רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחושך לאור: החומר ממנו עשויים סרטים

איך מייצרים סרטים? כיצד נעזרים באור ותאורה להעצמת ערכים? ומי אחראי להמצאת הקולנוע - האמריקאים או אולי דווקא הצרפתים? הרצאה של יאיר רוה תחשוף אתכם לסודות של עולם הסרטים

תגובות

האין זה מופלא שלאנשים שהמציאו את הקולנוע כפי שאנחנו מכירים אותו קראו לומייר? "לומייר" בצרפתית משמעותו ״אור״, ולכן אם נגיד שלא יתכן קולנוע ללא אור, ללא לומייר, זה יהיה נכון בכל מובן - הפיזיקלי וההיסטורי, החד משמעי והדו משמעי.» מדור סרטים - עכבר העיר» מה לראות בשנה הבאה?» סרטים שיגרמו לכם להתאהב בחורף מה הביאו האחים לואי-ז׳אן ואוגוסט לומייר לחיינו? ובכן, את אלומת האור החוצה חדר חשוך. ההיסטוריה תמשיך לריב מי המציא ראשון את מצלמת הקולנוע בסוף המאה ה-19, הצרפתים אומרים שאלה היו האחים לומייר, האמריקאים נותנים את הקרדיט לתומס אדיסון, שמצידו האשים את האחים לומייר בגניבת הפטנט שלו. אדיסון כנראה צודק, אבל בפועל האחים לומייר הם אלה שניצחו. האחים לימדו אותנו שההמצאה הזאת שנקראת ״קולנוע״ איננה המצלמה (המכשיר) או אפילו הסרט עצמו, אלא חוויית הצפייה בה. אדיסון המציא מכשיר הצצה בשם קינטוסקופ שמופעל בהכנסת מטבע ומציג סרט קצרצר לצופה בודד. הפריימים הבודדים הודפסו על פיסות נייר צילום שחלפו בדפדוף מהיר ויצרו את אשליית התנועה. אדיסון ראה בקולנוע משהו שיש להיות נבוך בו, שמציג סרטים עם פוטנציאל נלוז, סרטי ירידים של נשים מעורטלות ובני אדם בעלי עיוותים. משחקים של אור וחושך. ליאם ניסן (מתוך הסרט "רשימת שינדלר")האחים לומייר, מהצד השני, רצו את האור. הם אלה שמיקמו את הקרנת הסרט בתוך אולם חשוך כשהסרט מוקרן על גבי מסך לבן. הם אלה שהפכו את הקולנוע לחוויה קהילתית, קולקטיבית, חלום בהקיץ משותף של קבוצת אנשים שמגיבה לא רק למה שמוצג על המסך, אלא גם לאינטראקציה שנוצרת בתוך פרטיה. מאז ה-28 בדצמבר 1895 ועד היום סרטים מוקרנים כשאלומת אור מפלחת את החושך, והאור המוחזר מהמסך הלבן הוא זה שנקלט בעצבי הראייה של הצופים מולו. השנה נציין בבית אבי חי את יום השנה ה-121 לאירוע הזה באירוע מיוחד לכבוד ערב נר חמישי של חנוכה, חג האורות.לא יתכן קולנוע ללא אור. זו, בראש ובראשונה, עובדה פיזיקלית. קולנוע מוקרן בחושך, אבל מראשיתו הוא זקוק להמון אור ועל מנת לצלם סרט צריך להאיר אובייקטים. האור החוזר מהם נקלט בעדשה שמכנסת את קרני האור אל סרט הצילום. סרט הצילום (בימים הלא מאוד עתיקים בהם עדיין צילמו בעיקר בפילם) מכיל שתי שכבות: חומר פלסטי בשם צלולויד ועליו מרוחה אמולסיה המכילה גרגירי כסף זעירים שמגיבים לאור. אחרי תהליך פיתוח כימיקלי אמולסיית הכסף הזו חושפת את התמונה שנצרבה עליה. תהליך ההתפתחות של טכנולוגיית הצילום בא לידי ביטוי בכמות האור שנזקקת כדי לקבל תמונה איכותית. בראשית ימי הקולנוע היה צריך את השמש כולה. אדיסון הקים את אולפן הקולנוע הראשון בעולם, קראו לו ״ברטה השחורה״ והוא נבנה בניו ג׳רזי. השם "ברטה שחורה" ניתן משום שכל הקירות באולפן היו מצופים בנייר פחם שחור, כדי לתת לצילום רקע שחור אחיד. אבל גג האולפן, שנבנה בתוך אסם, היה נפתח כדי להכניס את אור השמש. יש לציין כי באותן השנים אדיסון גם עבד על המצאת נורת החשמל הראשונה, אבל היא עדיין לא הייתה מפותחת דיה כדי לספק אור למטרות צילום. הבעיה  היתה שניו ג׳רזי, בחוף המזרחי של ארצות הברית, היא מדינה שאל התברכה בהרבה ימי שמש. כדי להחזיק תעשיית קולנוע שפעילה לאורך כך השנה צריך למצוא את המקום עם הכי הרבה אור שמש בארצות הברית. וכך, על ידי הסתמכות על נתונים סטטיסטיים, נמצא האזור שיש בו הכי הרבה ימי שמש בשנה - עיירה כפרית קטנה במחוז לוס אנג׳לס בשם הוליווד. אדיסון וחבריו פרקו את הברטה השחורה ונדדו בעקבות השמש.

עם השנים התאורה המלאכותית השתפרה, רגישות הפילם השתדרגה וניתן היה לצלם סרטים עם פחות ופחות חשיפה לאור. ברגע שזה קרה, בשנות העשרים של המאה העשרים, הקולנוע קיבל את אחת המתנות הגדולות ביותר שלו: את החושך. זה הרגע שבו הקולנוע הפך גם לחוויה אסתטית. הקולנוע של שנות ה-20', תחילה בגרמניה ורוסיה ואז גם באמריקה, למד כיצד לשחק עם אור וצל, והפנה את מבטו היומרני אל אמני הרנסס, והשימוש העדין שלהם בתאורה ובנגיעות אור שמפלחות סביבה חשוכה. הקיארוסקורו - ציור או צילום באור ובחושך מהסוג שרמברנדט היה כה נודע בו, לא רק העניק לקולנוע ממד אסתטי מרהיב וחדש, אלא גם הכניס אליו ממד תמאטי חדש: האור והחושך כמושגים ערכיים, מוסריים.

וכך, 30 שנים אחרי שהקולנוע הומצא כפיתוח טכנולוגי, ניתן היה לקחת את כל הצד הפיזיקלי שבו כבר כמובן מאליו. אלה הרגעים שהמכשירים עוברים מידי המהנדסים לידי האמנים, וזו הנקודה שהתאורה הופכת מערך אופטי לערך אסתטי ותמטי. למעשה, האור והתאורה הפכו לעוד אלמנט באוצר המילים של אמני הקולנוע. השימוש בתאורה אינו עוד רק כדי שיראו מה קורה על המסך, אלא הוא בעל משמעות סמלית, אלמנט סגנוני לייצוג חיצוני למצבן הפנימי של הדמויות.דוגמה אפשרית אחת לשימוש בתאורה לייצוג הלך רוח של דמות ניתן למצוא בסרט ״רשימת שינדלר״ של סטיבן שפילברג, שחוגג החודש יום הולדת 70. הסרט, שצולם בשחור לבן, משנה את הסגנון שלו לכל אורכו – החל מצילום מסוגנן המתאים לסרטים המלוטשים של שנות ה-40, דרך צילום שנראה ריאליסטי ובלתי מיופייף המזכיר את יומני החדשות, ועד לסצנות המתחרשות במחנות הריכוז. המהלך הדרמטי שעובר גיבור הסרט, אוסקר שינדלר, מוצג היטב באופן שבו הוא מואר - בסצנה הראשונה בסרט, בה מנסה שינדלר למצוא דרך לשתף פעולה עם הנאצים מבחינה מסחרית, הוא מוצג בתאורה אחורית בעיקר, ועם תאורה חלקית על עיניו. למעשה מדובר בשימוש מודגש באלמנט הצל, זאת כדי לייצר אמביוולנטיות ומסתורין כלפי הדמות שערכיה המוסרים עמומים לנו (האם הוא טוב או רע). הקולנוע, לפחות הקלאסי, נצמד לארכיטיפים - אור מייצג את הטוב, החושך מייצג את הרע. בשלב מאוחר יותר, בו מפנה שינדלר את כוח היזמות שלו כדי להציל את היהודים ולהתייצב כנגד הנאצים, הוא מוצג כשפניו באור מלא, בלי אף צללית עליה. זו המחשה פשוטה של הביטוי ״יצא מחושך לאור״, וזהו בדיוק המהלך האישי והערכי שעשה שינדלר מתחילת הסרט ועד סופו.רגע לפני חנוכה, עם אור הנרות שהולך וגדל בכל אחד מימי החג, נוכל לשוחח במפגש בבית אבי חי על סודות הקולנוע בהרצאה "באנו חושך לגרש: אור, חושך וצל בקולנוע". המפגש יתקיים ביום רביעי, ה-21 בדצמבר 2016 בשעה 20:30 ויעסוק בתפקידו של האור והחושך בקולנוע. מאור הנרות של ״בארי לינדון״, לתקופה האפלה של הפילם נואר, מאור השמש הבוהק של הקולנוע הישראלי ועד לשימוש בחושך של הקולנוע הגרמני האקספרסיוניסטי. אור וחושך הם השחקנים הדוממים של הקולנוע, אבל גם להם יש תפקיד, מהלך, התפתחות, וגם מסר גלוי וסמוי. בואו ונפנה זרקור אל האור. » הכתבה פורסמה לראשונה באתר בית אבי חי

*#