שתי נשים, סיפור אהבה: מה זה בעצם סרט לסבי?

"כשהסרטים הראשונים שיצרתי כונו 'סרטים לסביים', זכורה לי תחושת רתיעה בלתי מוסברת. שוב ושוב עלתה השאלה: 'עוד סרט על שתי נשים?'". דנה גולדברג, במאית ותסריטאית, בטור מיוחד לקראת העלייה של "כחול הוא הצבע החם ביותר"

דנה גולדברג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דנה גולדברג, עכבר העיר

נניח שישבת וכתבת תסריט, השקעת בו מחשבה וגייסת את כל היכולות שלך, הצלחת להשיג תקציב, שחקנים ואתר צילומים, וכולם הסכימו לעבוד בחינם. נניח שצילמתם הכל ביום אחד, ערכת גרסה ראשונה ושנייה והשלמת סרט שאת באמת באמת גאה בו. ואז מתחילות להגיע תשובות מפסטיבלים: "מצטערים, אין לנו קטגוריה של קולנוע לסבי".

» "כשאישה עושה סרט, היא עושה בחירה"» כחול הוא הצבע החם ביותר - כל הפרטים

אבל מה זה בעצם סרט לסבי? סרט שבמרכזו דמות לסבית? סרט שבמרכזו יחסי אהבה בין שתי נשים? סרט שנעשה על ידי יוצרת לסבית? ואם יוצרת לסבית מחליטה לעשות סרט על יחסיה עם אחיה? או אמה? או ארץ מולדתה? ואם גיבורת הסרט היא לסבית, אבל מנהלת מערכות יחסים דווקא עם גברים? או אם אין בסרט אף סצנת אהבה?

שלושה אוטובוסים בשביל סרט אחד

כשהגעתי בפעמים הראשונות לקבוצת הצעירות באגודה הלהט"בית, הייתי נערה בת 18. כל החברות שלי היו הולכות לדיסקוטקים לחפש חתיכים, יוצאות להליכה סביב הבית של ההוא מי"ב וממלאות את הקירות בפוסטרים של טום קרוז ופטריק סוויזי. אני מעולם לא יצאתי איתן לדיסקוטק, את ההליכות הייתי עושה מול הבית של המורָה לאנגלית, והפוסטרים על הקירות היו של מישל פייפר וג'ודי פוסטר. הרבה זמן הייתה לי תחושה עמומה ובלתי מוגדרת שמשהו לא בסדר איתי.

הסרט הלסבי שכבש את קאן. "כחול הוא הצבע החם ביותר" - טריילר:

שום דבר לא משתווה להתרגשות שאחזה בי כשראיתי לראשונה בחיי סרט לסבי. ואם להיות יותר ספציפית, סרט לסבי מתוק ורומנטי בשם "כשהלילה יורד". בסופו, שתי נאהבות מתגברות על כל המכשולים ובוחרות לחיות יחד לנצח. לקח לי שעתיים ושלושה אוטובוסים להגיע מבית הורי להקרנה הזאת, בדירת המרתף של האגודה (לימים הבר-נוער). ישבתי מול מקלט הטלוויזיה הישן עם קבוצה של נערות נרגשות בנות גילי, והרגשתי שמצאתי את מקומי בעולם.

החוויה הראשונית הזאת הבהירה לי כמה משמעותי לראות על המסך אנשים כמוך. אני כותבת את המלים האלה לקראת צאתו לאקרנים של "כחול הוא הצבע החם ביותר", "הסרט הלסבי" שקטף את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. אני מקנאה בבנות ה-18 שיוכלו לצפות בו עם חברות וחברים, על מסך ענק, בבית הקולנוע הקרוב לביתן.

» הלסבית ההוליוודית: מאיום מרושע לנציגת המיינסטרים» יש סקס (לסבי) אחר?

רגשנות כפול שתיים

ועדיין, זכורה לי תחושת רתיעה בלתי מוסברת כשהסרטים הראשונים שיצרתי כונו "סרטים לסביים". בלתי מוסברת מפני שלא היה לי משהו להסתיר, הייתי לסבית מחוץ לארון וסרטי מוקמו בעולם הזה באופן ברור. לא הטרידו אותי שיקולי הפצה, רייטינג או קהל יעד, ובכל זאת, משהו בתווית הזאת גרם לי אי נוחות. בסרט הרביעי והחמישי התחלתי להבין. כשסיפרתי לאנשים על הפרויקטים החדשים שלי שבה ועלתה אותה שאלה: "שוב סרט על שתי נשים?". השאלה הזאת קוממה אותי. כשאנחנו הולכים לקולנוע לצפות בכל סרט שהוא, דרמה, מתח, אימה או קומדיה, בכל סרט בלי יוצא מן הכלל יש גיבור (לרוב גבר), ולגיבור יש אהובה, או מאהבת, או מושא תשוקה. האם אנחנו שואלים את עצמנו, "שוב סרט על גבר ואישה?". האם כל הסרטים שיש בהם גבר ואישה הם אותו סרט? האם צמד המלים "גבר ואישה" מגדיר במה עוסק הסרט, או מה הנושא שלו? 

כשהלילה יורד, כוכבים נוצצים. When Night is Falling - טריילר:

לא משנה אם זה קרחון באלסקה, כלא שמור, קהילת האמיש, או בר לסבי, העולם בו בוחר היוצר למקם את היצירה הוא לרוב רק פלטפורמה לעיסוק בתכנים הרבה יותר אוניברסאליים. כאן אני מצטרפת לרוני קידר, במאית "ג'ו + בל", שכתבה לאחרונה שסיפור אהבה הוא סיפור אהבה, ואם הסרט טוב אז פחות משנה לה אם אלה שתי נשים או גבר ואישה. בעיניי, מעבר לחשיבות של נראות וייצוגים לסביים בקולנוע, המשמעות של סרט על שתי נשים גדולה הרבה יותר אם היצירה מתייחסת להקשר רחב יותר של כוח, תפקידים ומגדר בתוך החברה.

די לצפות בסשן פרסומות אחד כדי להבין: כשאישה ונקבה הן מילים נרדפות לרוך, עדינות ורגשנות, שלא לומר בכיינות, פטפטנות ובזבזנות, הציפייה היא שקשר בין שתי נשים יהיה כל אלה כפול שתיים. ואם אלה לסביות אז בטח אחת מהן "לובשת את המכנסיים" ולכן תהיה גם בעלת יכולת טכנית גבוהה, התמצאות במרחב, סיבולת פיזית, או רחמנא לצלן – אפילו חרמנית.

על פי רוב ניתקל בסטריאוטיפים הללו, או בהיפוך תפקידים סימטרי, כגימיק בקומדיות מצבים. יצירה שבמרכזה שתי נשים, המציבה את סוגיית המגדר בחזית, מקבלת בעיני ערך מוסף אם היא טוענת את סיפור האהבה במבט ביקורתי על התפקידים המסורתיים הללו. מבט שמאתגר דעות קדומות, קלישאות והכללות רווחות.

דנה גולדברג היא תסריטאית ובמאית קולנוע ויוצרת עצמאית בתאטרון. סרטה הראשון באורך מלא, "אליס", זכה בפרס התסריט, פרס השחקנית, וציון לשבח לסרט עלילתי בפסטיבל ירושלים 2012. ויש לה גם אתר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ