הקולנוע הישראלי החדש לוקח את החוק לידיים

בסרטים הישראלים העכשוויים כולם מדברים על צדק, אבל אף אחד לא מדבר על החוק. מסעות הנקמה של "הנוער", "מי מפחד מהזאב הרע" ו"לצוד פילים" מטרידים גם אחרי רדת הכתוביות

טל לוין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוין, עכבר העיר

מיקי: "אתה לא רוצה לדבר על אסטרטגיה לפני?"גידי: "אסטרטגיה?"מיקי: "אתה יודע – שוטר טוב, שוטר רע..."גידי: "אין פה מקום לשוטרים טובים"מיקי: "אה, הבנתי אותך. שוטר רע, שוטר רע".

מתוך ("מי מפחד מהזאב הרע")

חילופי הדברים הקצרים בין מיקי (ליאור אשכנזי), שוטר עם גישה משוחררת כלפי החוק, ובין גידי (צחי גראד), אב שביתו נרצחה, מתרחש רגע לפני שייכנסו להיפגש עם החשוד ברצח. המטרה, לנסות ולגלות (בעזרת כלי עבודה ובלי רחמים) היכן קבר את ראש הילדה, ואולי את ראשן של ילדות אחרות. במידה מסוימת, סרטם של אהרון קשלס ונבות פפושדו, והדיאלוג הקטן הזה בפרט, מסמלים את הסיפור הגדול של הקולנוע הישראלי לשנת תשע"ג. לצד טענות מוצדקות על איכות הסרטים, על ההתקדמות שעשה הקולנוע בארץ, מבחינה נרטיבית, יוצרי הסרטים השנה הביעו את מצוקת החברה שבה הם יושבים. במקום שבו המדינה אינה דואגת לאזרחיה, האזרחים צריכים לדאוג לעצמם. ואם משטרת ישראל לא תצוד את הפדופיל כורת הראשים, עלול איזה אבא חמום מוח לעשות את העבודה בעצמו.   הזאב הטוב והשוטר הרע. "מי מפחד מהזאב הרע" - טריילר:גם סרטו של רשף לוי "לצוד פילים" מסמן את אותו קו עלילתי – כאשר משפחה אחת יוצאת למסע נגד הבנק בו עבד ומת האב. המטרה: לשדוד את הבנק, לאחר שבעליו מסרבים לתת למשפחה פיצויים בגלל אותיות קטנות. "אתה תיתן למוות של הבן שלך לעבור בלי תגובה?", נשאל הסבא, חבר מחתרת הלח"י בעברו. לוי מגייס מההיסטוריה של עם ישראל בדיוק את אותה התנהלות מחתרתית, בה איש הישר בעיניו יעשה – והכל למען המדינה שבדרך. כאשר התאגידים לא סופרים את האזרח הקטן, עליהם להישמר פן יהפוך האזרח הקטן לצרה גדולה.

כל הפרטים ומועדי הקרנה:מי מפחד מהזאב הרע לצוד פיליםהנוער

ב"הנוער" המדובר של תום שובל, עומד שוב המצב הכלכלי במרכז הבמה, כאשר אחד מבני המשפחה – שרק מתגייס, נעזר באחיו כדי לנסות להציל את ביתם. "אם אין לך כסף, אתה לא בן אדם", אומר האב לבן, וזה עונה לו מיד – "אז שכולם ילכו להזדיין". אצל שובל הסרט אינו רק קריאת מצוקה, הוא נורת אזהרה גדולה ומהבהבת - במקום שבו לא נעשה צדק (חברתי, פלילי, כלכלי), צומחות יחידות גרילה אזרחיות ולדרוש – לעיתים תוך שימוש באלימות אכזרית את המגיע להן, ושיחרטו על דגלן את הסיסמה – "אז שכולם ילכו להזדיין". ועוד לא דיברנו על "סוכריות" של יוסף פיצ'חזדה שיוקרן בפסטיבל חיפה ועל "פלאות", ואפילו לא על "שש פעמים" – כולם סרטים שלא בהכרח עוסקים במסעות נקמה או הרס, אבל משרטטים תמונת עולם של העדר חוק וסדר הגיוניים, שמפנים את מקומם לפורענות חסרת גבולות.

וכאן גם נחשף אולי צידו השני של הנרטיב ה"לוקחים-את-החוק-לידיים" – והוא האנשים שנפגעים בדרך. במקרה של הקולנוע הישראלי השנה, הנפגעות העיקריות הן נשים (על כך כתב בהרחבה אור סיגולי). לא רק שדמויותיהן מצומצמות לדיכוטומיה המיושנת – קדושה-קדשה, אלא שגופן מופקר בכמה מהסרטים האלה באופנים מעוררי חלחלה. אצל נבות וקשלס, הרצח האכזרי של הילדות הוא הליבידו המניע את כל העלילה, ושמצדיק לכאורה התעללות קשה ביותר בחשוד ברצח, עד כדי שלעיתים לא ברור האם המטרה היא אכן לגלות את האמת, או שמתחת לפני השטח מסתתרת לה פנטזיה אחרת. בהעדר אקלים פוליטי-בטחוני, שמאפשר ליצור סרטי חיילים קרביים ומסוקסים בשטח, צריך הגבר הישראלי לחפש לו מקומות אחרים לפורקן. וכך, בנוער, הנשק של הגיבור-החייל, כבר לא משמש להרג ערבים או לשמירה על המדינה, אלא מופקע לטובת מטרות אזרחיות, לטובת צדק. כל שיח הצדק הזה מתנהל בין גברים, והוא פעמים רבות בו זמנית מנותק מהמציאות, ומשתמש בה כתירוץ לפעולה. פורקן במקומות אחרים. "הנוער" - טריילר:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ