רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוקר טוב אדון גוטה: יום הולדת לאריק השחקן

אריק איינשטיין ז"ל ראוי להנצחה בכל התחומים בהם הצטיין - שירה, ספורט וגם במקצוע בו בלט אך מעט נשכח - משחק. לכבוד יום ההולדת שלו נזכרנו בתצוגות המשחק הגדולות שלו וניסינו להבין למה הוא היה כל כך גדול, אפילו כשהתחפש לאנשים אחרים 

תגובות

כשאריק איינשטיין סירב (שוב) לצאת מהבית לבדיקה רפואית והעדיף להישאר עם התה והספרים הישנים בזמן שגסס מבלי ידיעתו, היה ברור ששמו יהיה שם נרדף לכל הדברים שאהב בחייו. ואכן, אין יום שבת ללא רצף שירי אריק ברדיו, כי הרי הוא היה הפרנק סינטרה שלנו, ואין דיון על מצבה העגום של קבוצתו האהובה כי הוא היה הרי "האוהד מספר אחד של הפועל תל אביב", ואין דיון על מצבה של המדינה מבלי שאחד המשתתפים יפטיר "מזל שאריק לא פה כדי לראות את זה", כי הוא היה הרי סמל של כל מה שהגון ויפה במדינה הזאת. אבל באריק, ואי אפשר להתייחס אליו אלא בשמו הפרטי כי הוא היה הרי נוכח בחיים האישיים של כולנו, היה עוד צד - הוא היה שחקן אדיר. הזמר, הכותב, המלחין והספורטאי היה גם שחקן קומי ודרמטי מצוין, וראוי להצמיד את שמו גם לחלק הזה בחייו התרבותיים. לכבוד יום הולדתו שחל היום לפני 78 שנים, צללנו אל הקריירה הכי חבוייה של האיש בעל אלף הקריירות ושמנו את הזרקור על "אריק השחקן". והחיים? מזל שאריק לא פה כדי לראות מה נהייה איתם.

» אריק איינשטיין נזכר ב"מציצים"» יוצר "הלהקה האחרונה בלבנון": קרנות הקולנוע פשוט נכות»"הנוסעים": אדם וחווה בחלל» על השנה הבידיונית של הקולנוע התיעודי » "הלהקה האחרונה בלבנון": ככה עושים את זה נכון» כל הסרטים הגדולים של 2017» "אנשים שהם לא אני": דור מזוין» אוסקר 2017

שילוב של ביטחון עצמי, פגיעות וקלוז "קלינט איסטווד סטייל". אריק איינשטיין ז"ל, "עיניים גדולות (צילום מתוך עמוד היוטיוב של HABARBUR)

הקריירה הקולנועית של איינשטיין הייתה אמנם קצרה וכללה שישה סרטים באורך מלא בלבד, אבל כל אחד מהם הוא כיתת אמן לכל שחקן שרוצה להבין מה זה אומר "לכבוש את המסך". את חיידק המשחק קיבל איינשטיין מאביו שהיה שחקן תיאטרון "האהל", ומיד אחרי שהשתחרר מלהקת הנח"ל הוא כבר הספיק להשתתף בשני סרטי קולנוע. שני הסרטים "דליה והמלחים" ו"סלאח שבתי" היו המשך ישיר לחלק הראשון של הקריירה של איינשטיין, בה הוא היה הייצוג האולטימטיבי של הצבר הישראלי. הקסם, הביטחון והקלוז אפ שהוא שני רק לזה של קלינט איסטווד, הפכו אותו לכוכב קולנוע במונחים ישראליים, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

היכולת להיות רגיש ובטוח הפכו אותו לכוכב קולנוע. "עיניים גדולות":

אל שיא היצירה הקולנועית שלו הגיע איינשטיין דרך חברותו, המקצועית והאישית, עם שותפו אורי זוהר. תקופת הפריחה זאת, שהתבטאה בסרטים "שבלול", "מציצים" ו"עיניים גדולות" וכן בסדרת המערכונים "לול" נקטעה בבת אחת, כשזוהר החל לנטוש את עולם הזוהר ולהתקרב אל הדת בירושלים. בסרט "שבלול" אפשר להתרשם מאיינשטיין שמשחק את עצמו (דבר לא פשוט כשלעצמו) ומיד משתחרר מהדמות הזאת וצולל לאיזה מערכון שטותי. ב"מציצים", אולי סרט הקאלט האולטימטיבי של ישראל, הוא מגיע לשיא משחקי. בכל סצנה הוא "חורך" את המסך, מגיש את הטקסט שהוא וזוהר כתבו עם אינסוף ניואנסים, ומצליח להישאר אמין גם כשהוא בוהה באיבר מינו של אלטמן הקטן (הידוע יותר בכינויו). אבל לא רק באמינות או קסם מתמלא המסך ב"מציצים", אלא בעוצמות רגשיות מתפרצות, פגיעות ויכולת אילתור ותגובה לפרטנר בכל סצינה. כל הדברים הופכים את ההופעה שלו, גם ב"עינים גדולות" הכמעט-אוטוביוגרפי, לתצוגת משחק מושלמת שמצליחה לרגש ולהצחיק, לעורר גועל והזדהות.

זה גם געגוע וגם נעים להיזכר - אריק איינשטיין:

מה שווה הקולנוע בלי כוכבים?

אחרי שחבורת "לול" המיתולוגית התפרקה לה, לא לפני שאיינשטיין העניק לנו עוד כמה רגעי חיקוי ואבחנות מדויקות על החיים בארץ ישראל, איינשטיין פשוט נטש את קריירת הקולנוע שלו. כמו בכל אלמנט בחייו, הוא לא עשה חשבון לבור העצום שנפער בקולנוע הישראלי מכך שהכוכב הכי גדול שלו פשוט הותיר את המסך מיותם. הצופים הצעירים עוד זכו לראות אותו בסרט "כבלים" מ-1992, מוסיף עוד כמה שירים ופאנצ'ים לפנתיאון שלו, אבל שם הוא כבר לא שיחק דמות מורכבת כמו התפקידים שעשה תחת שרביט הבמאי של אורי זוהר. ההופעות של איינשטיין על המסך, כשהוא לא חבוש במיקרופון (או משקפיים), הציתו את זיק ההתלהבות ממשחק בדור שלם של ישראלים ובדור שאחריו, ובדור שאחריו - ויש להניח שבמאים רבים מביטים בפריים בו הקלסתרון של אריק מופיע, ומייחלים לכוכב קולנוע בסדר גודל כזה.בשנים הקרובות תראו עוד רחובות, פארקים ואולמות מקבלים את שמו של הישראלי הכי גדול בכל הזמנים. יהיה בוודאי פרס מוזיקלי על שמו, ואולם כדורסל על שמו ואולי גם הצגת ילדים כדי שלא נשכח. אבל יש עוד תחום שבו ראוי לזכור אותו, תחום שלא ידע סופרסטאר ענק מעולם, בוודאי מאז שאריק החליט לעזוב אותו ולהתרכז בעניין של הבית.

הוא גם עשה מבטא, הוא גם השתטה אבל הוא גם כתב את הקטע. העולים החדשים מתוך "לול":

*#