"הפשיטה": אקשן אינדונזי מרתק

"הפשיטה" כל כך פראי ואכזרי שאסור לכם לוותר עליו. מצד אחד מדובר בקרבות מטורפים ללא כל יומרות עלילתיות, מצד שני תוכלו להשוויץ שראיתם סרט אינדונזי

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

בדרך כלל, כשמדברים על סרט שערך סיבוב פסטיבלים מרשים במיוחד, המאזין יכול לקבל מושג ראשוני לגבי הז'אנר שבו פועל הסרט. אך לא כך במקרה שלפנינו. "The Raid" הוא בהחלט חיית פסטיבלים אמיתית, שהחלה את דרכה ב-2011 והספיקה לנדוד מאז בסאנדנס, בטורונטו, בדבלין וגם בירושלים לפני כחודש, שם זכה הסרט לשם העברי "הפשיטה". המסע מעט מפתיע בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט אקשן אלים וברוטלי ברמות של טירוף ממש - 101 דקות של סצנות פעולה מדממות בזו אחר זו. כלומר, לא בדיוק החומר הקלאסי של פסטיבלי הסרטים, אבל אין כמעט עורך תוכנייה בעולם שלא נגנב ממנו. הקהל, אגב, הגיב אליו באופן דומה והעניק לו את הציון 7.8 באתר IMDB. אבל הדבר הבאמת משונה לגבי הסרט הזה הוא ארץ המוצא שלו – אינדונזיה. אני לא יודע מה איתכם, אבל נדמה לי שזה הסרט האינדונזי הראשון שלי. ואת הפעם הראשונה הזו לעולם לא אשכח.מעשה ביחידה מיוחדת של המשטרה שנשלחת אל בניין רב קומות הממוקם בשכונת עוני ומשמש מבצר של ברון פשע ידוע לשמצה (ריי סאהטפי). באחד המפלסים העליונים הוא מנהל מעבדת סמים ובאחרים שוכנים הבריונים צמאי הדם שלו. בימים רגילים אף אחד לא מתקרב אל האזור, אבל הפעם אל קן הצרעות הזה מתפרצים השוטרים החמושים, ואנו מתמקדים בסיפורו של ראמה (איקו אואייס), שהותיר את אשתו ההרה בבית. הפשיטה מתחילה טוב, אבל ברגע שמישהו ילחץ על כפתור האזעקה יש לבחורינו האמיצים לפחות 15 מדורי גיהנום עד שיגיעו אל הבוס הגדול. הוא מצדו שולח עליהם מאות שכירי חרב חמושים ברובים אוטומטיים ובמצ'טות חדות, וגם את יד ימין ויד שמאל שלו – אנדי (דוני אלמסייה), המוח, ומד-דוג (יאיאן רוהיאן), מכונת הלחימה האנושית.בכמה דרכים שונות אפשר להרוג ניצבים? הפשיטה - טריילר:

מלאך המוות מבקש להתפטר  מי שמנצח על הטירוף המאורגן הזה, וגם כתב את התסריט, הוא קולנוען וולשי בשם גארת אוונס. זהו כבר סרטו השני באינדונזיה, אחרי סרט אומנויות הלחימה "Merantau" משנת 2009. את דרכו הקולנועית הוא החל שלוש שנים קודם לכן בצנעה ובמולדתו האנגלית, עם "Footsteps", דרמה על פסיכופט רצחני. אבל אוונס חלם בגדול והחליט להעתיק את הקריירה שלו למדינה שבה יוכל לצלם סרטים עתירי ניצבים, לשפוך כמה שיותר דם בלי לשפוך יותר מדי תקציב, וגם לעבוד עם אומני לחימה אמיתיים שעדיין לא שמעו על המונח "אגו". כיום, אחרי ההצלחה של סרטו הנוכחי, הוליווד מחזרת אחריו במרץ. אבל אוונס כבר הודיע על הפרויקט הבא שלו – סרט המשך ל"הפשיטה". הוליווד מצדה מתכננת רימייק, שוודאי לא יגיע לרמות האלימות של המקור חסר הרחמים.הסרט הזה פראי ואכזרי בצורה שמעולם לא חוויתי מסרט אקשן המתיימר להיות כיף בלתי מזיק. הוא אשכרה מטלטל את המושב בזמן הצפייה ואפשר ממש לחוש בזיעה של הלוחמים, להריח יחד איתם את האוויר הטחוב והדחוס של הסט ולרחם על מלאך המוות שבטח רצה להתפטר אחרי הצילומים. אלוהים, כמה גופות יש בסרט הזה. יעיד על כך רול הקרדיטים הבלתי נגמר, שמודה לכל ניצב וניצב והופך להיות כמעט קומי. בני אדם נטבחים בסרט הזה בכל כך הרבה דרכים שונות וכוריאוגרפיית המכות כה אינטנסיבית ופוערת לסתות, עד כי בשלב מסוים האפקט מוביל לאחת משתי מסקנות – או שזהו פיוט, או שמדובר בפורנוגרפיה. אוונס משכיל לבנות את האקשן שלו באופן מעורר התפעלות. בין אם בשימוש הנבון במוזיקה מקפיצת הדופק, בניצול המרבי של הלוקיישן או בהדרגתיות הגאונית ממש של סוגי הקרבות. הסרט מתחיל עם חיסולים קרים בנשק חם, וככל שאנו עולים במניין הקומות כך העימותים הופכים לאישיים וקרובים יותר. את הרובים מחליפים כלים שהולכים ונעשים פרימיטיביים, עד להגעה לשיאו של הסרט, שהוא רצף בלתי ייאמן של קרבות באגרופים חשופים ובעיטות מהדהדות. הקליימקס האמיתי הוא משהו שבכל שנותי לא ראיתי בקולנוע – ועל כמה סרטים אפשר לכתוב היום דבר כזה?

הפשיטה. בימוי: גארת אוונס. אינדונזיה 2011, 101 דקות. דאינדונזית עם כתוביות באנגלית.הסרט נצפה באדיבות Yes

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ