רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מ"אני והחבר'ה" ועד "אור ירח": איך השתנו סרטי התבגרות?

"אור ירח" המרגש הוא החלק החדש בשרשרת ארוכה של סרטי התבגרות. איך הם השתנו מאמצע שנות ה-80' ועד היום? מה סוד המשיכה שלהם? ולמה כל כך קשה לצאת מהם עם עיניים יבשות מדמעות?

תגובות
מעבר הדרגתי מעיסוק בסביבה לעיסוק ב"אני". "אור ירח"
יח"צ

שלושה שחקנים שונים, שני עשורים של עלילה וילד אחד ענוג שגדל אמא מכורה לסמים באחת השכונות הקשות של אמריקה - הסרט "אור ירח", שעלה השבוע לאקרנים בישראל, כבר הספיק לעשות כותרות לאחר שקיבל לא פחות משמונה מועמדויות לטקס פרסי האוסקר הקרוב. ברשימת המועמדויות הוא נחשב לאחד המובילים לפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי והתסריט. ולא בכדי הוא זוכה לכבוד הזה - סיפור ההתבגרות הנוגע ללב שעומד במרכזו, הוא במידה רבה סיפור התבגרותו של דור שלם. מדובר בשיר רגיש ועדין, שמרתק את הצופה אליו בעבותות ברזל, ומהדהד במידה מסוימת רבים מסרטי ההתגברות הגדולים בהיסטוריה.  אלא שכמו שיירון, גיבור "אור ירח", גם סרטי ההתגברות עברו בעצמם התבגרות ושינויים.

» אוסקר 2017 - כל מה שצריך לדעת» רשימת המועמדים המלאה לאוסקר» "שתיקה": יש אלוהים וקוראים לו סקורסזה» "אור ירח": הצצה נדירה לנפש האדם»" לא פה, לא שם": יש הומור מתחת לחיג'אב» "לב שקט מאוד": אניה בוקשטיין מתלקחת» הבמאי שנשאר אחרון: איך זה שמרטין סקורסזה עדיין יורה?

סיפור התבגרות רגיש ואיכותי. "אור ירח" - טריילר:

ז'אנר סרטי ההתבגרות הוא אחד האהובים והמצליחים בקולנוע העולמי בכלל, ובאמריקאי בפרט. הסיבות לכך רבות, אבל שתיים בולטות מעל השאר - העובדה הפשוטה שכל אחד מהצופים עבר סיפור התבגרות משלו, והיכולת של מדיום הקולנוע לדלג על פני שנים ולהציג את הסיפור מתחילתו (בדרך כלל מלא אופטימיות) ועד סופו (שלרוב מתרסק על קרקע המציאות). בגלל ההזדהות המיידית בין הצופה לגיבור שעל המסך, הופך כל סרט מהז'אנר הזה למסחטת דמעות, או לכל הפחות לחווית צפייה שבה אי אפשר להפריד בין המתרחש על המסך למתרחש בלב הקהל. אז מה בכל זאת השתנה? האם גיבור "אור ירח" של היום דומה לגיבורי סרטי התבגרות אחרים?

סמל הגעגוע לתמימות של פעם. "אני והחבר'ה":

אני מול החבר'ה

אם בסרטים המיתולוגיים של פעם המתבגר שעמד במרכז העלילה נבחן מול החבורה שהקיפה אותו, אם בהתרפקות על העבר או דרך טרגדיה, בסרטים העכשוויים (כיאה לעידן העצמי) הסרטים מתמקדים הרבה יותר במאבקו של היחיד. ב"אני והחבר'ה" העוצמתי משנות ה-80' חוזר הגיבור אל סיפור בעברו בו "החבורה" שלו הייתה בסוג של שיא, ואחריו משהו בה נשבר לנצח. הגעגוע לתמימות ולפוטנציאל שהיה בקבוצה הופך את הסרט לשיר הלל לשנות ה-80'. לעומת זאת, בסרט "יומן נעורים" שנעשה רק עשור לאחר מכן, מתואר סיפור התמכרותו של נער (לאונרדו דיקפריו) לסמים קשים, ומאבקו לחזור ולהיות אדם "נורמלי". הסרט הזה, שמבוסס על אירועים אמיתיים, מציג את הייחוד האישי של הגיבור ואת העובדה שהתבגרותו כפופה למידת התמכרותו לסם. אך בכל מקרה הכוח המניע אותו הוא הוא בעצמו, וסיפור ההתבגרות הוא לא קבוצתי או ביחס לחברה מסוימת. במילים אחרות, אם פעם ההתבגרות הייתה תהליך של הקולקטיב, וכתוצאה מכך גם של הפרטים בו, באמצע שנות ה-90 כבר מופיעים סרטים שעבורם הקולקטיב הוא כמעט לא רלוונטי עבור המתבגר. במקום זה הוא עובר מסע אישי, כמעט אנטי חברתי, שבוא הוא מחולל העלילה.

רגיל או פנטסטי

הבדל נוסף בין סרטי ההתבגרות של אז והיום קשור לריאליזם הנוקשה כמעט של הסיפורים. כלומר אם פעם העלילה כללה פנטזיות לא מציאותיות, כמו זאת של הגיבור ב"כמעט מפורסמים" למשל, אז סרטי ההתבגרות החדשים כבר נצמדים לחיים עצמם. כזה הוא הסרט המועמד לאוסקר והסופר-שאפתני "התבגרות", בו עקב הבמאי ריצ'רד לינקלייטר במשך 12 שנים אחר גיבוריו. הסרט הזה כמעט מתכתב עם סרטי ההתבגרות בהם מתרחשת טרגדיה מטורפת או קתרזיס מושלם ונותן להם מעין משקל נגד. "התבגרות" (ובוודאי גם "אור ירח" שהוא גרסה מתוחכמת שלו) מנגן על המתח בו כל רגע יכול לקרות אסון, אך לרוב החיים ממשיכים אל עבר הבנאליות שלהם, עוד ייצוג של מציאות מורכבת יותר מסרטי ההתבגרות מהעבר. גם ב"כמה טוב להיות פרח קיר", רומן התבגרות ריאליסטי בו מתמודד הגיבור עם בעיות "רגילות" בחיי המתבגרים - חברים, להיות מקובל, בנות וסקס. הוא אמנם עושה זאת בצורה מיוחדת עם התמקדות בחבורת מתבגרים "שונה" (וכך גם מאדיר את הסגידה המודרנית ל"מיוחד"), אבל לא מציג סיפור גדול מהחיים, אלא מעט שונה וזה סוד המשיכה של הסרט שפנה לקהל כה רחב.

סיפור התבגרות טראגי. "חמש ילדות יפות" - טריילר: 

לפעמים אני עצוב

סרטי התבגרות, בהיותם תרגום קולנועי של סיפורי חניכה, מזמנים על פי רוב הפי-אנד עבור הגיבורים שלהם. אבל סוף שמח הוא אחת המחלות הממאירות של הוליווד, כזאת שיכולה לחרב כל סרט עוצמתי (תשאלו את "להציל את טוראי ראיין"). בזמנים עברו גם סרטי הילדים היו נגועים באותה השתעבדות לסוף טוב. "אני והחבר'ה", "כמעט מפורסמים" ואפילו "יומן נעורים" מסתיימים בקתרזיס עבור הגיבורים שלהם, וכתוצאה מכך גם עבור המבוגרים שצופים ויכולים לחייך לעצמם בהשלמה עם התבגרותם. חמש ילדות יפות" לעומת זאת מסתיים בטרגדיה כל כך עצומה, עד שהיא צובעת את החוויה כולה בצבע אחר, והופכת אותה מזעזעת, כזאת שניתן להזדהות איתה. "התבגרות" וכעת גם "אור ירח" נמנים עם זן חדש של סרטי התבגרות, מריר-מתוק, שבהם יש רגעי מתח וחרדה אבל גם התמודדות רגילה עם חיים רגילים. כיאה לעידן הנקי שבו אנחנו חיים, גם סרטי ההתבגרות עוסקים בבעיות אמיתיות של אנשים, ולכן הם גם מרגשים יותר מבעבר.

אפשר להמר בבטחה שלצד גיבורי על וסרטי המשך, ימשיכו לככב גם ילדים ונערים על המסך הגדול. בין אם הם גדולים מהחיים או החיים עצמם, עצובים או מתוקים או מתרכזים ביחיד או בחברה - העוצמה שלהם כל כך גדולה וההתבגרות של אדם היא כה משמעותית עד שניתן להמר בבטחה שלנצח ישבו אנשים באולם חשוך, יסתכלו עליהם ויראו את עצמם. סביר להניח שבדמעות.נע בין חרדה מהנורא מכל לבנאליות של החיים עצמם. "אור ירח" (צילום: יח"צ)

*#