רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומני קאן: התסרוקת שכבשה את הריביירה

יש סרט שמסומן כפייבוריט לזכייה, הריביירה מאבטחת את עצמה למוות והכוכבות ההוליוודיות תיאמו תספורות שבוודאי יהפכו לטרנד עולמי - כל מה שקורה שם

תגובות
השטיח אדום, הקרקפת פלטינה. טילדה סוונסון בפרימיירה של "אוקוג'ה"
ALBERTO PIZZOLI/אי־אף־פי

חצי תחרות מאחורינו וזה זמן טוב להתחיל לסכם ולהמר. אם לשפוט על פי טבלת המבקרים של ״סקרין דיילי״, המצפן של פסטיבל קאן, יש רק סרט אחד במירוץ עד כה - יצירתו החדשה של במאי ״לוויתן״, אנדריי זבייגינצב הרוסי. הסרט, ששמו ״ללא אהבה״, או פשוט ״סלידה״ אם לתרגם במדוייק, הוא היחיד שקיבל ציונים יוצאי דופן מן המבקרים, ואווירתו הקודרת יחד עם העשייה הקולנועית המוקפדת היא בדיוק החומר ממנו עשויים דקלים מוזהבים. אבל, כרגיל על שפת הריביירה, לא מתעסקים שם רק בסרטים אלא גם בתסרוקות. ואם לשפוט על פי הצבע והאורך השולט על השטיחים האדומים השנה, התספורת שבקרוב תהפוך לפופולרית בעולם היא בלונד פלטינה קצוץ דק - גם מישל וויליאמס וטילדה סווינטון הפתיעו בפריזורה הזאת, ואפילו אמה תומפסון קיצרה (שלא לדבר על קירסטן סטיוארט שהגדילה לעשות והלכה על כסאח פלטינה).

» המדריך השלם לפסטיבל קאן
» כל הנציגים הישראליים בקאן
» יומני קאן 1: בכורה איומה בפסטיבל
» "באמשל'ך": לאן נעלמה איימי שומר?
» דוקטור ג'וני ומיסטר דפ: למה ג'וני דפ הוא גאון מעייף?

סידורי ההבטחה המוגברים השנה בפסטיבל קאן הגיעו לשיא של היסטריה בסוף השבוע, עם חפץ חשוד שעורר מהומה רבה. הקרנת סרטו של החדש של מישל הזנוויציוסהארטיסט״) התעכבה בכחצי שעה לאחר שבאולם נשכח תיק מהקרנה קודמת שעורר את חשדו של הצוות. העיתונאים לא רק עוכבו מחוץ לאולם, אלא ממש פונו מן התורים כדי לתת למשטרה להיכנס, מה שגם גרר איחורים בהמשך הערב כמובן. הסרט, שאפשר לתרגם את שמו הצרפתי ל״אימתני״, הוא מעין קומדיה ביוגרפית על קורותיו של במאי הקולנוע הנודע ז׳אן-לוק גודאר, בגילומו של לואי גארל, בצרפת ספוגת אווירת המהפכה של סוף שנות ה-60. הסרט גדוש בכל טריק קולנועי שאפשר להעלות על הדעת, מלא הומור כמו סרטיו המוקדמים של הזנוויציוס לפני שנהיה ״במאי חשוב״, כולל הרבה הומור עצמי בנושא וכמה עקיצות לכיוונו של גודאר, אבי הגל החדש שלא ניסה להפסיק להמציא את עצמו מחדש, והפך לפוץ בלתי אפשרי כתוצאה מכך. זה היה יכול להיות יופי של סרט פתיחה - צרפתי, רפלקסיבי, משעשע ואפילו מזכיר כמה וכמה פעמים את פסטיבל קאן עצמו.

הקרנה נוספת שאירעה בה תקלה לא אופיינית התרחשה בבוקר. במשך 10 הדקות הראשונות של ״אוקג׳ה״, סרטו של הבמאי הקוריאני בונג ג׳ון הו (״רכבת הקרח״), לא הורם עד הסוף הווילון האנכי שמכסה את המסך בתחילת כל יום, ומחאות הקהל לא הגיעו לאוזניי הסדרנים. ייתכן שהסיבה לכך היא שההקרנה נפתחה עם בוז רועם מצד כמה וכמה מן העיתונאים למראה הלוגו של נטפליקס, החברה שהפכה למילת היום בריביירה. כזכור, עצם היכללותם של סרטים מבית היוצר של החברה האמריקאית בתחרות הרשמית של הפסטיבל עורר את זעמם של בעלי בתי הקולנוע בצרפת, שרגילים להנות מהפצה מקומית של סרטי התחרות אצלם לאחר הפסטיבל, לא בפלטרפורמה הייעודית של נטפליקס. כשנשאל על כך במסיבת העיתונאים, יחד עם רמיזה שמדובר לא בתקלה אלא בחבלה נגד ענקית התוכן האמריקאית המאיימת, סיכם הבמאי כי הוא שמח על כך שניתנה לקהל ההזדמנות לצפות בפתיחה פעמיים. טילדה סווינטון, המגלמת בסרט מנהלת של תאגיד מזון עם תוכנית להשביע את הרעב העולמי בעזרת חזירי ענק, הוסיפה כי הסרט לא הגיע לפסטיבל כדי לזכות באהדת העיתונות או בפרסים מהשופטים, אלא כדי להיראות ולהיחשף לקראת השקתו בנטפליקס בעוד חודש. סווינטון, שגם הפיקה את הסרט, משכה את מרבית תשומת הלב במסיבת העיתונאים ובפרימיירה עצמה, והתמזגה יפה אל תוך הטירוף הכללי של הסרט האמריקאי-קוריאני, המספר על חברות אמיצה בין ילדה קוריאנית לחזירת הענק שלה, שמה אוקג׳ה, במשל מבדר ומרגש הנושא מסר חשוב נגד תעשיית הבשר בפרט וצרכנות עיוורת בכלל.

קירסטן סטיוארט לוקחת את הפלטינה לאקסטרים:

הסרט הנוסף של נטפליקס בתחרות הוא ״סיפורי מאירוביץ׳״, החדש של הבמאי והתסריטאי האמריקאי נואה באומבך (״פרנסס הא״, ״כשנהיה צעירים״). השטיח האדום התכבד בנוכחותם של כוכבי הסרט, שכמו תמיד במקרה של יצירות אמריקאיות עורר המון עניין. במיוחד כשמדובר בדסטין הופמן, אמה תומפסון, בן סטילר ואדם סנדלר, המשתפים פעולה במפגש הפסגה הקומי כמשפחה ניו-יורקית פטפטנית ומלאת חשיבות עצמית. הופמן, שמגלם את אבי משפחת מאירוביץ׳, מצפה לרטרוספקטיבה לעבודות הפיסול שלו, למרות שהוא לא מאוד ידוע ונראה כי זמנו כבר עבר. תומפסון מגלמת את זוגתו הנוכחית והשתויה, וסנדלר וסטילר הם ילדיו - הראשון מפסידן כרוני עם כשרון מוזיקלי לא מנוצל, והשני איש עסקים מצליח שברח מחיי האמנות המשפחתיים כדי לעשות כסף בלוס אנג׳לס. האיחוד המשפחתי הכפוי מעמת את כל אחד מן המאירוביצ׳ים עם עניינים משפחתיים לא נעימים. הדיאלוגים הבלתי נגמרים והנוירוטיות היהודית האופיינית לניו-יורק יכולים לגרור השוואות לסרטים מוקדמים של וודי אלן, אבל האמת היא שהסרט משתלב היטב בגוף עבודותו של באומבך והוא הטוב ביותר שלו בנושאים של תפקידים בתוך מבנה משפחתי והאופן שבו כל אחד מאיתנו מספר לעצמו ולאחרים את סיפור חייו שוב ושוב, מאז סרט הפריצה שלו ״חיים בין השורות״.

סיפורי וודי אלן. הופמן ותומפסון בפרימיירה של "סיפורי מאירוביץ'"
VALERY HACHE/אי־אף־פי

בחזרה לאותו חפץ חשוד משבש לוחות זמנים, ההתרחקות הכפויה שלי מהסרט הצרפתי, אותו השלמתי רק יום למחרת, אפשרה לי לחקור את מסגרות השוליים של הפסטיבל. ומסתבר שיש גם סרטים ישראליים בקאן, אם רק יודעים איפה לחפש. במסגרת הקרויה ACID הוקרן ״פיגומים״ סרט הביכורים של מתן יאיר, בהפקת גרינפרודקשנס. ממש כמו בסרט ביכורים אחר שהפיקו גל גרינשפן ורועי קורלנד, ״הנוער״ של תום שובל, גם הפעם העלילה מתרחשת בפתח תקווה (ואפילו מתחילה במשחק של הפועל) ובמרכזו הקשר בין תיכוניסט על סף מבחני הבגרות האחרונים (אשר לקס, חתיכת תגלית) לבין אביו (יעקב כהן). בעוד האב לא מבין את החשיבות של בגרות בספרות או בהיסטוריה ודוחף את אשר להחליפו בעסק המשפחתי של הקמת ופירוק פיגומים במקום ללמוד. אבל בזכות מורה לא שגרתי לשני המקצועות הללו (עמי סמולרצ׳יק), אשר מגלה בהם עניין הולך וגובר, מרגיש שמישהו בתוך המערכת שסימנה אותו ככושל פתאום מאמין בו. לא לחינם הוא בוחר להיבחן על ״יגון״ של צ׳כוב, והלוואי ששרת התרבות הייתה נשארת לצפות בסרט הזה, אך היא כבר עזבה את הריביירה. מדובר בדרמה צנועה בהיקפה שמשיגה את רוב המטרות שסימנה לעצמה, ומצליחה להתחבב ולהתחבר בזכות הדמויות, וגם להפתיע בפיתול עלילתי אחד שחורג מן הצפוי אך בדיעבד מעוגן היטב בשלד העלילתי שנבנה מתחילת היצירה. מעניין יהיה לראות האם וכיצד יתחבר קהל ישראלי לסרט כשיוצג בארץ, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב.

פסטיבל קאן 2017 - כל מה שצריך לדעת

*#