אורון שמיר, עכבר העיר
אורון שמיר, עכבר העיר

בלילה שבין ראשון לשני יתקיים זו הפעם ה-70 טקס גלובוס הזהב. במרוצת השנים, קנה לו ערב הגאלה של איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד (HFPA) מעמד יוקרתי, שני רק לזה של האוסקר המיתולוגי. ולמרות שמגלובוס הזהב נשאר רק השם בשנים האחרונות, נדמה כי המוניטין שלו כמעט ולא הוכתם. בתור מי שמעולם לא הבין את הילת הכבוד סביב הפרס הקיקיוני הזה, או את המעמד הרם אליו הגיע, קצת נמאס לי מהסיקור התקשורתי המסיבי מדי לו הוא זוכה או לתחושת החשיבות המדומה שאופפת אותו. הנה כמה מיתוסים לגביי פרסי הגלובוס המוזהבים שפשוט אין להם יותר מקום בשיח סביב הטקס.» גלובוס הזהב 2013 - כל הפרטים» רשימת המועמדים לטקס ה-70» איימי פוהלר וטינה פיי ינחו את הטקס

"זה פרס מכובד של ארגון מכובד" איגוד העיתונאים הזרים בהוליווד הוא גוף המונה כ-90 חברים. קצת קשה להשוות אותו ל-6,000 חברי האקדמיה שמחלקים את האוסקר, או אפילו למאות ואלפי חברי הגילדות המקצועיות כמו הבמאים, השחקנים, המפיקים וכו'. הוא אמנם ארגון ותיק למדי, אך קשה לומר שחבריו הם בעלי השפעה כלשהי בהוליווד. בעידן הבלוגים, כל אחד יכול לעקוב אחר כיוון הרוח המנשבת בעונת הפרסים, ממש כשם שעושים העיתונאים הזרים בבואם לנסות ולנבא את המועמדים לאוסקר כאשר הם בוחרים את מועמדיהם שלהם. ומי הם אותם עיתונאים? מהו פועלם לאורך השנה? ניקח את נציגת ישראל כמדגם מייצג. מדובר בג'ודי סולומון הוותיקה, אשר כותבת עבור "עולם האשה" זה שנים רבות. לאחרונה עלה שמה בעקבות כתבת תחקיר של העין השביעית, שעסקה בראיונות לא לגמרי בלעדיים עם כוכבים הוליוודיים. אם לא שמעתם עליה זה בסדר - עמיתיה לא מפורסמים יותר."זה בדיוק כמו האוסקר, גם בקטגוריות" אם צריך אינדיקציה נוספת למחסור חמור בהבנה קולנועית בה לוקים חברי האיגוד, מספיק להסתכל על הקטגוריות של פרסי גלובוס הזהב. ראשית, כל קטגוריה למעשה מוכפלת, או שמא מפוצלת, מפרידה בין סרטי דרמה לבין סרטי קומדיה/מיוזיקל. רק השיבוץ הזה של קומדיות וסרטים מוזיקליים יחדיו מלמד על תפיסה פרימיטבית של "סרטים קלילים" לעומת "סרטים כבדים". אין שום קשר בין הז'אנרים, ובאותה המידה היו יכולה הקטגוריה להיקרא "קומדיה/תפוזים". מה גם שאין יותר מדי אחידות בשגעון הגחמתי הזה - למשל, במאים ושחקני משנה לא מופרדים לדרמה וקומדיה/מיוזקל, בעוד סרטים ושחקנים ראשיים דווקא כן.גם שאר הקטגוריות יש בהן כדי ללמד על הכיוון הכללי של העיתונאים הזרים. פרסים לעריכה, צילום או חס וחלילה כל נדבך אמנותי אחר? תשכחו מזה. כאן תמצאו פרסים לפסקול, לשיר, וכמובן לסרטים הזרים (דווקא מתבקש). בקיצור, כל דבר בעל ערך בידורי, שיעשה שואו ונעים באוזן ובעין, אבל שום הכרה בפועלם של האנשים הפחות נוצצים שהופכים את הסרטים למה שהם."המועמדים הם הסרטים והשחקנים הבולטים של השנה"

אם הקטגוריות נשמעות לכם הזויות, חכו עד שתשמעו מי מאכלס אותן. לגלובוסים יש היסטוריה ארוכה של בחירות תמוהות במקרה הטוב ומדיפות ניחוח עז של התלהבות יתר מכוכבים במקרה הרע. השנה מככב בלא מעט קטגוריות הסרט לדוג סלמון בתימן, סרט בינוני ובלתי זכיר לכל הדעות (כולל IMDB שם דירגו אותו הגולשים 6.8 מתוך עשר, וציון משוקלל דומה של המבקרים באתר Rotten Tomatoes). האם זהו באמת אחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה לדעת מספיק עיתונאים זרים? אם כן, הרי שטעמם לא מדהים במיוחד. אם לא, אין ברירה אלא להסיק ששיקולים אחרים מניעים אותם בבחירות שלהם. אולי העובדה שבסרט מככבים אמילי בלאנט ויואן מקגרגור.החיבה היתרה של האיגוד לכוכבים הובילה אותם לכמה רגעים מפוקפקים במיוחד, כמו למשל מועמדויות לסרט "התייר", אחד המושמצים של 2012 אבל סרט בכיכובם של אנג'לינה ג'ולי וג'וני דפ. הגדיל לעשות מנחה הטקס של אותה השנה, ריקי ג'רווייס, שטען כי ייתכן והבוחרים כלל לא צופים בסרטים. כדי להוסיף חטא על פשע, הסרט היה מועמד בקטגוריית הקומדיה/מיוזיקל, בזמן שהוא לא עונה לאף אחת מן ההגדרות. אגב, יש לציין שזוהי דוגמה אחת מיני רבות.לדוג סרטים אקראיים. "לדוג סלמון בתימן" - הטריילר:"מדובר בחזאי אוסקר ידוע" עצם העובדה שרוב יוקרתו של הפרס היא ביכולתו לנבא את האוסקר יש בה מן המגוחך. הפרס פחות או יותר מגמד את עצמו יפה מאוד גם בלי עזרת מלעיזים שכמוני. עם זאת, גלובוס הזהב בהחלט קנה לעצמו שם של פרס מקדים לאוסקרים, בזכות התאריך שלו שמגיע רגע לפניו ורקורד הצלחות לא רע בכלל. כלומר, לו היינו עדיין בשנות ה-90.אם להעמיד את הטענה הזו במבחן המציאות, המצב של הגלובוסים רע ומר. בעשר השנים האחרונות הם "ניחשו נכונה" את הזוכים בפרס הטוב הטוב של השנה באוסקר רק ארבע פעמים (2011, 2008, 2003, 2002). מה שאומר שלמטבע הכי פחות ממוזל בארנק שלי יש סיכוי רב יותר לנבא את הזוכה באוסקר מאשר לגלובוס הזהב. ואם לוקחים בחשבון את הפיצול הקטגוריאלי שלהם, שאמור להגדיל פי שניים את הסיכוי לנחש נכונה, גם הפספוסים פתטיים כפליים, בעוד ההצלחות פחות מרשימות בחצי.

"זהו הפרס השני בחשיבותו אחרי האוסקר" אז זהו שלא. ממש לא. חוץ מפוסטרים ממש נואשים של סרטים, שמעתם פעם אנשי קולנוע מתהדרים בזכייה או במועמדות לגלובוס הזהב? אפשר בכלל להשוות אותו ליוקרה של האוסקר? לפסטיבלי הקולנוע של קאן, ברלין או ונציה? ושם מדובר בצוות שופטים של כמה אנשים בודדים שבוחרים את הזוכים, אבל אנשים שאשכרה עוסקים ומבינים (פחות או יותר) בקולנוע. כל פרס של כל גילדה, בין זו גילדת התסריטאים או התאורנים, חשוב יותר מאשר גלובוס הזהב בזכות העובדה הפשוטה שהאנשים האלה שייכים לתעשייה. כל פרס מבקרים, שעוסקים בניתוח סרטים למחייתם, חשוב פי כמה מדעתם של עיתונאים המראיינים כוכבים או כותבים עליהם. בעוד זכייה באוסקר מקפיצה משמעותית את דרישות השכר של שחקנים ואנשי מקצוע (ומחסלת להם את הקריירה לעיתים), לא זכור לי מקרה של "השתחצנות" בעקבות זכייה בגלובוס. אם כבר, זהו פרס ניחומים ותו לא. רוצים לקרוא לו שני? שיהיה.

"כל הכוכבים תמיד באים לטקס"

אין ספק. ממש כמו שהם יבואו לכל מקום שבו יסכימו לצלם אותם, או לכל מקום שהסוכן או איש יחסי הציבור של הסרט אותו הם מקדמים יגיד להם. מה גם שטקס גלובוס הזהב, שוב בניגוד לאוסקר, קנה לעצמו שם של מסיבה קלילה ומגניבה. פחות מעונבת, יותר מלאה באלכוהול חינמי ואפשרות להשתטות או להשתחרר קצת במהלך עונת הפרסים המלחיצה, בה הכוכבים מתרוצצים בין תוכניות טלוויזיה, ראיונות ושטיחים אדומים של פרסים פיצפונים וחסרי חשיבות הרבה יותר מגלובוס הזהב. האם זכור לכם נאום מרגש במיוחד מטקס גלובוס הזהב? רגעים יקרים מפז שננצור לעד בקליפ מחווה לרגל השנה ה-70 של הפרס הזה? קחו כמה זמן שאתם צריכים, זה בסדר. אולי אפילו תיזכרו בבדיחה של אחד המנחים מהשנה שעברה.אפילו הגלובוסים כבר לא מנסים לשווק את עצמם כמו שום דבר חוץ ממסיבה:"והוא משודר בטלוויזיה ויש לו רייטינג ממש גבוה"

עוד נתון שנמצא בדעיכה. זה נכון שהשנה שעברה סימנה התאוששות ויש לנבא מספרים יפים גם השנה בזכות המנחות האטרקטיביות והמירוץ הצמוד של עונת הפרסים. אבל הגלובוסים כבר מזמן לא משייטים בטריטוריות של 20 מיליון צפיות ומעלה, אלא יותר בכיוון של 15 מיליון. מאוד קשה להשוות את זה ל-40 מיליון הצפיות של האוסקר בממוצע, ובטח שלא למשדרי ספורט או אפילו לפרק בסדרה. בתור אירוע שמחלק פרסים שנה שלמה לאחור, או אפילו מסכם עונת פרסים בת כמה חודשים, אין לו שום סיבה להתגאות ברייטינג.בשנת 2008, בעקבות שביתת התסריטאים בהוליווד, בוטל הטקס והזוכים הוכרזו בכל זאת. האם המשדר חסר למישהו? אם לשפוט על פי הנתונים בשנים שלאחר מכן - לא ממש. והבחירה החוזרת במנחה "פרובוקטיבי" כמו ג'רווייס רק מראה עד כמה הגלובוסים בפאניקה, כאשר הם מוכנים לרדת על עצמם - העיקר שיבואו צופים, לא משנה הסיבה. נקווה שפוהלר את פיי יתקנו את הרושם הרע."הם אוהבים אותנו שם בגלובוס הזהב"

עם זה קשה להתווכח. שלושה מסרטיו של אפרים קישון כיכבו בטקסים בעבר: בשנת 1964 זכה סרטו "סאלח שבתי" בשני פרסים- השחקן (חיים טופול) והסרט הזר, ב-1972 זכה "השוטר אזולאי" בתואר ובתווך היה מועמד גם "תעלת בלאומילך". בשנת 2006 זכה סרטו השנוי במחלוקת של הפלסטיני האני אבו אסאד, "גן עדן עכשיו", בקטגוריית הסרט הזר, ושלוש שנים לאחר מכן שיחזר את ההישג "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן. עם זאת, האובססיה של ישראל לזכות בקטגוריה המקבילה גם באוסקר לא פחתה. ועם כמה שמתחשק לפרגן לגלובוסים חזרה, קודם שיכבדו את עצמם.שורה תחתונה וכואבת

אז עם מה נשארנו? 90 עיתונאים עלומי שם שמחלקים פרסים לסרטים הלא-תמיד-הכי-חשובים של השנה. מעין כתבה ארוכה במיוחד במגזין בידור זול, או שמא טור רכילות מצולם ומצונזר לטעמה של הטלוויזיה האמריקאית. בעצם אוסף של בחירות פופולריות או אבסורדיות לתארים מחייבים כמו אנשי השנה, שמטרתם לייצר רשימת כוכבים מבושמים קלות שאין להתעלם ממנה ושמתנדפת מהזיכרון ביום שלמחרת. בקיצור ולעניין, ממש לא משהו לצפות בו או להמשיך להתייחס אליו ברצינות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ