אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התפוח מביים לא רחוק מהעץ: במאים מצדיעים לבמאים

וודי אלן ביטא את המשבר האמנותי שלו דרך רימייק מעורפל ל"שמונה וחצי" של פדריקו פליני והאחים כהן שיחקו בלהיות פרנק קפרה. ועדיין, הכל מתגמד לעומת המחווה הברורה לשפילברג שהיא "סופר 8" של ג'יי ג'יי אברהמס

תגובות

"מקורי" זו מילת תואר שמוצמדת הרבה פעמים לסרטים – ואף יותר מכך, לבמאים – כשמחפשים משהו טוב להגיד עליהם ואין ממש אופציות אחרות בנמצא. כלומר, אם אין שום דבר טוב במיוחד, אז לפחות שיהיה מקורי, שיהיה חדשני. תכונה נחשקת בתקופה של סיקוולים אינסופיים ושעתוקים הוליוודיים לרוב.

ובכל זאת, לפעמים במאים מעדיפים לוותר מראש על המקוריות. אם נשים בצד דוגמאות מובהקות כמו רימייקים, או אפילו סתם טרנדים (זוכרים את גל קומדיות הפשע השחורות מאוד שהציף את הקולנוע באמצע שנות ה-90, מיד אחרי "ספרות זולה"? זוכרים את "להרוג את זואי"? בדיוק), עדיין נישאר עם יותר מכמה דוגמאות שבהן במאים מצלמים סרטים שהם כל כולם מחוות לעבודה של במאים אחרים, ותיקים ואהובים. הדוגמא המדוברת ביותר בשבועות האחרונים היא כמובן סופר 8 של ג'יי ג'יי אברמס – שתואר על ידי כמה מבקרי קולנוע כ"מכתב אהבה לסטיבן שפילברג".סופר 8 - מועדי הקרנה

הקשר של "סופר 8" לשפילברג הוא מסועף מהרגיל. קודם כל, במקרה הזה הוא ממש חתום על הסרט כמפיק – כמו מעביר לאברמס את הלפיד. אבל גם מבלי להסתכל על קרדיט המפיק, תמוה לגלות שבנעוריו אברמס עבד בארכיון הפרטי של שפילברג ועבר על סרטים ישנים שהבמאי הנערץ צילם במצלמת ה"סופר 8" שלו (מה הסיכויים?). מאוחר יותר הוא היה מעורב בהפקת סרט על מפלצת רעבתנית, הנשארת סמויה מן העין במשך רוב הסרט, המטילה אימה וחורבן על אזרחים תמימים ("מלתע..." – אה, סליחה, "קלוברפילד"). ועכשיו הוא כותב ומביים סרט על קבוצת ילדים פיקחית וחובבת קולנוע הנקלעת לאתר של תאונת רכבת, מבלי לדעת שהרכבת שהתרסקה הובילה חייזר ל"אזור 51" – משהו בין ו"אי.טי" להפקות היותר אקשניות של שפילברג.אני והחבר'ה מצאנו חייזר. "סופר 8":

על אף שלא התייחס לכך רשמית, מסתמן כי אברמס לא חושש מהשוואות מוגזמות לשפילברג, אלא להיפך, משתוקק להן. הוא מעוניין להיתפס לא כבמאי בלוקבאסטרים חובב פיצוצים אלא בתור היורש לתואר המאוד ייחודי של שפילברג: רב-אמן קולנועי, שיודע מצד אחד לשחק בדיוק לפי הכללים של הוליווד ומצד שני ליצוק לתוכם מטען רגשי גדול, כל זאת מנקודת מבט קצת תמימה, קצת ילדותית – כזאת שאמורה להעיר מחדש את תחושת הפלא הראשונית של הקולנוע "של פעם". למען האמת, כמעט ואין במאים כאלה בהוליווד כיום – אולי אין בכלל – ובהתחשב בביקורות הטובות ש"סופר 8" מקבל, נראה כי אברמס הצליח ליצור כאן סרט מחווה שראוי לשם המפיק שלו.

בשם האב כל הדבר הופך מעניין בהרבה כשחושבים על הקריירה של אברמס עד כה – שספג כמה וכמה ביקורות על חוסר העומק של "קלוברפילד", ובסופו של דבר, אפילו על "אבודים" (במיוחד על הסיום השנוי במחלוקת שלה). ואכן, נראה כי "סרט המחווה" הוא כלי שבמאים רותמים דווקא כאשר הם רוצים שיפרשו עליהם חסות – ישירה או עקיפה – בניסיון להביא תקופת מעבר בקריירה שלהם.

כזה, למשל, הוא סרטם של האחים כהן "הקפיצה הגדולה" ("The Hudsucker Proxy"). זה היה סרט החמישי, בתום רצף של סרטי פשע, קומיים ולא – "רציחות פשוטות", "בייבי אריזונה", "צומת מילר", ודרמה סאטירית אפלה אחת – "בארטון פינק". אחרי הטון האלים והמחוספס של הסרטים הקודמים שלהם, האחים ניסו לראשונה לפרוץ את מגבלות הז'אנר שבו הם פעלו, וצילמו קומדיה נוסטלגית, שכל כולה מחווה לקולנוע של פרנק קפרה – ובפרט ל"אלו חיים נפלאים". מקום ההתרחשות והתקופה (ניו יורק של שנות ה-40), הטון הסוריאליסטי-חולמני-מתקתק של הסרט, הגיבור הנאיבי והחייכן שגילם טים רובינס – כל אלו הרכיבו מעין משל על תקווה ותעוזה, ואת הסרט האופטימי ביותר שהאחים כהן עשו אי פעם, שהגיע לחלוטין מהשאיפה "לעשות סרט מיינסטרימי יותר".באיזה עוד סרט של האחים כהן תמצאו הולה-הופ?

"הקפיצה הגדולה" נכשל בקופות וגם לא זכה לביקורות חיוביות מדי. אחריו האחים כהן עשו אולי את הסרט הכי "כהני" שלהם – "פארגו", אבל הגישוש הז'אנרי הזה פתח להם את הדרך לסרטים בז'אנרים אחרים לגמרי, החל מהמערבון ("אומץ אמיתי") ועד לקומדיה הרומנטית ("אכזריות בלתי נסבלת"). עם זאת, זה שהדלת נפתחה דווקא בזכות "הקפיצה הגדולה" לא היה מקרי - קשה לדמיין במאי הפוך יותר מהאחים כהן הקשוחים והסרקסטיים מפרנק קפרה הסנטימנטלי והעדין. "הקפיצה הגדולה" היה המחשה של היכולות שלהם: אנחנו מגוונים, אנחנו פתוחים, אנחנו לא פוני של טריק אחד.

כאבי הזדהות במאי אחר, שדווקא זכה גם להרבה מחוות מצד יוצרים צעירים אחרים, צילם לפחות שני סרטים שהם מחוות מוחלטות לשני הבמאים האהובים עליו. וודי אלן לא הסתפק בכך שהדמויות שלו מאזכרות, כמעט מדי סרט, את פדריקו פליני ואינגמר ברגמן, וצילם ב-1980, אחרי שסיים את ה"מגנום אופוס" שלו, "מנהטן", את "אבק כוכבים" ("Stardust Memories") – ספק מחווה, ספק רימייק רופף ל"שמונה וחצי" של פליני. "שמונה וחצי", סרט ספק-אוטוביוגרפי של פליני על במאי שחווה משבר יצירתי, נעשה על ידו אחרי "לה דולצ'ה ויטה", שהעבודה עליו הותירה אותו מותש. גם "אבק כוכבים" מתעד את המאבק של אלן להיתפס כבמאי רציני ולהתנער מתדמית במאי קומדיות הסקס הקלילות שאפיינו אותו בתחילת דרכו או הקומדיות המלנכוליות והנוירוטיות יותר שאותן עשה מאוחר יותר. על אף שאלן הכחיש נמרצות שמדובר בסרט אוטוביוגרפי, הדמיון העז לסרטו של פליני והאווירה הנוגה שלו הותירה אותו במעמד שנוי במחלוקת: הוא נחשב או לאחד הסרטים הטובים או הגרועים ביותר שלו.אי אפשר להתבלבל בדמיון. "אבק כוכבים":

באופן משונה מעט, גם הסרט שאלן עשה מיד לאחר מכן היה מחווה, והפעם לברגמן – סרט בשם "קומדיה סקסית של ליל קיץ", רימייק ל"חיוכי ליל קיץ" של ברגמן. הסרט נכשל, אבל אלן לא ויתר על התקווה להצדיע לבמאי השוודי הנערץ פעם נוספת וב-88' עשה את "אישה אחרת", דרמה קודרת השואלת בנדיבות מ"תותי בר", מרגעי השיא של ברגמן. "אישה אחרת" ו"אבק כוכבים" הם שניהם מהסרטים היותר רציניים של אלן (על אף ש"אבק כוכבים" גם כולל לא מעט בדיחות, כמה מהמוכרות ביותר של אלן – בין היתר, "בשבילך, אני אתאיסט. עבור אלוהים, אני האופוזיציה הנאמנה"). יתר הניסיונות שלו לעשות דרמות של ממש לא עלו בטוב, וכנראה שהדרך היחידה שלו להרצין היא לעבוד עם חומרי גלם של במאים אחרים.עכשיו תשוו עם "אבק כוכבים". "שמונה וחצי":

אבל המקרה של אברמס שונה מהמקרים של וודי אלן והאחים כהן. בסך הכל, "סופר 8" הוא לא סרט חריג בפילמוגרפיה שלו, שכולה בוצעה בז'אנר האקשן-מדע בדיוני. וודי אלן לא היה צריך את ברגמן ופליני בשביל לסמן את עצמו כבמאי אינטלקטואל המושפע בעיקר מקולנוע אירופי – את זה בסרטים שלו יכול לראות גם עיוור. ב"קפיצה הגדולה" האחים כהן פשוט השתעשעו לראשונה עם הרעיון של לשחק בז'אנרים אחרים, לרוב ארכאיים. אברמס, לעומת זאת – יוצר סופר-מודע לקולנוע, קולנועיות ולהוליווד (אולי דווקא בזכות העובדה שהוא בכל זאת קצת אאוטסיידר – בכל זאת, היצירה הכי רצינית שלו הייתה בטלוויזיה) – מנסה לגרום לאנשים לקרוא אחרת את הקריירה שלו. כמי שצילם עד כה איתחול אחד ("סטאר טרק") וסרט המשך אחד ("משימה בלתי אפשרית 3"), הוא רוצה לא להיזרק לאותה ערימה עם שאר הבמאים שכירי החרב של הוליווד. ג'יי ג'יי אברמס ממש רוצה שלמרות שהוא פועל בז'אנרים שאינם לרוב מוזכרים באוסקר, בכל זאת תיקחו אותו ברצינות. כמו את שפילברג. ואם להיות פחות ציניים לגבי המניעים שלו - אולי באמת מדובר במכתב אהבה, מהסוג שבמאי "כותב" בשביל להודות ליוצר שההשפעה שלו עליו הייתה כל כך מרכזית שבלעדיו הוא מרגיש שהוא לא היה מגיע למקום שבו הוא כיום. בהתחשב בחסות ששפילברג פרש על הסרט, יתכן שבאמת מדובר בתרחיש השני.סופר 8 - מועדי הקרנה

*#