברים שוותיקים ממנו לא היו מצליחים.3. המלהקת גלית אשכול יצרה את האנסמבל המרשים של השנה.4. אין דבר משעמם יותר מסרט שיש בו מסר, אבל "שש פעמים" מציג נוער אבוד ונצלני שנסמך על דור ההורים הבעייתי, וזאת מבלי לשפוט או להאשים. 5. הוא רוצה לגרום לצופים לחשוב. בעצמם. שזה אחד הדברים הנדירים בקולנוע. 6. סיון לוי. איזה תפקיד מחץ. הזכייה שלה בפרס אופיר לשחקנית השנה הייתה תעודת כבוד לא רק לה אלא גם לאקדמיה, שהצליחה לראות את הפלא שהוא הופעתה הקולנועית.

עוד משהו: גם אם לסרט היו קוראים "100 פעמים", היינו מוצאים בקלות 94 סיבות נוספות למה זה אחד הסרטים הטובים של השנה.

ילדים טובים הרצליה. שש פעמים - טריילר:

גן עדן

לכאורה סרט על "הסחנה" (גן השלושה), אבל למעשה סרט על הזהות הישראלית. על כל המתחים, הסתירות והצדדים השונים שמרכיבים אותה.

מנימוקי השופטים: "גן עדן" של רן טל שזכה לאחרונה בפרס פורום היוצרים הדוקומנטריים, הוא הוכחה נוספת לכך שבמאים תיעודיים בעלי חזון יכולים לשחרר את הז'אנר התיעודי מהמגבלות של "ראשים מדברים". זהו סרט יפהפה שמייצר אינספור דימויים וסיפורים שנחרטים בזיכרון. התוצאה היא דיוקן אנושי עד כאב של מרחב גיאוגרפי תחום ומורכב, והישג תיעודי שיסייע להיסטוריונים של העתיד להבין טוב יותר איך נראתה החברה הישראלית המקוטבת והגזענית של המאה ה-21.

עוד משהו: דגים שעושים פדיקור.  

28 מעלות בצל. וגם בשמש. גן עדן - טריילר:

עמק תפארת

חנה מנדלסון, אלמנה בת 80, מאמינה בכל ליבה בערכי השיתוף והשוויון עליהם נוסד קיבוצה. עולמה מתערער כשאחרי שנים של מסירות ועבודה קשה היא מוצאת עצמה מודרת וחסרת תועלת, ובנוסף אף נאלצת לראות את הקיבוץ הופך לקהילה בה כל אחד דואג לעצמו.

מנימוקי השופטים: לא מעט רעש חיובי היה השנה מכיוונן של קולנועניות ישראל, אבל הייתה גם מי שעבדה בשקט מופתי, המאפיין גם את היצירה שלה. הדר פרידליך, הראשונה מבין בוגרות "מעלה" שהשלימה והקרינה פיצ'ר בארץ. ב"עמק תפארת" פרידליך משרטטת דיוקן עדין, רך ויפהפה של קיבוצניקית ישישה (בתיה בר המופלאה), שפני הדור הן פניה שלה. בעזרת הצלמת הפלאית טליה (טוליק) גלאון, בורא הסרט תמונה מלאת פרטים של שתי קבוצות בחברה הישראלית שרובנו מרבים לשכוח - ההורים שלנו, והפנטזיונרים האלה שהאמינו פעם בלבנות חברה שתדאג להם גם בזקנתם, אבל התבדו. 

עוד משהו: "אנחנו כבר לא קיבוץ, אנחנו חירבוץ".

לא דיברנו עוד על הזקנה.  עמק תפארת - טריילר:

הנוער

שני אחים (איתן ודוד קוניו, תגליות השנה), פונים לפשע כדי להציל את משפחתם הפרברית מקשיי מעמד הביניים.

מנימוקי השופטים: הזוכה המרכזי של פסטיבל ירושלים האחרון (יחד עם "ההיא שחוזרת הביתה") הגיע עם הר של ציפיות, בתור הסרט הארוך הראשון של ההבטחה ושמה תום שובל ("פתח תקווה", "אני אשתה את דמעותיי"). הוא קיים ובגדול, כשהפך לסרט הנכון בזמן הנכון. "הנוער" מצליח להעמיד את הנושא החברתי-כלכלי במרכז היצירה, וגם להצטרף לטרנד העולמי של חטיפות ומרתפים. ויש בו גם בניית סיפור לא שגרתית, רמה טכנית מרשימה ביותר, ומשחק משובח של כל הנוגעים בדבר.

עוד משהו: משה איבגי, קולו של דור.

חטיפות, מרתפים ומחאה חברתית. הנוער - טריילר:

שרקייה

בדואי המתגורר באמצע שומקום ועובד כמאבטח בתחנה המרכזית של באר שבע, מתמודד עם הבשורה שביתו הדל מועמד להריסה.

מנימוקי השופטים: קצת כמו הגיבור ההולך התמידי שלו, "שרקייה" עשה דרך ארוחה מהזכייה בפסטיבל ירושלים 2012 ועד שמצא את דרכו למסכי הקולנוע בהפצה מסחרית. סרטו של עמי ליבנה מתהדר בשפה קולנועית פיוטית אך עוצמתית, ומצליח להאיר באור אוניברסלי סיפור ישראלי המפלג בדרך כלל לימין ושמאל, אבל יכול להגיע אל הלב של כל מי שיפתח אותו. קשה לעמוד בפני הרגש הטהור שמניע את הסרט הזה, המפאר את רוח האדם ההולך נגד הרוח ומול גזירות המנגנון הבירוקרטי-פוליטי, האטום תמיד לצרכים של אלה ששמו אותו בשלטון.

עוד משהו: דמעה.

בביתו במדבר. שרקייה - טריילר:

השופטים:

** מיקום הסרטים ברשימה נקבע בסדר אקראי.

» הסרט הבינלאומי הטוב של השנה

» פרסי עכבר העיר – לחצו כדי להצביע

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ