פופקורן הדמים: חוויות מהיום שהכניס את כולם לסרט

בימים כתיקונם מיה קופרברג מעדיפה לקנות נעליים במקום כרטיסים לסרטים. הלומה מהמבצע הלא צפוי, היא שינסה מותניה ויצאה להתחכך בכל שאר האנשים שהלכו לקולנוע כדי לא להרגיש פראיירים. דיווח מיום של הפתעות

מיה קופרברג, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיה קופרברג, עכבר העיר

גילוי נאות: אני כמעט ולא הולכת לקולנוע. זה יקר לי מדי. לא חלילה כי מדובר בעול שיוריד אותי אל מצולות קו העוני, אלא משיקולי עלות-תועלת: כרטיס עולה 41 שקלים לאדם (כולל קנס על השימוש במערכת האוטומטית שחוסכת בכוח אדם), פופקורן פלוס שתייה עולה קרוב ל-40 שקלים נוספים (והרי כבר יצאתי מהבית, לפחות נוציא מזה ארוחה). כל הסכום הזה בשביל חוויה שלרוב מתמצה ב״היה נחמד״? לא תודה, אני חוסכת לנעליים. אולם כשהחוויה מוזלת ב-27 שקלים, אני לגמרי מוכנה להקדים את הנזק הכלייתי ולצאת לתעות באחו אולמות הקולנוע, עם כל אחי ואחיותי וחבריהם וקרוביהם וטלפוניהם וכלבי השי-צו שלהם.

» הסרטים החדשים שעולים למסכים השבוע» כל הסרטים המציגים בבתי הקולנוע

המשימה הייתה ברורה: להבין מה אנחנו חושבים על המבצע, האם זה משפיע על יחסינו לבתי הקולנוע, ואילו שדים יוצאים מאיתנו אל מול הנחה גורפת של 70%? ניגשתי לעניין סקפטית ומיואשת כמו שרק צרכן ישראלי סמי-מודע יכול להיות. לא ציפיתי שיתאפשר לנו להזמין כרטיסים במחיר מוזל דרך האינטרנט, לא ציפיתי שבמרבית הסרטים יוותרו מקומות פנויים ביום שלפני ההקרנה, ובעיקר בעיקר בעיקר לא ציפיתי להיערכות מסיבית מצד בתי הקולנוע ואיפוק מעורר התפעלות מצד הקהל. לכל הפחות ציפיתי לחוצפה ישראלית סטנדרטית. אז איך באמת היה? ובכן.

לכודים ברכב. סינמה סיטי גליליות (צילום: מיה קופרברג)

פופקורן מהבית, ייאוש מבחוץ לבושה במיטב מחלצותיי, שזה אומר ג'ינס וגופיה מאתמול, שמתי פעמי אל עבר ה-Yes Planet שבקניון איילון. הקניון עצמו לא הרגיש מלא יותר מבדרך כלל, אולם עם ההתקרבות למתחם הסרטים זמזום ההמון גבר. נזכיר כי השעה 14:15, שעה נטושה מבחינה קולנועית לכל הדעות. יס פלאנט? מלא כמו בערב אמצע-שבוע, אך לא יותר. המיליונים הנלעגים שקיוויתי שיעוטו על המבצע? אינם. קהל היעד העיקרי לשעות הצהריים: משפחות עם ילדים, חיילים משוחררים, זוגות שאיבדו את טעם הרומנטיקה, ובחורה שניראת ככותבת יומן, אך למעשה נגמרה לה הסוללה בטלפון.

בחרתי לצפות ב"אסירים", סרט מתח שקיבלתי עליו המלצות. אגב, גם לי יש המלצה לגביו: אל תלכו אליו. על כל פנים, האולם בהקרנת הצהריים הרגועה היה מלא עד אפס מקום. שני נערים, שיתכן שקיבלו מקומות לא אטרקטיביים או התגנבו לאולם מסרט לא אטרקטיבי אחר, בחרו לשבת על המדרגות. שלושה צעירים אחרים שישבו לידי נראו כמו קהל היעד העיקרי של המבצע: כאלה שבימים כתיקונם לא יוצאים לקולנוע אלא מעדיפים לצרוך סרטים בצפייה ישירה בבית, בחינם. כנראה שהלם המבצע העביר אותם על דעתם, מכיוון שכל אחד מהם הביא קצת מהבית איתו לקולנוע. את כריך השניצל עוד אפשר להבין, אבל שקית פופקורן מהמיקרו זו חתיכת בחירה אמיצה. שניצל או לא, גישתם למבצע דמתה לגישה שאפיינה את שאר האנשים שהגיעו היום, כולל את הקצה המבוגר יותר של ספקטרום מממשי המבצע. רוב האנשים להם הצקתי בשאלות סיפרו שאינם הולכים לסרטים מלבד במאורעות מיוחדים, אך הפעם החליטו לבוא במיוחד.

לצד שניצל בפיתה ופופקרון מהבית. "אסירים" - טריילר:

בנבכי הסינמה סיטי לפי נתונים לא רשמיים שנדלו מעובדי יס פלאנט, שעות הצהריים הביאו כמות האנשים גבוהה בהרבה מהרגיל, פי שתיים-שלוש מהמקובל לאותה שעה. עומס או לא, באתי צמאה לדם. התקווה הייתה להחליף את האווירה המפוהקת ביס פלאנט בקצת אקשן ישראלי מצוי. שזה אומר לנסוע לגלילות. מהלך זה התגלה כטעות מוחלטת. טעות כה גדולה, למעשה, עד כי סבורה אני שבעת קריאת שורות אלה עודני לכודה ברכבי, עם כל אזרחי ישראל, בכניסה האחורית לסינמה סיטי. בפנים המצב לא היה יותר טוב. את נמנומה של רמת גן החליפה אווירת קהל הופעות רוק מיוזע, וההורים שלהם גם. המבט הנפוץ: "מהי העבירה הפלילית הקלה ביותר שאני יכול לבצע שתוציא אותי מכאן?". לא ברור כיצד אותו קהל, שלא מזמן שעט על פתיחת רשת בינלאומית עד כדי פציעות, בוחר כעת לקטר ביאוש, אך ללא אלימות. זה בוודאי הלם ההנחה.

למרות האווירה הקצת יותר לחוצה, בהתחלה גם בסינמה סיטי הכל התנהל על מי מנוחות בואכה קניוני עזריאלי. עד שהגיעה השעה 20:00 ובאי הקומפלקס התחלפו בדלועים. בלוח הזמנים: בני תשחורת חצופים. שני ילדים-נערים בני לא יותר מ-13 מצאו לנכון להטריד מינית דיילת מוצר במשך שש דקות תמימות. חבורת בנות, שגילן ללא ספק עולה על ציון האיי.קיו שלהן, נמרחו על כורסאות ולעגו לעוברים ושבים בקול רם. הורים, מורים, אחים וחברים לכיתה עודדו גדודי ילדים לטפס בצרחות על הפסלים הפזורים במתחם. לשם הבהרה, הם ממש לא מיועדים לטיפוס. מחזה לא נעים? בהחלט. מחזה יחודי ליום הקולנוע? בהחלט לא, אבל נעים לראות שבסופו של יום מפתיע לטובה, אנחנו עדיין אנחנו.

צרחות, טיפוסים והטרדות מיניות. עוד ערב חמישי בסינמה סיטי (צילום: מיה קופרברג)

יום של הפתעות

לפי נתוני התאחדות בתי הקולנוע, כ-150 אלף איש פקדו ביום ה' כ-40 בתי קולנוע ברחבי הארץ, שהשתתפו ביום הקולנוע הראשון שהתקיים בישראל, והציעו כרטיסים ב-10 שקלים לסרט. בין הסרטים הנצפים ביותר נמנים "יסמין הכחולה" של וודי אלן, "כידון" הישראלי החדש, "קפטן פיליפס" בכיכובו של טום הנקס, וגם המותחן "אסירים", שעלילתו דומה במפתיע ל"מי מפחד מהזאב הרע". חשוב להדגיש: ההתנהלות היום, בכל בתי הקולנוע שנדגמו (הן קטנים המכילים 4-6 אולמות, והן קומפלקסים גדולים כדוגמת סינמה סיטי ויס פלאנט), הייתה לא פחות ממופתית. צוות מתוגבר? יש. צוות ניקיון מתוגבר? יש. צופים שלא מתהלכים בחזה מנופח כי ארנקם כבד ממטבעות? חי נפשי, יש ויש. והקהל, הו הקהל, איזה שיתוף פעולה! למודי קרבות, התשובה הראשונה שענו כולם לשאלה "מה חשבת כששמעת על המבצע?", הייתה "הולך להיות מפוצץ ומחניק עד בלתי אפשרי". כפועל יוצא, כמעט כל המבקרים דאגו להזמין כרטיסים מראש, וגם אלו שלא (ונתקעו ללא כרטיסים/מקומות גרועים/סרטים גרועים) לא הגיבו בדציבלים חריגים.

קראו לזה דיכאון-פוסט-בחירות מקומיות, קראו לזה אכזבת פוסט-ריהאנה, אבל היום האזרח הישראלי הממוצע הרוויח צל"ש על התנהגות טובה. אין רע בלי טוב, ואת הצל"ש ראוי לקחת בחזרה בגין צרכנות שאינה נבונה. מרבית האנשים שנשאלו מה הם חושבים על המהלך אמרו שיום הקולנוע הוא מהלך פרסומי יפה, שבגדול הם בעד, ושטוב שהנהלות בתי הקולנוע מפנקות קצת את הנתינים. פינוק? נזכיר שמדובר במבצע שדרש היערכות מדוייקת מראש, שכן כרטיסים ביום האירוע כמעט ולא נותרו. והרי ידוע לכל שהישראלים אינם מצטיינים בשלוותם ובחיבתם לתכנון מוקדם, אך זוכים להצטיינות יתרה כשהדבר מאפשר להם לא לצאת פראיירים. כן, יום בשנה בו סרט בקולנוע עולה פחות משעתיים עבודה לגמרי מוכיח שניצחנו, וכלל אינו רומז שאנחנו יוצאים פראיירים ביתר 364 ימות השנה. גו גו פאוור ריינג׳רס, ככה דופקים את המערכת. לא יתכן שאנו כל כך קצרי זיכרון, שבסיום ההקרנה המוזלת מיד נשכח שבפעם האחרונה שיצאנו כקבוצה לקולנוע הוצאותינו עלו על התוצר הלאומי הגולמי של ליכטנשטיין. לא יתכן שאנו כל כך לא מרוכזים שלא חשבנו על טריליון דרכים אחרות לפנק את הקהל הישראלי מבלי להעביר אותו מסע כומתה. אבל היי, אותן דרכים יעשו פחות הייפ. וכך, בטעות, אנחנו עלולים לשים לב שעושים עלינו סיבוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ