אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמאי שמנסה ללמד את הקפיטליזם לקח

ארז תדמור, הבמאי של "סיפור גדול" ו"ארץ פצועה" חוזר עם סרט על הוועד החזק של נמל אשדוד. למה העובדים כולם בסכנה? האם לא מפריע לו להישאר אלמוני? ומדוע חטף מכות בילדותו? ראיון

תגובות
"שאנשים יכירו את הסרטים שלי, לא אותי". ארז תדמור
אוהד רומנו

בסקר דמיוני בקרב מדגם לא מייצג של האוכלוסייה נמצא שתשעה מכל עשרה ישראלים מכירים את הסרט "סיפור גדול", שעוקב אחרי חבורה של ארבעה גברים שמנים שהופכים למתאבקי סומו. עוד נמצא ששישה מתוך עשרה מכירים את "ארץ פצועה", מותחן שמתרחש ביום פיגוע גדול. לעומת זאת בין אפס לאחד ישראלים מכירים את השם ארז תדמור, וגם הם/הוא בטוחים שמדובר ביו"ר תנועת הימין 'זו ארצנו'. אז איך זה שבמאי ישראלי כל כך מצליח, זוכה פרס אופיר, נשאר כמעט אלמוני? "אם הייתי רוצה עוד פרסום אז הייתי עושה עוד 'סיפור גדול'", אומר תדמור (43) בחיוך שנשאר על פניו לא משנה על מה הוא מדבר, "וכולם כל הזמן מדברים איתי על קומדיה. נפגשתי עם אדרי והוא ישר שאל אותי 'מתי תעשה עוד קומדיה?'.  אני אעשה קומדיה כשארגיש שזה נכון למה שאני רוצה להגיד. זה מה שחשוב לי, לא להיות סלב שמסתובב במועדונים". 

» חדשות קולנוע: מי היא מרי פופינס החדשה?
» "לאבינג": מופע של אפס רגש
» "טריינספוטינג 2": כמו להציץ במראה
» "הכל שבור ורוקד": מוזר אבל עם קטע
» "טוני ארדמן": לראות ולרוץ לחבק את אבא
» "נורמן": השיא הקולנועי של סידר וגיר
» לכל ביקורות הקולנוע

ולא מפריע לך שאתה לא מקבל הכרה?
"קיבלתי פרס אופיר, אני קם בבוקר והולך לעבודה, מתסריט לתסריט. אני מתעסק בפרויקטים עתידיים ואיך לקדם אותם, לא באגו. טוב מאוד שלא מכירים אותי, שיכירו את הסרטים שלי".

הסרט החדש שלו "נמל בית" עוקב אחרי מאבקי הכוח בנמל אשדוד בין ההנהלה לוועד העובדים החזק, שגם כיכב בתשדיר בחירות של הליכוד בבחירות האחרונות כאויב העם. " אני בטוח שיש הרבה עובדי נמל שהצביעו לנתניהו", הוא אומר בהשלמה ,"למרות שהוא מר ההפרטה וראשון האויבים שלהם. כי הם מפחדים".

"אין טובים ורעים, מנקודת מבטם של הוועד וההנהלה הם טובים". "נמל בית"
אוהד רומנו

לא פחדת לעשות נזק לעובדי הנמל? 
"אם נשארים עד סוף הסרט מבינים שהסרט מסביר למה האזרח הקטן צריך את האיגודים שישמרו עליו. אני לא אוהב לראות קולנוע שהוא שחור ולבן, טובים ורעים. כולם טובים. גם ב'נמל בית' אם אתה נכנס לראש של כל אחד - המנכ"ל, מנהל העבודה או יו"ר הוועד - מבחינתם הם הכי צודקים בעולם. לא רציתי להציג מישהו כ'רע' או 'טוב', אלא את המציאות המורכבת והמסוכנת שאליה מציאות העבודה הולכת. רציתי להאיר זרקור על העבודה המאורגנת בישראל, שהולכת לכיוון לא טוב, של הפרטה. הנה עכשיו מקימים עוד נמל, פרטי, שלאיגודים לא יהיה בו כוח בכלל, והראשונים שייפגעו הם העובדים הפשוטים". 

למה בחרת לשים דווקא אשכנזי סטריאוטיפי בתור המנכ"ל "הרע"? 
"מעולם לא היה מנכ"ל מזרחי בנמל אשדוד. רציתי לשנות את זה למזרחי, שבא מהחבורה שלהם, אבל בתחקיר הבנו שאת המנכ"ל ממנים מבחוץ. זה לא מישהו שבא מהספינות ומעבודה קשה. המנכ"ל, שמשוחק על ידי שרון אלכסנדר, מבין שאפשר לנצל את המצב, והגיבור של הסרט, האידיאליסט, הופך לכלי בידי הקפיטליסטים. רק בסוף הסרט הוא קולט את זה".

אתה לא חושב שיש לאיגודים יותר מדי כוח?
"העובדים פשוט לא רוצים שינצלו אותם, בגלל זה האיגוד נוצר. אם תזיז מכולה בדקה אחת, אז לעולם לא תוכל לעשות את זה ביותר, כי אז יאמרו שאתה לא יעיל. בן אדם מגיע לעבודה יום אחד עם מצב רוח טוב ועובד ככה, ואולי מחר הוא יבוא במצב רוח אחר ויעבוד אחרת, הרי מדובר בבני אדם לא ברובוטים. למרות שהם בדרך להחליף אותנו. את המנהלים זה לא מעניין, הם רוצים את הדרך המהירה והזולה ביותר, ובגלל זה צריך לפעמים  ללמד את השיטה לקח".

בסרט מציגים תמונה קשה של הוועד, איך נראה לך שהוא יתקבל באשדוד?
"היו שני עובדי נמל שראו את הסרט וממש השתוללו, האשימו אותי בשיתוף פעולה עם המדינה. נראה לי שהם לא ממש ראו את הסרט עד הסוף. אבל היו אנשים שראו ואמרו שעוד היינו עדינים בסרט, בטח בכל הנוגע לאלימות בתוך הנמל". 

מסביר למה האזרח הקטן זקוק לאיגוד חזק. "נמל בית" - טריילר:

האלימות שעליה מדבר תדמור מופיעה בדמות 'אזולאי', יו"ר הוועד הכל יכול (שמיל בן ארי), והבמאי מזדרז להציג את קו ההגנה. "למה אנשים מגיעים למצב שהם נותנים מכות כדי שיסתמו ת'פה? כי הם מבינים שזאת הדרך היחידה למנוע פגיעה בעובדים. זאת אלימות לא מקובלת, אבל מבחינתם זאת האפשרות היחידה". 

הנהלת הנמל שיתפה אתכם פעולה?
"כשהתחלנו לכתוב את התסריט לפני שמונה שנים, הלכנו לנמל לתחקיר וקיבלו אותנו בחיבוק גדול שם כי כולם רצו סרט על הנמל. אבל בסוף הם פחדו מאיך שהנמל ייראה, אז שיתוף הפעולה נגמר".

החזרת את יורם חטב, אחד השחקנים הכי עסוקים בארץ לשעבר, מהכפור עבור הסרט
"הוא החזיר את עצמו מהכפור, כי הוא אמר כן לתסריט. כנראה בגלל שזה הזכיר לו את העבודה שהוא ניסה לעשות בשח"ם מול המפיקים.  הוא פתח חברה מאוד מצליחה ליעוץ ארגוני, ודי יצא מהעולם הזה". 

לא רצית מישהו יותר מוכר היום?
 זה לא עניין אותי, רציתי שיהיה מישהו שיאמינו לזה שהוא היה על ספינות שלושים שנה, בן אדם אמיתי. אני רוצה לשרת קודם כל את הסיפור, ולא מעניין אותי איזה נער פוסטר. 

החזיר את עצמו מהכפור". יורם חטב, "נמל בית"
אוהד רומנו

על טילים ותינוקות

הקולנוע הישראלי חווה שנה משוגעת עם סרטים שחוצים בקלות את רף 200 אלף הצופים מחד, אבל עם התנגחות חסרת תקדים עם שרת התרבות מאידך. רועי אסף, שחקן של תדמור לשעבר ב'ארץ פצועה'  עמד במוקד אחת הסערות כשהתפרץ לכיוונה של השרה בטקס פרסי אופיר. "עמדתי לידו ולא ראיתי שהוא רוצה להרביץ לה או משהו", הוא מקטין את האירוע. "אני בן אדם ששונא אלימות, ותמיד מנסה לבחון בסרטים שלי מה גורם לאנשים להיות אלימים. אני גדלתי בנתניה, בשכונות לא סימפטיות, והייתי חוטף מכות ברמה לא הגיונית. כל השכונות ליד הבית שלי, היו מלאות בילדים מתוסכלים עם שנאה לאשכנזים. גזענות מהצד השני, בוא נגיד".

אז גם פה כולם טובים?
"אני לא מזדהה עם המחאה הוולגרית נגד איש ציבור ולא עם התקפה על אנשי האמנות. שכל אחד יעשה את העובדה שלו, לא צריך לצעוק ולהגיד מה הולכים לעשות – תעשו. אבל אם את רוצה לבוא עם אג'נדה פוליטית אז ברור שאנשי התרבות יחטפו קריזה, הם האנשים הכי רגישים שיש. הם עובדים קשה, חלקם הגדול אפילו לא מצליח להתפרנס, אז לא צריך להתגרות בהם בשביל כותרת. כמו שעובדי הנמל עומדים על הרגליים האחוריות כשבאים לפגוע בפרנסה שלהם, ככה גם האמנים".

על מה אתה עובד עכשיו?
"צילמתי סרט קצר בשם "נפילות". הוא כמעט אוטוביוגרפי, קומדיה הפעם, על זוג שעובר טיפולי פוריות בזמן שזורקים טילים על תל אביב. אתה מבין? זורקים טילים ואנשים רצים לעשות ילדים. אני ואשתי עברנו טיפולים כאלה ואמרתי יש פה מלא רגעים ששווה לספר אותם". 

אתה שואב הרבה חומרים מהחיים שלך?
"כל סרט שאני עוסק בו מתכתב עם החיים שלי. היחסים בין הורים לילדים מלווים את היצירה שלי לכל אורכה. זה מעסיק אותי מאוד, בטח מאז שהפכתי להורה. אתמול העברתי הרצאה לכיתה של הבת שלי, ההרצאה הכי קשה שהעברתי בחיים. שכחתי כבר מה זה לצעוק, אבל נזכרתי שמורה זה המקצוע הכי קשה בעולם - עוד דוגמה לעבודה מאורגנת שהייתה נרמסת לגמרי בלי איגוד חזק".

"נמל בית" - איפה ומתי לראות?

כתבות שאולי פספסתם

*#