רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדפני ליף עד איגי פופ: המלצות צפייה לדוקאביב 2017

הפסטיבל הכי גדול בארץ לקולנוע דוקומנטרי מחם מנועים עם היצע מגוון שכולל הקרנות חינמיות באוויר הפתוח, בכורות של מועמדים לאוסקר ומיטב התוצרת התיעודית המקומית - עשינו לכם סדר בים הדוקו הזה

תגובות
גם הם ישתתפו בחגיגה. הביטלס, "שמונה ימים בשבוע"
Apple Corps Ltd

בכל שנה בסוף אפריל או תחילת מאי מתפרסמים הסרטים המשתתפים בפסטיבל הקולנוע התיעודי ״דוקאביב״, ובכל שנה מחדש מצליח צוות הפסטיבל להציג תוכניה שנראית מרשימה ומסקרנת לפחות כמו קודמתה אם לא יותר. המקרה של המהדורה ה-19 של הפסטיבל, שתיפתח ב-11 במאי ותימשך עד ה-20 לחודש בסינמטק תל-אביב ובמוקדים אסטרטגיים נוספים בעיר, אינו שונה. דוקאביב, שהפך בשנים האחרונות מפסטיבל נישה לאחד האירועים הקולנועיים הגדולים והנחשבים בישראל, צפוי להיות גם הפעם סולד-אאוט ולעניין רבבות צופים במעל 100 סרטים שיתפרשו על פני 10 ימי הפסטיבל. איך מתחילים בכלל לבחור מה לראות מכל הטוב הזה? הנה ניסיון לעשות סדר לפי יוצרים, נושאים ותתי-ז׳אנרים.

» דוקאביב 2017 - כל ההקרנות
» דוקאביב 2017 בנמל יפו
» דוקאביב 2017 בנמל תל אביב
» מדור סרטים בעכבר העיר

לפני שהרגליים נוגעות בקרקע
דפני ליף היא לא רק מובילת המחאה החברתית שסחפה את המדינה ואת תל אביב בתחילת העשור, אלא גם קולנוענית בוגרת ביה״ס לקולנוע ע״ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. זה היה רק עניין של זמן עד שחוויותיה האישיות מהקיץ ההוא מלא האוהלים והתקווה לשינוי, יהפכו לסרט קולנוע באורך מלא. פסטיבל דוקאביב בחר להעניק לסרט, ששמו ״לפני שהרגליים נוגעות בקרקע״, את הבמה המרכזית ושיבץ אותו כסרט הפתיחה בנמל תל אביב. אבל הקרנה מרגשת אולי אפילו יותר תתקיים בכיכר הבימה, ממש מול תחילת שדרות רוטשילד בהן ניטע האוהל הראשון של דפני וחבריה באמצע 2011, ובחינם לציבור הרחב. הסרט עצמו מבטיח להיות לא רק סיפור המחאה המשוחזר דרך מהדורות חדשות וסרטונים שהפכו ויראליים, אלא גם סיפור התבגרותה של ליף וחשבון נפש שהיא עורכת עם עצמה ועם הזיכרון שלה מהאירועים דרך חומרי תיעוד אישיים.

עוד סרטים אקטיביסטיים: ״דם חם״ על מהפכת הטבעונות בישראל דרך סיפורה של טל גלבוע, ״פבלנסקי: חסר גבולות״ על אמן המחאה הרוסי הקיצוני, וגם ״אהובתי, מערב ברלין״ על המחאה שהפכה את כל הקהילות והמגדרים ללגיטימיים בברלין עוד לפני שאוחדה.

אואזיס: סופרסוניק
שיחוק קבוע של דוקאביב היא רצועת הסרטים הרוקומנטרים, או הדוקו-מוזיקליים, שמאפשרת תענוגות אודיו-ויזואליים לחובבי מוזיקה בכלל ומעריצי להקות ספציפיות בפרט. מומלץ במיוחד לראות את הסרטים הללו לא בסינמטק ובישיבה, אלא בהקרנות החוצות של הפסטיבל, על פי רוב בנמל תל אביב, ולהרגיש כאילו אתם מינימום בהופעה ששווה כמה מאות שקלים. למשל בהופעה של אואזיס, להקת הרוק/פופ הבריטית שמילאה איצטדיונים בשנות ה-90 של המאה הקודמת. בסרטו של מאט ווייטקרוס תמצאו אמנם רק את עלייתה ועלייתה של הלהקה, כלומר בלי נפילתה, ולמי שלא גדל על מעלליהם ושיריהם של האחים נואל וליאם גלאגר עלול לחשוב בטעות שהיו להם רק שני אלבומים, כך על פי הסרט. אבל כיצירה מייצגת הסוקרת את השנים הראשונות היא מאפשרת גם הצצה לשיגעון המתמשך של הגלאגרים בראשית דרכם, בעודם מביטים לאחור אך לא בכעס (וחתומים כמפיקים). והכי חשוב - הסרט מלא בקטעי הופעות שממלאים את האוזניים בצלילים מוכרים, ומזכיר שלרגע קצרצר בהיסטוריה ייתכן ואואזיס הייתה הלהקה הטובה בתבל, כפי שמגדירים אותה חבריה.

עוד סרטי להקות ומוזיקאים: ג׳ים ג׳רמוש מביים את איגי פופ בסרט ״Gimme Danger״, חברי איגלס אוף דת׳ מטאל חוזרים לבאטקלאן שאחרי הפיגוע בסרט ״Eagles of Death Metal: Nos Amis״, לביטלס יש ״שמונה ימים בשבוע״, וויטני יוסטון רוצה ״להיות מי שאני״ ומהצד הישראלי - ״בעז״ על בעז שרעבי, אם למנות רק כמחצית מההיצע המוזיקלי.

רק עליות, ללא הנפילות. "אואזיס: סופרסוניק" - לצפייה בטריילר:

אני לא הכושי שלכם
סוגיית היחסים הבין-גזעיים בארצות הברית הייתה הנושא הבוער של השנה שעברה, בעיקר אם לשפוט על פי פרסי האוסקר. אחד המועמדים שטרם הוקרן בארץ הוא ״אני לא הכושי שלכם״, שם שאסור לכתוב בפייסבוק אם לא תרצו שיחסמו אתכם על שימוש ב״מילה אסורה״. אבל זה בדיוק מה שרצה לעשות הסופר האמריקאי ג׳יימס בולדווין שכתב את הטקסט המשמש כקריינות לסרט בשלהי שנות ה-70 - לשבור את הטאבו ולהציג מחדש את ההיסטוריה האמריקאית בכלל והשחורה בפרט. הוא עשה זאת דרך סיפורם של שלושה מחבריו שהפכו למרטירים של המאבק לשוויון: מדגר אוורס, מלקולם אקס ומרטין לות'ר קינג. מילותיו של בולדווין קמות לחיים בזכות שילוב בין תמונות ארכיון ותיעוד עכשווי של ארצות הברית, ומוקראות בקולו של השחקן סמואל ל. ג׳קסון. אם תראו רק עוד סרט אחד על הגזענות בארה״ב, עשו שזה יהיה הסרט הזה.

עוד סרטים על ריקליימינג ונסיון לשינוי הסיפור המקובל: ״קרל מרקס סיטי״ המשיב את היוצרת שלו אל מחוזות ילדותה שהייתה במזרח גרמניה בעקבות טרגדיה משפחתית, ״עז כמו עכשיו״ השולח את הבמאי להתחקות אחר סרטים שצילמה אמו בסין של ראשית המהפכה המאואיסטית, ״האזרחית ג׳יין - הקרב על העיר״ אודות העיתונאית ג׳יין ג׳ייקובס ששינתה את הגישה המקובלת לתכנון ערים, ״יוסטון, יש לנו בעיה!״ על חלקה של יוגוסלביה במירוץ לחלל, וכן ״סאלח, פה זה ארץ ישראל״ המבקש לחשוף פרוטוקולים חסויים הנוגעים להקמת עיירות הפיתוח בישראל.

"אני לא הכושי שלכם" - לצפייה בטריילר:

אוסטרליץ
הבמאי האוקראיני סרגיי לוזניצה אולי מוכר לקהל הישראלי בזכות סרטיו העלילתיים, כמו ״בערפל״ מתחילת העשור או ״יצור עדין״ שהכניס אותו לתחרות הראשית של פסטיבל קאן שיתקיים בהמשך החודש. אבל האמת היא שהקולנוען מתמחה בעיקר ביצירות תיעודיות מהסוג הלא מתערב, המציגות את האירועים כמו שהם ומבצעות מינימום מניפולציות על הקהל. כך היה ביצירתו המכוננת ״מצור״ המתארת את המצור הנאצי על לנינגרד במלחמת העולם השנייה, וכן לפני שלוש שנים בסרטו ״מאידאן״ שתיעד בזמן אמת את המרי האזרחי בכיכר האוקראינית שהעניקה את שמה לסרט. סרטו החדש, ״אוסטרליץ״, מבקש להעניק מבט לכאורה לא מתערב אך ודאי מאוד ביקורתי על תיירות השואה. אלא אם אתם לא מצטמררים בקלות למראה טיילים חמושים במקל סלפי וחיוך רחב בכניסה  למחנה השמדה, נושא שכבר העסיק אמני מחאה רבים המתנגדים לתיוגים אבסורדיים נוסח ״עם היפות שלי באושוויץ״. תסמכו על לוזניצה שיפרק את הסנסציוניות הזו בעזרת מבט חד עד נוקב.

עוד סרטים בנושא השואה: ״ילדי הצללים״ של נועה אהרוני על בני דור שני לשואה שהסתירו במשך שנים התעללות פיזית ונפשית שחוו מצד הוריהם, ״האיש הנעלם – הסיפור של וילפריד ישראל״ של יונתן ניר על גרמני אמיד שהציל רבבות יהודים מהשמדה, ו״פלנטה אחרת״ של אמיר יציב המשתמש באנימציה תיעודית כדי לדון בנושא של סימולציות וירטואליות של אושוויץ ואובססיית הייצוג שמתלווה לנושא השואה.

כל מסגרת ״עומק שדה״
אחת המסגרות המשובחות ביותר בפסטיבל דוקאביב בשנים האחרונות היא זו הקרויה ״עומק שדה״, המבקשת לאתגר לא רק את ההגדרות והגבולות המקובלים בין תיעוד לבדיה ובין דוקומנטרי לעלילתי, אלא גם או אולי בעיקר את הקהל. מלבד סרטים שכבר הוזכרו לעיל, כמו ״פלנטה אחרת״ ו״יוסטון, יש לנו בעיה!״ מסגרת זו מכילה למשל סרטים המבקשים להביא סיפורי הגירה באופן חדשני. אלה הם ״שירת הים״ המתחקה אחר הנתיב שעוברים מהגרים ממקסיקו לארה״ב דרך מדבר סונורה, ו״זר בגן עדן״ המבקש להעניק קול ל״אירופה האמיתית״ שמתבטאת בסוגיית הפליטים. זה הולך ונעשה אפילו יותר מוזר אם נזכיר את ״האתגר״ המתרחש בתחרות הבזים במדבריות קטאר ומציג חיי ראוותנות שגם במערב אי אפשר לדמיין, או את ״סרט עכברוש״ שאמור להעניק הצצה אינטימית ואוהדת אל חייהם של המכרסמים שרבים נגעלים מהם. אם תרצו להכיר לעומק דמות, נסו את ״מוריאמה-סאן״ המתחקה אחר אמן נסיוני מטוקיו שזה שמו, או את ״תרמית״ המורכב כולו מסרטונים משפחתיים תמימים שהועלו ליוטיוב ויוצר מהם נרטיב חדש ועוכר שלווה.

יטריד את מנוחתכם. "צל של אמת" - לצפייה בטריילר:

כל מסגרת ״פשע אמיתי״
כפסטיבל ותיק אך השואף להתחדש תמיד, בדוקאביב בחרו לאמץ השנה את הטרנד הגואה של סדרות וסרטי ״פשע אמיתי״, המפרקים נרטיבית סיפורים מזעזעים שקרו באמת. גרסת הסרט של הסדרה הישראלית ״צל של אמת״ על רצח תאיר ראדה תוקרן לראשונה בפסטיבל, ולצידה שלוש יצירות בינלאומיות. ״אמא נרצחה לי״ של ארין לי קאר מבקש לתעתע בצופיו בעודו חושף את הצד של ג'יפסי-רוז בלנשרד שהואשמה ברצח אמה, אבל טוענת שהיא הקורבן ושדברים אינם כפי שהם נראים. ״ההבטחה: רצח מאהבה״ מנסה להבין כיצד סיפור אהבה חוצה יבשות בין צעיר גרמני ונערה אמריקאית התדרדר לרצח הוריה, ומה קרה לרוצח המורשע אחרי 30 שנים בכלא האמריקאי. ״המשפחה שהייתה לי״, אולי המחריד מכולם על הנייר, מביא את סיפורה של צ׳ריטי בנט, אם לילד מחונן שבגיל 13 רצח את אחותו הפעוטה ושינה לנצח את חייהם שלו ושל כל הסובבים אותו. בפסטיבל כנראה יודעים עד כמה סיפורים קולנועיים מעין אלה יכולים להטריד, ואולי לכן בחרו לשבץ את רוב ההקרנות של הסרטים הללו בשעות לא מאוחרות מדי.

"דוקאביב" 2017 - כל הפרטים

*#