רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצר "הלהקה האחרונה בלבנון": "יש שני סוגי אנשים ש'לא' רק מדרבן אותם - אני וסוטי מין"

15 שנה ולמעלה ממיליון שקלים מכיסו הפרטי לקחו לאיציק קריחלי ליצור את אחת הקומדיות המצליחות בקולנוע הישראלי. מה הוא חושב על תעשיית הקולנוע? האם אפשר להרוויח מסרטים ישראליים? ומי הייתה צריכה להיות השלישייה המקורית בסרט? ראיון

תגובות
עמית יסעור

במשרד של איציק קריחלי בבני ברק יש שני פריטים שמספרים את כל הסיפור של יוצר הלהיט הכי גדול בקולנוע הישראלי ב-2016. על הקיר תלוי פוסטר של "הלהקה האחרונה בלבנון", שחצה לאחרונה את הקו הדימיוני של 300 אלף צופים ועל השולחן מונח כובע שחור של אביו ז"ל. בין הקטבים האלה, בין הדיכאון להצלחה, נע הסיפור של אחד היוצרים המסקרנים בישראל." היה שלב של דיכאון עמוק", מסביר קריחלי בחיוך של מנצח שלא מש מפניו בכל הראיון, "הסרט קיבל עוד 'לא' מהקרנות, בדיוק התחתנתי ואבא שלי בדיוק נפטר - בקיצור כל החגיגה ביחד. העומס הזה וההבנה שנשארתי לבד בעניין הזה, כמו דון קישוט שצועק "אחרי" ואין אחריך אף אחד, אז התפרקתי. הלכתי לעבוד בהייטק ובמשך כמה שנים הייתי מתעורר ומשכנע את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון,  שאני דואג לכולם.  אני הרי הבכור ואצל גרוזינים זה מקצוע, כן? ועמדתי מול המראה ושיקרתי לעצמי שזה מה שצריך לקרות, שאני צריך להילחם בשביל כולם. ואני רואה חברים טובים שלי - אסי וגורי, אדיר מילר, רועי בר נתן  - כולם עושים ומצליחים ואתה יודע שגם אתה יכול. הייתי מתיישב בלילות על המחשב וקורא את התסריט וחושב שזה יכול להיות גדול אבל ממשיך לצאת כל בוקר למלחמה".

»"הנוסעים": אדם וחווה בחלל
» על השנה הבידיונית של הקולנוע התיעודי
» "הלהקה האחרונה בלבנון": ככה עושים את זה נכון
» כל הסרטים הגדולים של 2017
» "אנשים שהם לא אני": דור מזוין

» אוסקר 2017

"פשוט הימרתי על עצמי". איציק קריחלי ואלעד גביש (צילום: מנחה נופה)

אז איך הגעת לפה?
"נקודת המפנה הגיעה בשיחה עם אשתי ביום הולדת שלי. אמרתי לה שאני פשוט כל הזמן עצוב. אז היא אמרה לי פשוט - 'הגיע הזמן שתהיה שמח'".

היית צריך את האישור שלה?
"ברגע הזה, במילה הפשוטה הזאת שלה, היא נתנה לי לחזור למרדף אחרי החלום שלי. הבנתי שאני לא צריך לסבול כי איבדתי את אבא ואת אחי, אלא להיות שמח. שמתי למעלה ממיליון שקלים מכיסי על החלום הזה. עבדתי כל החיים בשביל הכסף הזה - והסרט הזה הוא הדירה שלי".

סרט זה יותר כיף מבית
"נכון, אבל זה גם הימור מטורף". 

לא פחדת?
"היה לי כסף אבל שאלתי את עצמי אם זה יעשה אותי מאושר? והתשובה היא לא. זה אולי יעשה אותי מסודר או חסר פחד, הרבה דברים אבל לא מאושר. אז החלטתי לשים את הכסף על להוכיח לעצמי אם בחרתי נכון בחיים שלי.  לא עשרה אנשים מהקרן יגידו לי אלא הקהל. ואם היו באים עשרה אנשים לאולם אז הייתי מבין שאני צריך להיות בהייטק. אבל באו למזלי יותר מ-300 אלף".

זאת הצלחה מטורפת
"אני לא יודע אם זאת הצלחה, כי לקח לי 15 שנים להמר על עצמי".

כששלישיית 'מה קשור?' התייאשה

הסיפור של "הלהקה האחרונה" הוא לא פחות ממדהים, לא בגלל התוצר הסופי, אלא בגלל שהוא נעשה כמעט ללא תמיכת קרנות הקולנוע, משימה כמעט בלתי אפשרית בתעשייה המקומית. "באיזשהו שלב אתה מבין פשוט שאין לקרנות את היכולת, את הכלים המקצועיים לבחון בכלל תסריט כזה", קריחלי ממשיך בנדיבות של מנצחים. "אני לא יודע אם זה כשל, זה יותר נכות של הקרנות. יש לקטורים שפשוט לא יודעים לקרוא קומדיות. עשיתי כמה קומדיות בחיים שלי. עשיתי את 'לילה גוב', 'שמש', 'הפיג'מות', 'האקדמיה לצחוק', עבדתי בלעשות קומדיות. הכאב או הקושי היה כשאומרים לך 'זה לא מצחיק' ולך יש מספיק ניסיון כקומיקאי כדי לדעת שזה כן מצחיק. אתה מסתכל על האנשים שבחונים את התסריטים, והם פשוט... נכים".

מה הרגשת בפעם הראשונה שקיבלת "לא" מהקרן?
"חרא (צוחק). יש שלושה אנשים, שלא בתחום שלך, שאין להם מספיק ניסיון בקומדיה והם מסבירים לך למה לא. ואתה יודע שזה מסחרי, שזה מצחיק ויעבוד. לסרט הזה הייתה תוכנית מסחרית שלמה עם סדרת המשך, מחשבות על רימייק הוליוודי, אפשרות להוציא דיסק עם הפסקול של הסרט - הכל. זאת אומרת שיש היגיון עסקי מאחורי ההצעה הזאת ואז שלושה אנשים, שאין להם את הכלים לקרוא את התסריט שלך - הם מדברים סינית ואתה יפנית - מסבירים לך ש'זה לא מספיק'".

יש לך כעס עליהם, עכשיו כשאתה רואה את התוצאה הסופית?
"עכשיו שמשווים אותנו ל'גבעת חלפון', הקהל והצופים, זה השלב שאתה מבין את הפער. יש שלב שהקרנות מצליחות לערער אותך, שאתה מתחיל לא להיות בטוח ולא לדעת באמת מה אתה חושב על התסריט שלך. אני עשיתי את הסרט הזה רק בשביל הקהל, ועכשיו אנשים בני 50-60 מחבקים אותי ומשווים אותי לסרטים הגדולים ההם, אז אתה מבין שכל הנפילות בדרך וכל האנשים שפסלו אותך, והיו מלא כאלה, היו פשוט חסרי כלים לתת הערכה נכונה".

"הרעיון שעשרה אנשים יגידו לך אם זה טוב או לא הוא הזוי". איציק קריחלי (צילום: מנחה נופה)

למה המשכת להאמין?
"אני מהאנשים הדפוקים האלה, אני וסוטי מין, שכשהם שומעים 'לא' - זה רק מחזק אותם".

היו אנשים שתמכו בך או שהיית לבד בתוך ה"לא" הזה?
"שלישיית מה קשור היו אמורים להיות השלישייה המקורית בסרט, אבל אחרי כל כך הרבה לואים אנשים מאבדים את הביטחון ובסוף הדרך נשארתי לבד. כשהשותף שלי גם עזב, אחרי ה'לא' השלישי והכי מתסכל מהקרן, אמרתי לו שזה כולה עשרה אנשים שאמרו לך 'לא', ואיך כמות כזאת של אנשים יחליטו שאתה לא טוב? איך שלושה אנשים, שלא בדיוק מהמקצוע הזה יכולים לבוא ולומר לך אם בדיחה מצחיקה או לא? לכתוב קומדיה זה להתעקש על כל פסיק על כל 'ו', זה כמו פרטיטורה ויש אנשים שאין להם אוזן לזה".

איך מתקבלת ההחלטה ללכת על זה לבד?
"התחלתי להיפגש עם המון מפיקים והבנתי שקרן היא כולה עוד דרך, עוד אמצעי לעשות סרטים. אני מסתכל על הסרטים שגדלתי עליהם - 'גבעת חלפון', 'צ'ארלי וחצי', 'חגיגה בסנוקר' - אז לא היו קרנות בכלל. את הסרטים האלה עשו אנשים ששמו את הכסף שלהם על הקולנוע הזה והרוויחו או הפסידו את הבית שלהם על הסרט הזה. אז אמרתי 'למה שאני צריך לבקש שמישהו אחר יהמר עלי? אני רוצה להמר על עצמי'. בפגישה הראשונה שלי עם המפיק שלי אלעד גביש, אמרתי לו שאנחנו הולכים לעשות את הסרט בלי קרנות, והוא שבלעדיו לא היה סרט בכלל, היה היחיד שאמר לי את כל האמת בפרצוף. הוא אמר לי שזאת תהיה התאבדות כלכלית אבל גם שחייבים לעשות את הסרט הזה. ומאז לא עצרנו. זה היה בדיוק לפני שנתיים".

300 אלף ועדיין סופר. "הלהקה האחרונה בלבנון" - טריילר:

גביש, המפיק של הסרט, שנראה כמו החצי השקול של "ההתאבדות הכלכלית" הזאת שובר את השתיקה בנקודה הזאת. "באותה תקופה בדיוק חזרתי מפסטיבל סנדאנס", נזכר גביש, "הקרם דה לה קרם של הקולנוע העצמאי האמריקאי. הוליווד, פגישות, סוכנים, חברות הפקה ואז חזרתי לארץ ונכנסתי לדיכאון. אמרתי לעצמי איך לעזאזל אני עושה תכנית עסקית למה שאני רוצה לעשות בחיים. אני צריך לבנות תכנית כזאת לפי טעם של מישהו באיזה הקרן? רצינו להוכיח שאפשר להרוויח כסף מהקולנוע הישראלי. שאפשר להקים פה תעשיית קולנוע אמיתית. קרן צריכה לחשוב גם איך להכפיל את הקרן, אבל המערכת עובדת בצורה שהיא לא תעשייתית, לא חושבת על רווחים".

"אני מוכן לשים שקל על כל שקל שמישהו ישקיע בסרט ישראלי"

ההשוואה ל"גבעת חלפון" לא מקרית. פרט לעובדה שמדובר בסרט על שלושה חיילים שלא רוצים להיות איפה שהם נמצאים וההשקה שלהם עם הארגון המסורבל בעולם - צה"ל - יש תחושה שהסרט הוא חלק מתחייה מסחרית של הקולנוע הישראלי. תחייה שבאה בעקבות השקעה, פרטית וציבורית, בקומדיות שהחזירו את האמון של הקהל בקולנוע הישראלי. "השנה המוצלחת של הקולנוע הישראלי גילגלה את הצופים מהצלחה להצלחה", קריחלי מטיף בהתלהבות, "כי אנשים שנהנו סיפרו לחברים שלהם וחוזר חלילה".

אתה חושב שההצלחה של הקולנוע השנה היא למרות הקרנות?
"אנשים לא מבינים שקוראים לעסק הזה שואו-ביזנס ויש פה גם חלק חשוב מאוד של שואו אבל גם חלק לא פחות חשוב של ביזנס. כל קרן או בן אדם ששם שקל בתעשייה צריך לדעת מה הסיכוי שלו להרוויח, כן להרוויח, כסף מקולנוע ישראלי. אנחנו רוצים לעודד משקיעים להשקיע וכל משקיע כזה ששם שקל צריך לדעת לאן הוא הולך והאם יש לו סיכוי לראות את השקל, או שניים, בחזרה. ככה נראה עסק. אבל כרגע אין שום יעד, שום תכנית - רק שואו. בגלל זה לא כמה תעשיית קולנוע אמיתית. הסרט שלנו גם שילם למדינה מיסים, והמון, המדינה לא הייתה רוצה עוד סרטים כאלה?".

אז אפשר להרוויח מקולנוע ישראלי?
"חד משמעית. זה מוצר, כמו כל מוצר, ואם אנשים יצרכו אותו אז תרוויח ממנו כסף.  וכולם יכולים להרוויח ממנו - פופקורן, מיסים למדינה - המון כסף. אבל צריך לחשוב על זה בצורה עסקית. אני מוכן לשים שקל מול כל שקל שישימו פה על סרט מסחרי שיש לו היגיון עסקי. שקל על כל שקל.  אני מאמין שהקרנות צריכות לעזור ביצירת תעשיית קולנוע, לא לעזור ליוצרים. בתעשיית האוכל לדוגמה, יש מקום לאוכל גורמה, פאסט פוד ופלאפל - וככה מתפתחת תעשייה כי יש קהל לכל הדברים האלה. צריך להתחיל לחשוב על הקהל, לחשוב תעשייה. יש סרטים שחייבים להיעשות, גם בלי היתכנות כלכלית אבל הם חייבים להיות חלק מתוך תעשייה שלמה שעובדת וחיה. אבל כרגע זה מצב של 'או או'. הקרן צריכה לדרוש גם תסריט מעולה וגם תכנית עסקית ופוטנציאל רווח, וככה לבחון אם להשקיע בסרט. כי הצלחה של סרט מביאה הצלחות נוספות שיכולות לבנות סוף סוף תעשייה אמיתית".

"כל סרט צריך שתהיה מאחרויו תכנית כלכלית, כמו עסק". "הלהקה האחרונה בלבנון (צילום: עמית יסעור)

לממן ניתוח לשינוי מין כמו בכל דרמה (או קומדיה) טובה, גם כאן הגיעה נקודת תפנית בעלילה, בתזמון הכי מדויק שיש. "אחרי שבעה ימי צילום, עצרנו ועשינו טיזר - קליפ לשיר 'כלניות' עם הלהקה מהסרט והלכנו לחפש משקיעים. אתה מבין? יצאנו לסרט בלי הכסף להשלים אותו. הצגנו את החומרים בין היתר גם למשה אדרי. הגענו ליום ה-18 של הצילומים ונגמר הכסף. זהו, הכנתי את עצמי לתביעות אבל המשכנו, האמנו ואז אדרי חזר אלינו ואמר שהוא בפנים".

מה ההרגשה ברגע הזה?
"נכנס אתך שותף בן אדם שאומר - אני מאמין בך. הוא גם הימר בענק ואנחנו מצאנו שותף אמיתי שבטח בנו ונתן לנו לרוץ. והפרויקט הזה - כמו עסק - מורכב מהאנשים הנכונים. גם קרן רבינוביץ' נכנסה בסוף כמשקיעה לשלב הסופי - ואני מודה להם על זה".

פשוט עברת ממשקיע למשקיע וניסית למכור את הסרט? כמו עסק?
"כן, כי הבנתי את הפוטנציאל העסקי של הסרט. כשישבתי עם המשקיעים כדי לגייס אותם, הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי להם שאנחנו נגיע למספרים האלה. אפילו טיפה יותר גבוהים . ישבתי עם אחד, שמבין בוא נגיד, והוא אמר לי שזה לא יעבור 120 אלף צופים ואם כן הוא עושה ניתוח לשינוי מין. כשעברנו את המספר העצום הזה, התקשרתי אליו ונתתי לו שם של מנתח. האמנתי במסע הזה באמת, אחרת לא הייתי מוכר להם. הרי את הכסף שלי בעצמי שמתי, אז הרשתי לעצמי לקחת גם מאחרים. וכל מה שקורה עכשיו עם הסרט, זה מה שהבטחתי למשקיעים שיקרה, וזה משמח אותי".

מה הרגשת בצילומים, אחרי כל ה-ויה דולורוזה הזאת?
"לא היה אף אחד מאחורינו והייתה תחושה שזה סרט שלנו, כמו בסרטים הגדולים ההם, המסחריים של שנות השבעים. זה היה כמעט רומנטי, להרגיש את מה שכל הדינוזאורים של פעם הרגישו – ההתרגשות של לעשות סרט באמת, שלנו עבור הצופים בלבד".

איך ידעת שהסרט יעבוד, יצחיק?
"שכרתי אולם והבאתי אנשים מהרחוב שיצפו בסרט, ואז הייתי מסתכל עליהם. עשר הקרנות כאלה עשיתי ובחנתי בדיחה בדיחה ואיך הם מגיבים אליה. אני באתי מסטנד אפ וזה בול אותו דבר - לבדוק חומרים, זאת הדרך היחידה לדעת אם בדיחה עובדת או לא. כי בסוף הסרט ייפול על "מצחיק או לא מצחיק" והדרך היחידה לדעת היא רק דרך הקהל".

אתה לא מצטער על 15 השנים שלקח לך לעשות את הסרט?
"מה זה לעשות סרט. או כל עסק? זה בני אדם והחיבור ביניהם. אני קומוניסט ביצירה, אני מאמין שיצירה היא סך כל בני האדם והיא תצא יותר טובה אם אתה מקיף את עצמך בקבוצה נכונה של אנשים. כנראה שהייתי צריך לחכות 15 שנה כדי להגיע לקבוצת אנשים מופלאה כזאת".

יש עוד חלומות אחרי שהחלום הגדול התגשם?
"החלום שלי זה לא לעשות את הגרסה הוליוודית של הסרט, למרות שיש כבר דיבורים על זה, אלא להיות חלק מהתעשייה החדשה שתקום כאן".

*#