הסרטים הכי טובים שלא הגיעו לישראל

חשבתם שהייתה לכם הזדמנות לצפות במיטב התוצרת הקולנועית העולמית של תשע"ג? טעות. למזלכם אנחנו פה כדי לספר על עשרה סרטים שפספסו את המסכים המקומיים, אבל אתם חייבים לראות

כתבי עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כתבי עכבר העיר

"ברט וונדרסטון המופלא" - The Incredible Burt Wonderstone קומדיית קוסמים אמריקאית ועתירת כוכבים שלא הגיעה למסכים, בזמן ש"האשליה" הדי מבאס דווקא כן. ברט וונדרסטון (סטיב קארל) הוא קוסם מצליח שיחד עם שותפו מילדות אנטון מרבלטון (סטיב בושמי) מעלה מופע קסמים מיושן למדי בלאס וגאס, אחרי ההתמסחרות הגדולה. קוסם רחוב קיצוני בשם סטיב גריי (ג'ים קארי בהופעת על), הנוהג להתעלל בעצמו לקול מחיאות הכפיים של הקהל, מאיים על מעמדם והם נדרשים להמציא עצמם מחדש על ידי מנהלם (ג'יימס גנדולפיני ז"ל).

את רשימת הכוכבים משלימים אלן ארקין בתפקיד ההשראה של כל קוסמי תבל, ואוליביה וויילד בתור אסיסטנטית דעתנית. לא רק שהסרט הזה מאוד משעשע ומשתדל לא לקחת את עצמו ברצינות יותר מדי, אלא שכמו כל קומדיה טובה הוא מחביא המון ביקורת מאחורי ההומור שלו. במקרה זה, האצבע המאשימה מופנית בעיקר כלפי צרכני התרבות בימינו. ואם כך, לא פלא שהוא נכשל בקופות בארצות הברית, ואולי זו גם הסיבה שלא הוצג בישראל. (אורון שמיר)

שפנים מהכובע של סטיב. "ברט וונדרסטון המופלא" - טריילר:

"המתחזה" - The Imposter

סרטים תיעודיים נוטים לדלג מעל בתי הקולנוע המסחריים, וכל מי שראה כמה מסרטי הדוקו שיצאו לאחרונה יודע שההפסד כולו שלנו. הדוגמא הכי מרהיבה לכך היא "המתחזה" שהעיף באוויר את פסטיבל סאנדנס, אבל אצלנו קיבל התייחסות רק בפסטיבל דוקאביב. בארט לייטון הבריטי פורש בפנינו באופן מתוחכם מאין כמוהו פרשייה תמוהה ממעמקי ארצות הברית. שנים אחרי שאיבדה את בנה הקטן בנסיבות מסתוריות, משפחה טקסנית מהשורה מגלה שהוא נמצא בריא ושלם בספרד. זה שאין שום קשר פיזי בין הילד הנעדר לצעיר שנכנס לחיי המשפחה לא נראה בעייתי לאף אחד, חוץ מלכמה סוכני FBI שמשהו שם לא יושב להם טוב. מסוג הסיפורים שפשוט אי אפשר להמציא. (אור סיגולי)

של מי אתה, ילד? "המתחזה" - טריילר:

"מצולות" – The Deep סרט איסלנדי מרגש ורב עוצמה על אדם שכנגד כל סיכוי אפשרי שרד את טביעתה של ספינת הדיג שלו, שחה ימים בים הכמעט קפוא אל היבשה והגיע ברגל עד לאזור מיושב כדי לבקש עזרה (באיסלנד המרחק בין אדם לשכנו הוא מהגדולים בעולם). מה שמדהים באמת הוא התגובה של הקהילה המדעית, שחוקרת את השורד משל היה עכבר מעבדה, ומה שמפליא אפילו יותר הוא שמדובר בסיפור אמיתי לגמרי. השחקן שמחזיק את הסרט על כתפיו הוא אולפור דארי אולפסון, והבמאי הוא בלתזר קורמאקור האיסלנדי הוותיק ("101 ריקיאוויק") שגם חוטא מעת לעת בבימוי סרטים הוליוודיים ("אקדח כפול" שלו מוצג בימים אלה בבתי הקולנוע). אבל שום סרט הוליוודי מהעת האחרונה לא יכול להתקרב לעוצמת הרגשות, כמויות האבסורד או התיאורים הריאליסטיים של חיים על ספינת דיג והישרדות בלב ים. מעורר השראה ומחשבה גם יחד. (אורון שמיר)

"התחזות" - Masquerade

השמועה אומרת שחיי המלך בסכנה, אז כדי לבלבל את האויבים הוא שוכר כפיל, שחקן-ליצן ממעמד נמוך. המלך עוזב את הארמון ומשאיר את השחקן המבולבל לחכות להתנקשות. "התחזות" הפך לאחד משוברי הקופות הגדולים בתולדות דרום קוריאה, בשנה חזקה במיוחד עבור התעשייה המקומית. כרגיל בקולנוע הדרום קוריאני, רמת העשייה, המשחק, הצילום, התסריט, הארט ובכלל כל כך גבוהה ומדויקת, שלהתפעל ממנה שוב מרגיש כמעט מיותר. למרות ש"התחזות" היא דרמה תקופתית המצולמת בסגנון אור נרות, ככל שהיא הולכת ומתפתחת נוצרת אווירה של דרמת מתח פסיכולוגית שמיטיבה עם הסרט והופכת אותו למורכב ומהפנט. כוכב הסרט לי ביונג-הון ("הטוב הרע והמוזר", "ראיתי את השטן" ועוד), מבצע תפקיד כפול ברגישות, עוצמה שקטה ועומק רב. בדומה לסגנון המשחק של שחקניו, גם הכוח של הסרט נובע מתשומת הלב לפרטים. הבימוי מצליח לנוע מרגעים אנושיים לעלילת התככים, תמיד תוך שמירה על חיוך שובב. מסיבות לא ברורות דרום קוריאה העדיפה לשלוח לאוסקר את "פיאטה" של קים קי-דוק, ולהשאיר את הפנינה הזאת בבית. (פבלו אוטין)

בגדי המלך הדרום קוריאנים. "התחזות" - טריילר:

"אנטי-ויראלי" - Antiviral השם "קרוננברג" מוכר לקהל הצופים חובבי האימה במיוחד בזכות הבמאי הקנדי דיוויד קרוננברג, שהביא לנו כמה סיוטים מסיוטים כמו "הזבוב", "וידאודרום" ו"ארוחה עירומה". אבל עכשיו יש קרוננברג חדש בעיר, שעושה צעדים ראשונים באותו העולם בדיוק. מדובר בבנו של דיויד, ברנדון, שבסרטו הראשון והמהפנט "אנטי-ויראלי" ממשיך את מה שאביו התחיל באייטיז. בעולם של קרוננברג הבן, ההערצה לידוענים הפכה לכל כך קיצונית שהלהיט החדש בשוק הוא נגיפים שמקורם באורגניזמים של הסלבס, כך שתמורת סכום כסף אתה יכול לרכוש את הצינון האחרון של הדוגמנית האהובה עליך. כמובן שכמו כל עסק משגשג גם לעולם הזה יש צדדים אפלים, כפי שיגלה זאת סיד (קיילב לנדרי ג'ונס בהופעה מדהימה), סוכן וירוסים שמכור לחומר של עצמו. (אור סיגולי)

"ג'ון מת בסוף" – John Dies at the End דון קוסקארלי קנה לעצמו לא מעט מעריצים ומעריצות במשך השנים. בין אם דרך סדרת סרטי הקאלט "פנטזם" או בעזרת "באבא הו-טפ", קומדיית הקשישים-נגד-מומיות שיצר ב-2002. ואם אלביס וג'ון פ. קנדי המזדקנים בבית אבות סודי שסובל מקללה מצרית עתיקה נשמע לכם כמו קונספט מוזר, חכו עד שתגיעו אל קומדיית המדע בדיוני/אימה/ביזאר החדשה שלו, "ג'ון מת בסוף" שמה. ולא, זה לא ספוילר. או שבעצם כן? בכל מקרה זה השם, והעלילה מספרת על שני צעירים לא מאוד מוצלחים בשם ג'ון (רוב מייז) ודייב (צ'ייס וויליאמסון) שפחות או יותר צריכים להציל את העולם מסם חדש ומסוכן המכונה "רוטב סויה", ששולח את משתמשיו לחוויה חוץ גופית, ומחזיר אותם... לא ממש אנושיים. "ג'ון מת בסוף" מתהדר בפול ג'יאמטי בתפקיד העיתונאי בפניו נשטח הסיפור הלא ייאמן, אחת מהופעות השנה המעולות של כלב בסרט קולנוע וכנראה סצנת ה"אדם משוחח עם נקניקיה בלחמניה" הטובה בכל הזמנים. (אורון שמיר)

נקניקיה ברוטב סויה. "ג'ון מת בסוף" - טריילר:

"הבית של הרדיו" - La Maison de la Radio  אם תוכלו לחשוב על נושא משעמם יותר מסרט תיעודי על רשות השידור של צרפת, אנא הגישו אותו לדוקומנטריסט הגאון ניקולא פיליבר ("פעלים למתחילים") וראו איך הוא עושה ממנו מטעמים. הסרט עוקב אחר יממה בחייה של תחנת רדיו צרפתית, מעין מקבילה לרשת ב', מעלות השחר ועד לשחר שאחריו. זה אומר המון שדרני ושדרניות רדיו עם קול קטיפה מערסל מצד אחד, ומאידך כמות דומה של טכנאים או אנשי אדמינסטרציה שעושים את אותו הדבר בכל יום כבר כמה עשורים ונראים משועממים בהתאם. אבל בזכות עריכה ממזרית והדגשת כל מה שאנושי בעובדי התחנה, מצליח פיליבר להפוך אותם לדמויות קולנועיות. ובעזרת כמויות סיטונאיות של הומור ורגש הוא מצליח לברוא את אחד הסרטים הכי מצחיקים שנראו השנה, לפרקים ברמת ההיסטריה. אני יודע שסרטים תיעודיים מגיעים למסכים בישראל בעיקר אם יש להם נושא חשוב, אבל באמת שלסרט הזה מגיע יותר מהקרנות בודדות בפסטיבל ירושלים האחרון. (אורון שמיר)

"7 תיבות"  - 7 Cajas

קומדיית האקשן מפרגוואי היא תענוג צרוף ומפתיע, שכן פרגוואי כמעט ולא מייצרת סרטים. הסרט מספר על נער שמתפרנס מהובלת סחורות במריצה בשוק וחולם לקנות טלפון סלולארי חדש עם מצלמה, דבר שבמצבו הכלכלי נראה בלתי אפשרי. אבל פתאום הוא מקבל הצעת עבודה יוצאת דופן: להעמיס על המריצה שלו שבע תיבות מסתוריות, ולהריץ אותה ברחובות השוק עד להודעה חדשה. בגלל העבודה התמימה לכאורה גיבורנו מוצא את עצמו נרדף בערך על ידי כל מי שמסתובב בשוק: שוטרים, מאפיה, מסיעי מריצה אחרים ועוד. התסריט מצליח לבנות מתח ולסחוף מתוך הוויה כאוטית, אבסורדית ומאוד דרום אמריקאית. הקווים העלילתיים מתנגשים ומשתלבים ומתפצלים והאנדרלמוסיה שנוצרת שלעתים נראית מוגזמת, אבל התרחשותו של הסרט כולו בשוק של בירת פרגוואי מוסיף לכאוס הגיון תמתי מדויק. הסרט מלא חמלה, שובבות ואהבת קולנוע, ודובר ברובו את שפת הילידים גווארני ולא ספרדית.  והתוצאה? "מהיר ועצבני" של עניים דרום אמריקאים עם מריצות בשוק פוגש את פארוק. אני התמוגגתי. (פבלו אוטין)

רחוק ממחנה יהודה. "7 תיבות" - טריילר:

"חטיפה בלב ים" - A Hijacking בהתחשב בפופולאריות הרבה של הקולנוע הדני בארץ בזמן האחרון ("ניצוד", "רק אהבה", "סיפור מלכותי"), מפתיע שדווקא ההצלחה הזאת, שזכתה בפרס הסרט בפרסי הקולנוע הדניים האחרונים, לא מצאה את דרכה למסכי ישראל (הזדמנויות לצפות בו: בפסטיבל חיפה שיתקיים בסוכות ולאחר מכן ב-yes). "חטיפה בלב ים" מתאר את המשא ומתן הארוך בין מנכ"ל חברת עסקים דנית לבין קבוצת פיראטים סומלית שהשתלטה על ספינת המסחר שלו באוקיינוס ההודי. טוביאס לינדהולם (התסריטאי של "ניצוד") בונה דרמה שהולכת כנגד הציפיות, ריאליסטית ויבשה עד כמה שניתן, על מנת לתאר את התסכול והחרדה של הסיטואציה הנוצרת. אגב, מסתבר שפיראטים זה הדבר הכי חם היום. בחודשים הקרובים נפגוש את "קפטן פיליפס"  - ובו טום הנקס בתפקיד קברניט שמתמודד עם השתלטות על ספינתו. בקרוב: סדרת טלוויזיה, חולצות ותיקים.(אור סיגולי)

"נימוסים רעים" - Ill Manors

סרט הבכורה של בן דרו, הידוע יותר בתור אמן ההיפ-הופ Plan B, היה אחד ההפתעות המרשימות של פסטיבל הקולנוע הבריטי האחרון, אבל מאז נעלמו עקבותיו. והאמת היא שאפשר להבין למה. מדובר באחד הסרטים הכי קשים לצפייה וטורדי מנוחה שנעשו. סרטו של דרו נכנס עמוק וללא רחמים לעולמם של סוחרי סמים, זונות, רוצחים וסרסורים, עם הסצנות לא יעזבו את אתכם במהרה. מי שמוכן להעביר את עצמו את החוויה הזו, מובטח לו סרט באמת יוצא דופן, אכזרי כמו שהוא מהפנט, וזאת בעיקר בזכות השימוש שלו במוזיקה. פס הקול של "נימוסים רעים" מספר את הסיפור לא פחות מהדיאלוג. בדרך כלל כשאנחנו צופים בסרטים אנחנו מסננים את מילות השיר ברקע, אבל בסרט הזה הם קריטיים למהלך העלילה. זאת אולי דרמת הפשע הכי מדהימה של השנים האחרונות, שפשוט לא זכתה למקום הראוי לה, והלוואי שעוד אנשים יגלו אותה. (אור סיגולי)

דרמת פשע אכזרית ומהפנטת. "נימוסים רעים" - טריילר:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ