אוסקר 2013: אין הפתעות - וטוב שכך

הערב הגדול של הוליווד כלל את רוב הזוכים הצפויים, אשר כיכבו באתרי ההימורים לאורך כל עונת הפרסים, אך גם המוצדקים והראויים ביותר ברוב המקרים. אפילו אם קשה להגיד ש"ארגו" הוא המנצח הגדול כש"חיי פיי" לקח פרס אחד יותר ממנו, הסדר הושב על כנו השנה

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

עוד אוסקר מאחורינו ועוד עונת פרסים אמריקאית תמה. שני דברים קשה לומר שהיו בטקס האוסקר: זוכה אחד גדול והפתעות. "ארגו" אולי זכה בפרס הסרט הטוב ביותר אך לזכותו נרשמו עוד שתי זכיות בלבד בקטגוריית התסריט המעובד והעריכה. "חיי פיי" זכה בפרס אחד יותר מ"ארגו" אבל חוץ מפרס הבימוי לאנג לי – שאין לזלזל בו – השאר היו בקטגוריות הטכניות. "ארגו" הסרט הראשון שזוכה באוסקר ללא מועמדות על בימוי מאז "הנהג של מיס דייזי" בשנת 1989. באופן אירוני הפעם הקודמת בה אנג לי זכה בפרס הבימוי הייתה בשנת 2006 כאשר את "התרסקות" זכה, שימו לב, בפרס הסרט, התסריט והעריכה. ההיסטוריה חוזרת על עצמה רק בגרסה משופרת. הזכייה של "ארגו" היא יחסית מוצדקת אל מול זכיית העבר של "התרסקות" שנחשבת לאחד מרגעי השפל של האוסקר.» לרשימת הזוכים המלאה

גם "עלובי החיים" סיים את האוסקר עם שלושה פרסים, כולם צפויים למדי – שחקנית המשנה לאן התאוויי ולשמלה הבעייתית שלה, פרס מיקס הסאונד ופרס האיפור ועיצוב השיער. "לינקולן" זכה בשני פרסים לשחקן הראשי (דניאל דיי לואיס, רשמית השחקן שזכה הכי הרבה פעמים בקטגוריה הזו) והעיצוב האומנותי. דרך אחרת לומר זאת היא שהסרט של סטיבן ספילברג הפסיד בעשר קטגוריות, יותר מכל סרט אחר השנה. אבל אנחנו נתרכז בחצי הכוס המלאה, ברשותכם.

על חלקים משמעותיים של הכוס המלאה של הטקס אחראי המנחה סת' מקפרלן. לא כל הבדיחות עברו טוב והוא בוודאי מחוויר אל מול מנחי עבר כמו סטיב מרטין ויו ג'קמן, אבל הוא במקום טוב באמצע. והוא גם שר טוב. שמחה גדולה נרשמה כאשר ג'ניפר לורנס הצעירה והמוכשרת זכתה בפרס השחקנית הראשית על תפקידה בקומדיה "אופטימיות היא שם המשחק". אפשר להתווכח האם עמנואל ריבה של "אהבה" או ג'סיקה צ'סטיין מ"כוננות עם שחר" היו טובות יותר אבל האמת היא שנורא רצינו לראות את לורנס עם אוסקר ביד.הגיעה לאוסקר, גם אם בזחילה. ג'ניפר לורנס והמעידה המשונה (צילום: AP)

שני הסרטים הישראלים בקטגוריית הסרט התיעודי הארוך - "חמש מצלמות שבורות" ו"שומרי הסף" - הפסידו למועמד המוביל "מחפשים את שוגרמן". מעניין לראות שזהו הסרט היחיד ברשימת המועמדים השנה שלא התעסק בנושא פוליטי או היסטורי והוא היחיד שאפשר לכנותו feel-good-movie.

לתואר הנאום הטוב ביותר אני מניח שהרוב יבחרו בדניאל דיי-לואיס והכריזמה הבלתי אפשרית שלו. דיי-לואיס זכה בכל כך הרבה פרסים העונה שהוא כבר יכל פשוט ללכת על נאום מצחיק וחייכני. אבל בן אפלק ריגש בשנייה האחרונה של הטקס וגם כריסטוף וולץ היה נהדר, יותר בגלל ההתרגשות האמיתית שלו מאשר הטקסט. שלא כמו באוסקר הקודם שלו על "ממזרים חסרי כבוד", הוא היה ממש מופתע מהכבוד הנוסף שהוענק לו לא הרבה זמן מאז הקודם. היה זה הפרס הראשון שחולק ופתיחה מעולה לטקס. גם אדל, שזכתה בפרס השיר וכנראה לא תנוח עד שתזכה בכל פרס עלי אדמות, הייתה נפלאה. אבל הרי את מי זה הפתיע?לא משנה מה הענף, אם יש טקס פרסים אדל באה - ומנצחת (צילום: AP)

חשוב לציין את הרגע המוזר של ג'ניפר לורנס משתטחת על מדרגות הבמה ולא ברור אם היא כשלה בצעדיה או סתם נפלה מהתרגשות. היא יצאה מדהימה אפילו מהקטע הזה. הקהל הריע לה בעמידה ואני באופן אישי שמחתי מאוד על הרגע הזה. נקווה כולנו יחדיו שזהו אינו האוסקר האחרון שלה. התאוויי מעט אכזבה אותי כשנתנה נאום עם יותר מדי שמות ויותר מדי משפטים פופוליסטיים כדי להפוך את דבריה לחשובים. אבל כל זה פחות חשוב. קטע משעשע במיוחד היה כאשר בנאום של צוות האפקטים שזכה על "חיי פיי" אמר הנואם ש"כל מה שראיתם בסרט כלל לא היה". זה אולי גורם לו ולקולגות שלו לצאת טוב, אבל אני תוהה מה הייתה תגובתו של קלאודיו מירנדה, הצלם שזכה רגע לפני זה בפרס הצילום על אותו סרט. יכול להיות שאשף האפקטים לקח לו את כל הקרדיט?

קוונטין טרנטינו זכה באוסקר השני בקריירה שלו, ושוב בקטגוריית התסריט המקורי. הוא נתן את הנאום – לפחות על פניו – הנרקסיסטי ביותר שאפשר לצפות ממגלומן בסדר הגודל שלו כאשר שיבח את כישורי הליהוק שלו. הוא למעשה רצה להודות לשחקניו שהפכו את דמויותיו הכתובות לאנשים שעל המסך, אבל בעיקר יצא לו "אני אני ואני". על אף החיבה לסרט המהנה הזה, רבים יסכימו שזוהי זכייה מבאסת כי "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא באמת התסריט הכי פחות טוב בקריירה שלו.

מבסוט מעצמו. קוונטין טרנטינו והאוסקר (צילום: AP)

שמחה גדולה הייתה לראות את מיכאל האנקה מחזיק אוסקר. לא שהוא צריך אותו, כן? אבל הוא במאי כל כך אדיר שלראות אותו מקבל הכרה זה אירוע נפלא. אמנם אני לא ממעריצי "אהבה" ואני שמח שהחזירו אותו למימדיו הראויים, כאשר זכה אך ורק בפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה למרות מועמדויות נוספות, אבל האמת שהייתי ממש נעצב אם הסרט היה יוצא בידיים ריקות. אולפני פיקסאר יצאו מנצחים כמו ברוב השנים האחרונות, אבל לראשונה בתולדות הקטגוריה היה זה שלא בצדק. בין "ראלף ההורס" ל"פראנורמן", "אמיצה" בעיני היה החלש מכולם אבל גם במקרה הזה, אי אפשר באמת להתעצבן על זכייה של פיקסאר.

ייקח קצת זמן עד שנדע האם קבוצת הזוכים הנאה של 2013 תיזכר כרגע של צדק היסטורי או עוד החלקה חסרת אחריות של תעשייה זחוחה. אבל מה שלמדנו השנה מהאוסקר הוא שגם כשנדמה שהכל כאוטי ומוזר, עדיף להסתמך על הבטוח. הוליווד כנראה מאוד אוהבת ללכת על בטוח ואת זה היא קיבעה גם השנה.

תגובות