${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרט תהודה: השנה הבידיונית של הדוקו הישראלי

2016 מסתיימת בקול תרועה רמה עבור סרטי התעודה הישראליים שמצליחים להביא מספרי צופים שפעם סרט רגיל היה יכול רק לחלום עליהם. איך זה קרה? למה הכיבוש הוא לא חלק מזה? והאם זה הולך להימשך גם בשנה הבאה?

תגובות

בשקט בשקט הקולנוע הישראלי חווה את אחת השנים המוצלחות, ובוודאי הקופתיות, בתולדותיו. להיט אחרי להיט, הצלחה מסחרית רודפת את קודמתה ופרסים בינלאומיים נקטפים בזה אחרי זה. לא צריך להיות חוקר קולנוע כדי להבין מה עשה את השינוי - המעבר להפקת קומדיות שמושכות את הקהל בהמוניו לבתי הקולנוע. אבל ההצלחה הזאת, שאי אפשר להתעלם ממנה, היא משנית לסיפור הגדול באמת של הקולנוע הישראלי של 2016 - עלייתם והצלחתם של סרטי התעודה הישראליים. » "החטאים": הסרט הכי לא ישראלי שיש» דורון תבורי: "הנרטיב הישראלי בנוי על שקר"»"לעבור את הקיר": ברידג'יט ג'ונס ינטל» נועה קולר: "לא הייתי דנה פרידר יום בחיי"» איך השתלטו הסרטים "האמיתיים" על המסך?» מדור סרטים עכבר העיר120 אלף צופים. יותר מהרוב המוחלט של הסרטים העלילתיים. "מיסטר גאגא" (צילום: גדי דגון)

בשנה האחרונה, אולי המוצלחת ביותר בתולדות הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, חצו לא פחות משישה סרטים שונים את רף 30 אלף הצופים - מספרים חסרי תקדים בהיסטוריה המסחרית הכמעט לא קיימת של הז'אנר הזה. "מיסטר גאגא" של תומר היימן כבר סופר למעלה מ-120 אלף צופים ומועמדות בפרס האוסקר האירופי, "פרינסס שואו" שזכה בפרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר, בדרך ל-60 אלף רוכשי כרטיסים ו"עד קצה הזריחה" המרגש, שנראה כמתנה מבן לאמו הקשישה, הוציא יותר מ-30 אלף בני אדם אל בתי הקולנוע. אל הרשימה הזאת יש להוסיף גם את "פוטו פרג'" ו"המתנחלים" שגם כן חוגגים עשרות אלף צופים.

ישראל הייתה מאז ומתמיד מעצמה קטנה בתחום סרטי התעודה, אבל מעולם לא נרשמה הצלחה מסחרית כל כך בולטת לתחום שנחשב בעבר כחסר היתכנות כלכלית. אז מה השתנה בשנה הזאת מכל השנים? הנה כל הסיבות שהצליחו להוציא את הסרט התיעודי ממשבצת ה"מבט שני" שהוא היה תקוע בו, כל הדרך אל ה"דוקו-ניישן" שישראל נהייתה.זכה באופיר ולא פחות מכך באהבת הקהל. "פרינסס שואו"- טריילר:הסיבה הראשונה והמרכזית להצלחת הסרטים התיעודיים, היא העובדה שמפיצים פשוט הקרינו אותם בבתי הקולנוע וכך נתנו לקהל שהוא לאו דווקא "קהל סינמטקים" הזדמנות להיחשף אליו. העובדה שבתי הקולנוע הציבו בחזית את היצירה הדוקומנטרית הישראלית יצרה הייפ, משכה צופים ובעיקר נתנה נראות של הצלחה שהפכה להצלחה אמיתית. למפיצים היה קל יותר לשווק את הסרטים לבתי הקולנוע ולקהל, כנראה בגלל הנושאים בהם עסקו הסרטים. סרט על גאון מחול, זמרת אמריקאית, אמא גוססת ואימפריית צילום משפחתית – מזהים מה נעדר? בניגוד לשנים עברו הכיבוש, ממש כמו בשיח הציבורי, כמעט ולא היה קיים בקולנוע התיעודי השנה והקהל הצביע ברגליים. נכון, "המתנחלים" עוסק בעולם זה אבל עושה את זה מהכיוון הישראלי וכדי לבחון כיצד קמה לה "מפלצת" ההתנחלויות. נראה שכמו בקולנוע המסחרי, לקהל הישראלי כבר אין כוח לשמוע על עוד עוולה ועוד פשע נגד הפלשתינאים, אבל יש לו כוח ועוד איך לראות סיפורים פנטסטיים אחרים. הקולנוע מת - יחי הקולנוע התיעודי

לא רק בהקרנות "רגילות", מסעות פרסום ו"בקרובים" לפני הסרטים חשפו לקהל את ההיצע המרתק של הדוקו - את הפסטיבלים התיעודיים השונים בישראל פשוט אי אפשר לפספס. החל מחגיגות "דוקאביב" שמזמן יצאו מתל אביב והגיעו לירוחם ומעלות (הגברת רגב יודעת על כל הפריפריאליות הזאת?), דרך שני ערוצי דוקו (יס דוקו וערוץ 8) ועד פסטיבלים קטנים שנחגגים בסינמטקים השונים - בכל עונה בשנה יש חגיגת תעודה בישראל. אם פרסום עובד אז בוודאי חשיפה רחבה כזאת.

חובבי הקולנוע מתמודדים עם עשור לא פשוט, בלשון המעטה. את המסכים ממלאים גיבורי על, המשכונים לסרטים מצוירים וסרטים שעלילתם כל כך מופרכת שהם נראים כאילו המחשב הצה"לי שממציא שמות למבצעים היה אחראי לכתיבתם. המפלט לאותם צופים שאינם רוצים לאפסן את המוח בקופה, הוא הקולנוע התיעודי שבדיוק באותו עשור עשה קפיצת מדרגה והפך להרבה יותר קולנועי מתיעודי. לא עוד הסיפור במרכז, אלא בניית המתח, המוזיקה ואלמנט ההפתעה - הם שעושים את הסרט לא פחות מגיבוריו. ההצלחות של תחום התעודה מעבר לים, אם בסרטי קולנוע ואם בסדרות דוקו, פתחו את התיאבון ליוצרים והפכו את הז'אנר ל"ראוי" בעיני הצופים שראו את ההצלחה שם ובאו לקנות כרטיסים כאן. לצד דעיכת הקולנוע המתוסרט (מי אמר מבוסס על סיפור אמיתי?) התעודה העולמית פורחת, בשלל סוגות ומיני סוגות, והקהל מתחיל להבין שהעתיד הקולנועי נמצא בכלל במציאות.

אף מילה על ערבים והקהל ינהר בהמוניו. "המתנחלים" (צילום: פיליפ באיש)

כל אלה לחוד וכולם ביחד יצרו את השנה התיעודית המוצלחת שהייתה. היקף היצירה, התיעודית והעלילתית, כזאת שנוגעת בכל נים חשוף או סמוי של הציבוריות הישראלית מגחיכה עוד יותר את טענותיה של שרת התרבות על התעלמות מהפריפריה וממיעוטים. צריך לקוות שהמגמה החיובית תימשך גם אל תוך 2017 - שהיוצרים ימשיכו לחלום, שהצופים ימשיכו לנהור ושהקולנוע התיעודי הישראלי ימשיך לפרוח. בהתחשב בעומק החומרים שקיימים בארץ אוכלת יושביה זאת, לא נראה שזה הולך להשתנות. לשמחתנו.

*#