הטוב, הרע והמאכזב: סיכום ביניים של פסטיבל הסרטים בחיפה

הדוקומנטרי של שרה פולי מקסים ומרגש, סיפור חייו של ג'יי.די. סלינג'ר משעמם ומאכזב והמחווה של סורנטינו לפילני עוצרת נשימה

אור סיגולי, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

במהירות מסחררת הגענו אל נקודת האמצע של פסטיבל הקולנוע של חיפה, המתקיים זו השנה ה-29. עשרות סרטים ואלפי מבקרים כבר פקדו את הכרמל, שנהנה ממזג אוויר שאפשר בקלות להגדירו כמושלם. במהלך סוף השבוע הראשון של החג כבר נצפתה תנועה ערה של צופי קולנוע שמילאו את כל האולמות, תנועה שהמשיכה גם אל תוך חול המועד.

פסטיבל הסרטים של החיפה 2013 - כל הפרטיםמה לראות בפסטיבל הסרטים חיפה 2013? - המדריך המלא

לא מעט סרטים זכו להתעניינות גדולה. למשל, "בן יחיד" הרומני, שהגיע לחיפה אחרי שזכה בפרס הראשון בפסטיבל ברלין האחרון, מילא אולמות עד אפס מקום. הדרמה על אם שלא מסוגלת להרפות מבנה כפוי הטובה אולי לא התגלתה כאחד מהשיאים של הקולנוע הרומני, אבל הביאה לקידמת הבמה את השחקנית לומינטה גיאורגיו, אחת מהשחקניות הגדולות של רומניה. עם זאת, את פרס השחקן המצטיין של הפסטיבל נכון לעכשיו, מקבל בקלות השחקן האיטלקי הידוע טוני סרבילו, שהופיע בלא פחות משלושה סרטים עד כה, באחד מהם עוד בתפקיד כפול. "היפייפיה הנרדמת" היה הראשון, בו שיחק לצדה של השחקנית הצרפתיה האהובה איזבל הופר. הסרט השני שהעניק לסרבילו יכולת להרהיב ביכולותיו היה סרטו היומרני ומרהיב של פאולו סורנטינו ("זה בוודאי המקום") העונה לשם "יפה לנצח", שהשתתף גם בפסטיבל קאן האחרון. מעין מחווה גדולת מימדים לקלאסיקה של פדריקו פליני "לה דולצ'ה ויטה", וגם הוא משתמש בעיר רומא כשחקנית ראשית. על אף יופיו עוצר הנשימה של הסרט, היו אלה אורכו ומבנה התסריט המוזר שמנעו מהקהל להתחבר אליו. לעומת זאת, הסרט השלישי בכיכובו של סרבילו, "ויוה לה ליברטה", התגלה כאחת ההצלחות הגדולות של הפסטיבל. מדובר בקומדיה פוליטית מאיטליה, ובה יושב ראש האופוזיציה (סרבילו) פורש במפתיע מהחיים הפוליטיים ובמקומו מתייצב אחיו התאום האקסצנטרי (סרבילו גם הוא) ומרענן את שורות המפלגה. הסרט הוקרן פעמיים בפני אולם מלא שהתגלגל מצחוק ומחא כפיים בהתלהבות בסיומו. קשה לי להאמין שהסרט הזה, שיופץ בישראל, לא יהפוך להיות הצלחה גדולה ובצדק.

בדרך לחיפה עוצרים בפסטיבל ברלין. מתוך "בן יחיד":

לא רק אירופה

עוד שני סרטים שבלטו לטובה היו "קריסת המעגל השבור" הבלגי המתאר את התמודדותם של זוג צעיר עם מחלת הסרטן של ביתם, ו"הסיפורים שאנו מספרים" התיעודי. "קריסת המעגל השבור", שמתהדר גם בפסקול מצויין, לא השאיר אפילו עין יבשה אחת באולם "הסיפורים שאנו מספרים" לעומתו, הוא סרט מדוד ושקול הרבה יותר, ובו יוצאת השחקנית והבמאית הקנדית שרה פולי ("החיים בלעדי") לראיין את בני משפחתה על ההיסטוריה הפתלתלה של הוריה. בסופו של דבר סרטה של פולי אינו מצליח לקיים את ההבטחות הגדולות על חקירת הנראטיב האישי והיכולת לעמוד על הדרך בה כל אדם מספר את סיפורו, אבל הגישה הרעננה של פולי אל התחום התיעודי, כמו גם בני משפחתה המקסימים, הפכו את הסרט לחוויה גדולה. גם הדרמה המשפחתית מאירלנד, "רוץ וקפוץ", הביאה להתרגשות בקרב הקהל בסיפור על נגר שחוזר לביתו אחרי שבץ שהותיר אותו פגוע מוחין, ועל ההתמודדותה של אשתו (מקסין פיק היפייפיה).

אך לא רק הצלחות היו בפסטיבל, אלא גם אכזבות. המרכזית שבהן הייתה "סלינג'ר", סרט תיעודי המבקש להתחקות אחר הסופר המפורסם שהחליט להתבודד לאחר כתיבת יצירת המופת "התפסן בשדה השיפון". הסרט עמוס קלישאות על עולם הכתיבה והעשייה התיעודית, הוא ארוך מדי, ואיכשהו מצליח לעשות את הבלתי יאומן – להפוך את ג'יי.די. סלינג'ר לדמות משעממת. "ערכו של הזמן" הספרדי הוא כנראה נקודת השפל של חציו הראשון של הפסטיבל. מדובר בסרט קטנטן על רופא שהחליט להקפיא את אשתו המנוחה עד אשר ימצאו תרופה למחלתה, ובינתיים לא עושה שום דבר ראוי לציון. משחק נוראי, סיטואציות מביכות וחוסר עניין של כל הנוגעים בדבר הפכו את הסרט לחוויה מפוקפקת למדי.מצליח להחוויר אפילו את דמותו של הגיבור. מתוך "סלינג'ר":

בדרך לפרס אופיר

חציו של הפסטיבל מסמן גם את מחציתה של התחרות המרכזית: תחרות הקולנוע הישראלי העלילתי לסרטים באורך מלא. מתוך ששת הסרטים שהוקרנו עד כה, חמישה מהם הופיעו במהלך הקרנות האקדמיה המקדימות את בחירת המועמדים לפרסי אופיר שיתקיימו ביום שבת הקרוב. מתוך החמישה הזו, רק "מעל לגבעה" של רפאל נדג'רי, על גבר צעיר החוזר לבית אביו בחיפה בעקבות משבר אישי, לא הצליח לשריין לעצמו אפילו מועמדות אחת, אך הסתפק רק בהקרנה חגיגית בפסטיבל קאן האחרון. "כידון", קומדיית ריגול משעשעת ומטופשת בכיכובם של ששון גבאי, שי אביבי ובר רפאלי, גם היא הוקרנה במסגרת התחרות ותתמודד בפרסי האופיר הקרובים בקטגוריות השחקנית הראשית (ריימונד אמסלם) ועיצוב הסאונד הטובים ביותר. מעניין מאוד האם הסרט הצליח להרשים את שופטי הפסטיבל. לא הייתי מהמר על זה.

"בית לחם", "הבן של אלוהים" ו"סוכריות" שגם הם זכו לדקות התהילה שלהם בפסטיבל, הם סיפור הרבה יותר משמעותי בפרסי אופיר. שלושתם מעומדים לפרס הסרט ושלושתם הרשימו מאוד את הקהל. "בית לחם", שייצא בקרוב לאקרנים, כבר חזר מנצח מפסטיבלי ונציה וטורונטו ואופן עשייתו המרשים עשוי להפוך אותו לזוכה לא רק בחיפה, אלא גם באופיר ולשלוח אותו אל האוסקר. "הבן של אלוהים", סרטם של ארז תדמור וגיא נתיב ("סיפור גדול"), מספר על מסע משותף ביוון של אב ובנו החוזר בתשובה. בתפקידים הראשיים מכרם חורי וזהר שטראוס עלולים לצאת גם הם בדאבל מנצח מהשבוע הזה, גם בפסטיבל וגם באופיר. "סוכריות" הוא סרטו הראשון של יוסף פיצ'חדזה מאז 2003, אשר הביא לנו את יצירת המופת הישראלית "שנת אפס". סרטו החדש איננו מגיע לאותם שיאים, אבל הצילום המורכב וקאסט עמוס השחקנים האהובים (מוני מושונוב, מנשה נוי, שרה אדלר, מכרם חורי, שמואל וילוז'ני ועוד) בוודאי תייצר תשומת לב רבה לפרוייקט השאפתני הזה.שיתחילו לכתוב נאום לאוסקר? מתוך "בית לחם":

הסרט היחיד שזוהי לו הפעם הראשונה באולם קולנוע הוא "אנשים כתומים", סרט הבכורה של השחקנית הנפלאה חנה אזולאי הספרי, ובו היא נמצאת גם לפני וגם מאחורי המצלמה. הסרט מתעסק בשלושה דורות של נשים במשפחה מרוקאית המתמודדת עם פצעי העבר ועם היכולות המסטיות העוברות בירושה. הסרט עובד היטב בעיקר בזכות ארבעת השחקניות הראשיות שלו: אסתי ירושלמי, ריטה שוקרון, מיטל גל-סוויה והספרי כמובן. הכימיה בינהן נהדרת ומחפה על תסריט מלודרמטי שלא מנסה לומר שום דבר חדש. הסרט רווי צבעים כמו המלודרמות הקלאסיות ועובד רוב הזמן, אם כי המצלמה הכבדה של אסף סודרי (זוכה האופיר על "עטאש" ו"למלא את החלל") מונעת ממנו להמריא.

חמשת ימי הפסטיבל הבאים מביאים עימם עוד סרטים מסקרנים כגון "זרים על שפת האגם", "חטיפה בלב ים" וכמובן סרט הנעילה המלהיב של הפסטיבל "כח משיכה", בכיכובם של סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני. בתחרות הישראלית מחכים לנו "לוויה בצהריים" של אדם סנדרסון, "אחרי הים" של יוסי אבירם וכמובן "אנה ערביה" של עמוס גיתאי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ