רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין זאק אפרון לוודי אלן: איך מציגים יהודים בקולנוע?

חלש, ותרן ונוירוטי או חזק וחסר רסן? היהודי בקולנוע הוא דמות שקיבלה אינספור מופעים ופרשנויות. אלא שבניסיון הכושל לחמוק מהסטריאוטיפים, נדמה שנמחק ההבדל בין "יהודי" ל"ישראלי"

תגובות
גם הוא יהודי, אבל טיפוסי? זאק אפרון, "סבא בהפרעה"
Bob Mahoney

פסטיבל קולנוע יהודי הוא אירוע שעלול להישמע כמו תיק כבד במיוחד, כזה שלוקחים אליו תלמידי בית ספר עייפים, ומנסים ללמד אותם מסר על מלחמת העולם השנייה, ימי העלייה הראשונה, או מקסימום על ייבוש ביצות בעמק. אולי זאת הסיבה שבגללה בחרו אנשי בית אבי חי לקרוא לאירוע שייפתח השבוע "שבוע קולנוע אבי חי". זה לא בדיוק פסטיבל, וזה גם לא לגמרי סביב קולנוע יהודי, אלא סביב תרבות יהודית-ישראלית, מה שהופך את האירוע הזה, ללא ספק, למבטיח הרבה יותר מהכותרת ההיא.

» אוסקר 2017 - כל מה שצריך לדעת» המנחים הכי גדולים של האוסקר» "אנשים שהם לא אני": דור מזוין»"החטאים": הסרט הישראלי הכי לא ישראלי» "לעבור את הקיר": ברידג'יט ג'ונס ינטל» הרגעים הגדולים של גלובוס הזהב» פסטיבל הקולנוע היהודי

כדאי קודם כל לשאול, על מי/מה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים "יהודי בקולנוע"?על וודי אלן הנוירוטי? ג'ים החנון מ"אמריקן פאי"? או אולי בכלל שושנה המופרעת מ"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו? הייצוג "היהודי" בחו"ל נע בין הקלישאתי למנסה להפתיע. לא צריך להרחיק מאוד כדי להיתקל בייצוג האחרון של יהודי סטריאוטפי בקולנוע, הפעם המצויר - סמי בייגל ג'וניור מ"מסיבת נקניקיות" שזכה לחיקוי מדויק ווודי אלני של לא אחר מאשר אדוארד נורטון. סמי הוא יהודי פלאקטי בצורה כמעט מושלמת: חלש, ותרן, חרדתי, חסר ביטחון עצמי. גם ג'ים מ"אמריקן פאי" (ג'ייסון ביגס) הוא כזה, רק סקרן יותר. אדם סנדלר בקומדיות הרומנטיות שלו הוא בדיוק אותו הדבר, רק עם טאצ' קטן של רגישות (מוגזמת לפעמים, אבל זה לא יהיה הוגן להאשים אמריקאי בהגזמות, בוודאי בעידן טראמפ). אפילו סת' רוגן שמנסה להיות מופרע יותר ב"הלילה שלפני", מציג את אייזק כיהודי משקפופר ונחמד שמצליח לצאת מהקומפורט זון שלו רק בזכות כמויות הסמים שהוא לוקח.

נשים חזקות, גברים פחות

למרות הדימוי היהודי המובס, יש גם דמויות יהודיות אחרות, לא חלשות ודחויות, אלא דווקא חזקות ודומיננטיות כמו שושנה (מלאני לורן) מ"ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו - שהיא ללא ספק אישה סקסית, נקמנית ומלאה בביטחון עצמי. גם שר הורוביץ, הלוא היא "קלולס" (אלישיה סילברסטון), לימדה אותנו מה זה להיות טינאייג'רית עשירה ומפונקת שאין שום דבר מופנם ועדין בחייה. אפילו אנג'לינה ג'ולי, שבתור ג'יין בסרט הסנסציוני שבו הכירה את בראד "מר וגברת סמית" ,מתוודה לשנייה אחת קטנה, שחוץ מזה שהיא לא יודעת לבשל - היא גם יהודייה - כאילו מבקשת להתנצל על המרחק בין הסטריאוטיפ שהיא אמורה להצדיק, לבין האישה המופרעת והחזקה שהיא. אולי צריך להיזהר מהכרזות גדולות מדי, אבל כדאי לומר - הנשים היהודיות בקולנוע הן הרבה יותר חזקות ומוחצנות (כנראה בגלל הייצוג של "האמא היהודיה החזקה" בתרבות האמריקאית), זאת לעומת הגברים שלרוב עדיין מגולמים כחלשים ושלומיאלים. אולי זה פשוט וודי אלן שהרס לגבר היהודי כל סיכוי להיפטר מהתדמית הבעייתית שלו. בינתיים.

היהודי כדמות קומית, חלשה וניורוטית. "אמריקן פאי":אין ספק שלא מעט דמויות יהודיות בקולנוע, מתחילות לקבל תפנית. אופי מורכב יותר, סוער לפעמים, יציב ושברירי בו בזמן - בעיקר בקולנוע הישראלי. מיכל (נועה קולר) מ"לעבור את הקיר" היא גם דתייה, גם אישה, גם חזקה וגם חלשה, שללא ספק לא ממש עונה על הסטראוטיפ היהודי המקובל. רועי אסף כאבי ב"המשגיחים", גילם דמות דתית מורכבת, שבמהלך הסרט משתנה לגמרי והופכת מבחור צעיר דתי קיצוני ואלים לבחור רגוע ומתון (ומאוהב כמובן). פרופסור שקולניק (שלמה בראבא) בסרט "הערת שוליים" של יוסף סידר גם היה מן דמות מסובכת - מאופקת וקרת רוח אבל מלאה בכאב ובאכזבה עצמית. ואיך אפשר בלי רונית אלקבץ המופלאה בטרילוגיה של ויויאן אמסלם, ובעיקר ב"גט", שם הזהות היהודית שלה כמו חרצה את גורלה הסבוך. 

היא יהודייה אבל לא חלשה ולא מפחדת. "לעבור את הקיר" - טריילר: 

יהודי שווה מזרחי הקולנוע הישראלי מתמודד בשנים האחרונות עם דמויות יהודיות דתיות מורכבות, ועם נקודת הסתכלות לא מרוחקת. "הסרטים של רמה (בורשטיין) ו'שטיסל' הם עולם אחר", אומר עמיחי חסון, המנהל האמנותי של בית אבי חי, "אין את הפרדוקס הקלאסי, אין סיפור על עולם חרדי בועתי, אלא כזה שמספר על אותן אהבות ואכזבות, וטוב ורע שיש בכל עולם אחר, מתוך היכרות טובה עם העולם ולא באמצעות מבט מבחוץ". אבל האמת שזה לא כל כך הוגן לסמן את הדמויות היהודיות של הקולנוע הישראלי כדמויות שלקוחות מתוך העולם החרדי בלבד - ונראה שכאן, מתחילה ההפרדה הגדולה ביותר בין קולנוע ישראלי לבין קולנוע זר. הקולנוע הישראלי לא קורא לעצמו "קולנוע יהודי", שהרי מה שמפריד בין יהודי לבין ישראלי לא בטוח ניתן לתמלול, בטח שלא להגדרות ז'אנריות. אולי זאת גם הסיבה שבגללה "קולנוע יהודי" הוא כמע

היהודי בישראל הוא או דתי או מזרחי. "גט" - טריילר:

היהדות חזרה להיות עניין דווקא ממקום אחר, עדתי יותר. אפשר לחשוב על הסרטים של האלקבצים, על חנה אזולאי הספרי ב"אנשים כתומים", על "ישמח חתני" של אמיל בן שמעון או מני יעיש ב"אבינו". כולם מספרים איזה סיפור שיש בו כל הזמן קריצות לפולקלור יהודי של המזרח. זאת אומרת שחוץ מזהות יהודית מתוך העולם החרדי בישראל, יש גם זהויות מסורתיות מזרחיות שתופסות פתאום מקום של זהויות לא סטריאוטיפיות בקולנוע הישראלי (פתאום, כי מסתבר שמשהו כן השתנה פה מאז סרטי הבורקס). לעומת הקולנוע הבינלאומי שדמות היהודי בו ברורה - יהודי ישן ומסורתי בקולנוע האירופי, וחנון ואנטי-גיבור בקולנוע ההוליוודי (אם יש דימוי שונה זה בגלל שהבמאי הצליח, בכוונה או בטעות, לברוח מהדפוס המוכר) - הקולנוע הישראלי הרבה יותר אמורפי בייצוג שלו, אולי כי הוא לא ממש יודע להגדיר לעצמו "מיהו יהודי?". יכול להיות שיש זהות יהודית היום בקולנוע הישראלי, והיא כזאת שמתייחסת יותר לעולם חרדי או למסורות יהודיות של עדות המזרח. אבל עדיין לא בטוח שבגלל זה צריך ואפשר לקרוא לסרטים כאלה "קולנוע יהודי". אולי כי הקולנוע לא מוכן לעשות את ההפרדה הזאת שבין יהדות לבין ישראליות, ואולי, ממש כמו במציאות, כי לא באמת צריך. 

*#