כל סרטי החובה לפסטיבל ירושלים 2013

הזרים המבדרים, האקזוטיים הנגישים או המאתגרים למיטיבי לכת: מפת טעמים קולנועיים עם המלצות בכל תחום

פבלו אוטין, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פבלו אוטין, עכבר העיר

כשמדפדפים בתוכנייה של פסטיבל ירושלים כמעט כל סרט נשמע טוב ובגלל המבחר קשה מאוד לבחור. בסופו של דבר האתגר האמיתי הוא לא לזהות את "הסרטים הטובים", אלא להתאים את הסרט לבנאדם. לפניכם המדריך המלא לסרטי הפסטיבל, שייפתח בחמישי הקרוב (ה-4.7).

» פסטיבל הקולנוע בירושלים - כל הפרטים

המבדר ממקום אחר

"7 תיבות" הוא סרט מתח מפרגוואי, מדינה שכל ההיסטוריה הקולנועית שלה כוללת 20 סרטים בסך הכל, לכן סרט חדש משם הוא אירוע בפני עצמו. "7 תיבות" מתרחש בשוק באסונסיון, בירת המדינה, וזהו סיפור מתח על נער שליחויות עם עגלה שהמאפיה מבקשת ממנו לשמור על שבע תיבות תמורת סכום כסף נאה שיאפשר לו לקנות את הטלפון הסלולארי החדש שהוא חולם עליו. מהר מאוד גורמים מאיימים מתחילים לרדוף אחריו בסמטאות השוק. זהו סרט מתח-פעולה שגם מאפשר הצצה לעולם החברתי הקשה בעיר הבירה הדרום אמריקאית. שבע הקופסאות שישנו את חייו. הטריילר לסרט:

גנבים מסוג אחר אפשר למצוא ב"הגנבים", שובר קופות דרום קוריאני על שתי קבוצות גנבים עוינות שנשכרות כדי לשתף פעולה ולבצע שוד מורכב בסגנון "אושן 11". התככים מהעבר והיריבויות בהווה מייצרים תסריט מתוחכם שכל הזמן מטשטש מי עובד על מי ומי גונב ממי. "הגנבים" מספק אקשן רב תקציב מאחת התעשיות הקולנועיות המרתקות כיום בעולם. אם עוברים מחצי האי הקוריאני לאי האיסלנדי, מוצאים קולנוע קצת אפל יותר. "מצולות" הוא סרט מתח של הבמאי האיסלנדי בלתזר קורמקור שלמרות הקריירה המגוונת שלו, הוא הוכיח את עצמו דווקא כאמן של קולנוע אפל (ב-2008 הוא עיבד בצורה מוצלחת לקולנוע את הספר "קללת הדורות"). הפעם הוא מספר את הסיפור האמיתי של גולי, דייג מעיירה איסלנדית ששרד כנגד כל הסיכויים לאחר שספינתו טבעה וכל שותפיו נהרגו (וזו רק ההתחלה!). אך הסרט לא מסתפק בסיפור ההישרדות, ומתמקד בתוצאותיו והשלכותיו החברתיות לאחר חזרתו של גולי לעולם. מתכוננים לשוד בסגנון אושן 11. הטריילר ל"גנבים":

למרחיקי לכת הפסטיבל הביא את "מסופגות", סרט מתח יפני של 280 דקות שיוקרן בשני חלקים. במקור נעשה "מסופגות" בתור סדרת טלוויזיה, אך בהיותו תוצר של הבמאי היפני המוערך קיושי קורוסאווה, הסרט הסתובב בפסטיבלים וזכה בפרסים. במרכזו של הסרט עומדת אמא שיוצאת לנקום בארבע צעירות אשר ראו את רוצח בתה בליל הרצח ולא סייעו להפליל אותו. סרט הנקמה הזה זכה לתשבחות ואף השוואות לסרטי היצ'קוק.

האקזוטי הנגיש

"לתפוס את אבא" הוא סרט יפני מקסים ושובה לבבות המספר על שתי אחיות שנוסעות לפגוש את אביהן הגוסס - אותו הן בקושי זוכרות - 14 שנה לאחר שהוא נטש אותן. זהו סרט יפני נוסף המצליח לעסוק במוות באמצעות הומור ורגש ואגב כך לטוות אמירה חובקת חיים. אל מול השרמנטיות היפנית ניצבת הדרמה הסינית "כשהאהבה מתה", שהפכה לתגלית בפסטיבל ברלין האחרון. הסרט מספר על השפעתו של משבר כלכלי על משפחה במעמד הביניים בסין החדשה.

לעומת הקפיטליזם ההולך ומתחזק בסין, "החברה קים מתחילה לעוף" הוא הפקה יוצאת דופן בין אנגליה, בלגיה וקוריאה הצפונית הקומוניסטית. מדובר בקיטש מבדר על כורה פחם מצפון קוריאה שחולמת להיות לוליינית בקרקס. הסרט צולם בצפון קוריאה ומדובר בהישג היסטורי וייחודי של שיתוף פעולה בין המערב הקפיטליסטי לבין המדינה הקומוניסטית בתחום התרבות. שיתוף פעולה נדיר בין אנגליה לקוריאה הצפונית:ומהקיטש לפיוטי, "עונת הקרנף" של הבמאי האיראני הגולה בחמן גובאדי ("אף אחד לא שמע על חתולים פרסים" ו"צבים יכולים לעוף") מספר על משורר איראני שמשוחרר מהכלא לאחר 30 שנה ויוצא לחפש את אשתו. צילום מרהיב והקראת שירה של המשורר האיראני סאדג קמאנגאר (שבהשראתו נעשה הסרט) מייצרים דרמה יפה ונגישה. יצאתי לחפש את אשתי תיכף אשוב. "עונת הקרנף":

ואם באמנים עסקנו, מספרד מגיע סרטו של הבמאי פרננדו טרואבה, אחד הבמאים הוותיקים והמוערכים שם שמביא את הסרט "האמן והדוגמנית". אל מול האנימציה הצבעונית של סרטו הקודם "צ'יקו וריטה", הסרט החדש הנו דרמה אינטימית שצולמה בשחור-לבן ובצרפתית ומספר על מערכת היחסים בין פסל זקן לבין דוגמנית צעירה על רקע מלחמת העולם השנייה בגבול שבין צרפת וספרד. הסרט עוסק בין היתר בקשר שבין האמן לבין סביבתו ומעלה שאלות על אחריותו ההיסטורית והחברתית.דרמה אינטימית בשחור לבן. "האמן והדוגמנית":

המאתגר למיטיבי לכת

אחד הסרטים המאתגרים אך היפים ביותר בפסטיבל הוא "36", סרטו הראשון של הבמאי התאילנדי נאוופול תמרונגרטנריט. הסרט מורכב מ-36 קטעים קטנים וקצרצרים ששוטחים סיפור קטן על צלמת שמחפשת אתרי צילום לסרטים. בחירת עמדות המצלמה הייחודית והניסיון לייצר אמירה על זיכרון ורגשות בתקופה העכשווית תלוית הטכנולוגיה הופכים את הסרט העדין והמינימליסטי הזה לפואמה קולנועית יפה. עם זאת, כאמור, לא הרבה קורה בסרט, וגם לא הרבה נראה, אך צופים רגישים במיוחד יצליחו למלא את החסר ולייצר עבור עצמם חוויה עצמתית. על זיכרון ורגשות בעידן הטכנולוגי. מזמין את הצופים למלא את החסר:

מנגד ניצבת האקסטרווגנטיות המקסיקנית: "הלי" זיכה את הבמאי שלו אמאט אסקלנטה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן. סרטיו הקודמים של אסקלנטה היו שנויים במחלוקת, אך סרטו החדש מאתגר בדימוייו האלימים והקשים בהקשר של עולם הפשע והשחיתות המקסיקניים. עד כדי כך שמזהים את הסרט באמצעות המשפט: "הסרט הזה שבו דמות אחת שורפת את האשכים של דמות אחרת", אז למרות הוירטואוזיות בבימוי, ראו הוזהרתם.

באווירה אחרת לגמרי, פבלו ברגר מספרד ביים גרסה אילמת ובשחור לבן לסיפור שלגייה על רקע עולם מלחמת השוורים והפלמנקו. מכיוון שברגר יהיה אורח של הפסטיבל ויציג את סרטו הייחודי שנקרא "שלגייה", יהיה אפשר לשאול אותו ישירות על השילוב הייחודי הזה לאחר ההקרנה.גרסה אילמת לסיפור שלגיה:גם "שחמט מחשבים" של הבמאי העצמאי האמריקני אנדריו בוז'לסקי (מאבות תנועת ה"ממבלקור"), הנו אקספרימנט קולנועי המספר על תחרות שחמט בשנות השמונים של בני אדם מול מכונות. מדובר בסרט שצולם בוידיאו ונראה כמו סרט שנעשה בשנות השמונים ונמצא מחדש. העלילה המינימאלית והאסתטיקה הדלה עשויה להרחיק צופים, אך מדובר בתרגיל קולנועי יוצא דופן שככל הנראה שווה להיחשף אליו. המלצה אחרונה על "מגע של חטא", אחד הסרטים המדוברים בפסטיבל קאן שעשה הבמאי הסיני ז'יה ז'אנג-קה וזכה בפרס התסריט על סרט בעל ארבעה קווים עלילתיים כאשר בכולם רצח, מוות, אלימות ודמויות שנדחפות אל הקצה. סרטו של ז'יה ז'אנג-קה, מסוגנן ושונה מהריאליזם דמוי-דוקומנטרי של סרטיו הקודמים. בצורה זאת מנסה ז'יה לעסוק באלימות המאפיינת את החברה הסינית המודרנית. 

עוד במאים נחשבים

אחד האירועים המרכזיים של הפסטיבל הוא הקרנתו של הסרט "הגנן" של אמן הקולנוע האיראני מוחסן מחמלבאף, החי כבר כעשור מחוץ למדינתו. מה שהופף את "הגנן" למעניין יותר הוא העובדה שהוא צולם כולו בישראל, לאחר שמחמלבאף ובנו נכנסו מבלי למשוך תשומת לב, כמעט כמו במשימה סודית, וצילמו את הסרט בגנים הבהאיים ובירושלים. הסרט מספר על אב ובן שמתווכחים על נושאים הקשורים לדת ומחפשים תשובות בנוגע לתפקיד הדת בעולם של ימינו. בנוסף, מחמלבאף יבקר בארץ וסרטיו היפים יוצגו במהלך הפסטיבל, ביניהם: "גאבה" "סלאם סינמה" ו"ליקוי חמה בקאנדהאר".

לסיום, שני סרטים של במאים אמריקאים בולטים עצמאיים יוקרנו בפסטיבל ומומלץ להיחשף אליהם: "פרינס אוולאנש" של דיויד גורדון גרין – במאי פיוטי ומעודן ("ג'ורג' וושינגטון", "כל הנשים היפות") שמוכר בעיקר בארץ דווקא בשל הקומדיות הגסות והוולגריות שלו כגון "פיינפל אקספרס" ו"הוד מעלתך". הפעם פיצול האישיות המשונה שלו מחזיר אותו למחוזות הדרמטיים והפיוטיים וסרטו זכה לתשבחות בפסטיבל ברלין לפני כמה חודשים, שם זכה בפרס הבימוי. "פרינס אוולאנש" הוא סרט על מערכת יחסים בין שני חברים שעבודתם לצבוע מחדש פסי כביש לצד יערות ולחדש את התמרורים. זהו סרט על בדידות וידידות המשלב בין הדרמטי לקומי ומחזיר את גורדון גרין למחוזות קולנועיים רציניים יותר. בנוסף לסרטו של גורדון גרין כדאי לתפוס גם את "פרנסיס הא" סרטו החדש של נוח באומבך ("חיים בין השורות"), תסריטאי מחונן ובמאי בעל רגישות רבה לדמויות ולדרמה. הסרט מספר על צעירה מניו יורק המתלמדת בלהקת מחול שמנסה להגשים את חלומותיה בעיר הגדולה. מדובר בסרט שחור ולבן, בכיכובה של השחקנית הנהדרת גרטה גרוויג (שגם השתתפה בכתיבת התסריט), אשר נחשבת לאחת הכוכבות החשובות בסצנה של הקולנוע אמריקאי עצמאי העכשווי. למרות ש "פרנסיס הא" יצא ככל הנראה להקרנות מסחריות, בכל זאת מומלץ לנסות ולתפוס אותו לפני כולם בפסטיבל. מומלץ לראות לפני כולם:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ