בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אוקז'יה": שובר הקופות הראשון של נטפליקס

"אוקז'יה", סרט פנטזיה אודות חזירת־על, שביים הקולנוען הדרום־קוריאני בונג ג'ון־הו, מסתמן כהצלחה הגדולה הראשונה של שירות הסטרימינג בתחום הקולנוע המקורי

29תגובות
אן סיאו־היון ודמותה של אוקז'יה, חזירת העל, ב"אוקז'יה". נוגע ללב
אי־פי

כניסתו של נטפליקס לתחום התוכן הטלוויזיוני המקורי היתה אחת ההתפתחויות החשובות שטילטלו את התעשייה בעשור האחרון. אלא שבתחום הסרטים לא הצליח עד כה שירות הסטרימינג לזקוף לזכותו הצלחה דומה. אמנם יש לנטפליקס כמה סרטי תעודה מקוריים מצליחים ("?13th", "What Happened, Miss Simone" ו"Get Me Roger Stone" הם שלוש דוגמאות שזכו לאהדת המבקרים), אבל סרטים עתירי תקציב כגון "War Machine" של דייוויד מישוֹ וסרט ההמשך של "נמר, דרקון" של יואן ווּ־פּינג לא הותירו חותם מרשים במיוחד.

מסתמן שכעת ישתנו פני הדברים, בזכות "אוֹקְזִ'יה" ("Okja"), סרטו החדש של במאי "המארח", בונג ג'ון־הו, סיפור מוזר וסוחף בעל מוסר השכל על תאוות הבצע של סוף עידן הקפיטליזם. הסרט זמין כעת למנויי נטפליקס בכל העולם והוא קרוי על שמה של חזירת־על בעלת תכונות אנושיות, תולדה של הנדסה גנטית. תאגיד מירנדו הוא שיצר את זן החזירים האלה, כדי לטפחם, לסחור בהם ולשחוט אותם לאכילה. חזירת העל, שם פשטני לחיה שנראית כשילוב בין פיל לתחש המשכן (דוגונג), גדלה באזור כפרי בדרום קוריאה יחד עם נערה ושמה מיז'יה (אן סיאו־היון), שבמסורת סרטים כגון "המבוך של פאן" ו"השכן הקסום שלי טוטורו" של מיאזאקי, מטפחת חברות נוגעת ללב עם הענקית העדינה.

אבל כל הסיפור הזה הוא חלק מיוזמה אפלה להביא "יבול לעולם," כפי שמכריזה המנכ"לית הערמומית, בעלת הגשר בשיניים, שמגלמת טילדה סווינטון. היא לוקחת לידיה את השליטה בחברה המשפחתית הבינלאומית לייצור חומרים כימיים, ונעזרת בג'וני וילקוקס (ג'ייק ג'ילנהול), זואולוג ואיש טלוויזיה מושחת, שכדי לקדם את מזימת מירנדו מצלם תוכניות ספיישל ועורך אותן באופן מגמתי כדי להציג באור חיובי כוזב את אופן הגידול של חזירי העל.

ד"ר ג'וני ולוסי מירנדו מתכננים להוביל את הטובים והנבונים שבחזירי העל בחזרה למטה החברה במנהטן, ושם לחשוף אותם לעולם ואחר כך לארוז אותם מחדש בתור חטיפי בשר מיובש, בייקון ונקניקיות, "מעדנים טובים למאכל כמו פאי תפוחים". חבורת צעירים מרדניים הידועה בשם החזית לשחרור החיות נאבקת לחשוף את שיטות העבודה האכזריות של החברה. בראש החזית עומדים ג'יי (פול דיינו) וְרֶד (לילי קולינס), שלמרות מחסום השפה חוברים למיז'יה כדי להציל את אוקז'יה מסופה הבלתי נמנע: בית המטבחיים.

סרטו של בונג הוא מוזר כסכום חלקיו — בפחות משעתיים נדחסו לתוכו סצינה מטורפת של גללים הנורים מאחורי החזירה למטרות הגנה, ג'ילנהול שמדבר כמעט כל הזמן בצווחת שיכורים בטון גבוה, השתוללות של חזיר נמלט וסאטירה נוקבת הן על אנשי התאגידים חסרי הלב והן על האקטיביסטים המיוסרים — אבל 20 הדקות האחרונות שלו נוגעות ללב יותר מכל מה שראיתי בקולנוע השנה.

הקהל בפסטיבל הסרטים בקאן השנה הסכים אתי, בחלקו. כשהוקרן שם "אוקז'יה" בחודש שעבר הוא התקבל בהתפעלות ובגינוי גם יחד — התפעלות מהסרט על החמימות והפן החזותי המרהיב שבו, וגינוי שעורר הלוגו של נטפליקס שהופיע בכתוביות הסיום וספג קריאות בוז מהקהל הצרפתי העוקצני. קאן, כפסטיבלי סרטים אחרים, אינו ממהר לאמץ את פריחתם של שירותי הסטרימינג, שנוטים לדלג על הצגת הסרטים שהם מפיקים באולמות הקולנוע ומעדיפים להציג אותם בבכורות מקוונות.

"אוקז'יה", שאת התסריט לו כתבו בונג והעיתונאי והסופר ג'ון רונסון, שעבודתו האחרונה בקולנוע היתה כתיבת התסריט לסרט המענג במוזרותו "פרנק" — חרג מעט מהתהליך המקובל: ב–28 ביוני, היום שבו הועלה לשירות הסטרימינג, הוא הוקרן בארצות הברית בשלושה בתי קולנוע בלבד, אבל די בכך כדי לאפשר לסרט להתמודד על הפרסים החשובים (נטפליקס ואמזון לא מסתירות את שאיפות האוסקר שלהן. שתי החברות זכו לראשונה בפרסים בטקס של השנה שעברה).

אבל בצרפת, שמותר להעלות בה סרטים לסטרימינג רק 36 חודשים לאחר שהופצו בבתי הקולנוע, הליך כזה אינו חוקי, וחובבי הקולנוע המסורתיים אף רואים בו גסות רוח. אפילו הפדרציה הלאומית של בתי הקולנוע הצרפתיים יצאה להגנת מציגי הסרטים והרחיקה לכת באומרה שהפצה ברשת בלבד "תעמיד בסימן שאלה את מהותו של הסרט כעבודה קולנועית", עמדה אנכרוניסטית וזחוחה כאחד.

אן סיאו־היון וטילדה סווינטון ב"אוקז'יה"
Barry Wetcher/אי־פי

ואולם, בכל הנוגע ל"אוקז'יה", בונג ג'ון־הו לא היה מוטרד מההליכים הפורמליים האלה — שמכתיבים ייחוס שרירותי של ערך לסרטים מסוימים ונטילתו מאחרים — וביכר על פניהם את השליטה המלאה על הפרויקט, שנטפליקס מקנה ליוצריה.

"אין שום מנגנון לעשות סרט כמו 'אוקז'יה' היום חוץ ממה שאנחנו עושים", אומר טד סרנדוס, איש התוכן הבכיר בנטפליקס. "שום אולפן לא היה מסתכן ונותן לבמאי קוריאני לביים סרט שבקושי נשמעת בו השפה האנגלית. ולדעתי, אף שנשמע שזה מהלך שיש בו סיכון גדול, לא היה שום סיכון בכך שהפקדנו את הסרט בידיו של הבמאי בונג".

הגישה הנדיבה הזאת לבמאי קולנוע עדיין לא הניבה לשירות הסטרימינג סרט חשוב, אבל "אוקז'יה" משמש פרסומת טובה ליתרונות החופש האמנותי המוחלט לבמאי, ותורם לביסוס מעמדהּ של נטפליקס כיעד מתבקש וכרשת ביטחון פיננסית לבמאים שמעוניינים לעשות סרטים שלא יהיה להם בית בדרך אחרת. בתמורה, במאים כגון בונג מפליגים בשבחים על מעלות האוטונומיה הזאת. "אם אתה רוצה לעשות משהו מוזר", אמר בונג ל"גרדיאן", "נטפליקס היא מקום טוב לפנות אליו".

אלא שיש אירוניה משעשעת בצורת ההפצה מעוררת המחלוקת של הסרט: "אוקז'יה", שהופק בתקציב של 50 מיליון דולר, עוצב במתכונת סרט למסך הגדול — יש בה דרמה בנוסח סרטי פשע, חזיר בגודל תחש נהרות, וצילומים מהפנטים של מיז'יה ואוקז'יה המשוטטות על פסגות ההרים בדרום קוריאה. אבל סביר להניח שבכל העולם יצפו בו דווקא מעל צגי הלפטופ, האייפד והטלוויזיה הביתית. רוב הסרטים נצפים כך בימינו, וחיי המדף הדיגיטליים שלהם ארוכים מהרבה מחייהם באולמות הקולנוע.

אן סיאו־היון ב"אוקז'יה"
Jae Hyuk Lee/אי־פי

מכל זה עולה לא רק שהסביבה התקשורתית משתנה אלא גם שנטפליקס מבינה שכדי להתחרות עם האולפנים המובילים עליה למכור משהו שאחרים אינם מוכנים למכור. במקרה של "אוקז'יה", נטפליקס היתה מוכנה לוותר על הזכות לקבוע איך תיראה הגרסה הסופית של הסרט. כשבונג עבד עם הארווי ויינסטין על סרטו "רכבת הקרח", ניסה המפיק, על פי הדיווחים, לקצץ 20 דקות מהגרסה של בונג, ללא הצלחה. "אני לא שונא אותו", אומר בונג. "זה פשוט הסגנון שלו; ככה הוא עובד. הסגנון שלי הוא שהזכות לקבוע את הגרסה הסופית היא שלי".

הגרסה הסופית של הסרט כוללת סצינה אכזרית בבית מטבחיים, שסביר להניח שהיתה מקוצצת אילו היתה בידיה של חברת הפקות אחרת. בלעדיה "אוקז'יה" היה פשוט מוזר, ולא מוזר ועוצר נשימה גם יחד, שכן בונג מראה בסבלנות את הדרך המזעזעת והמבעיתה שבה מסיימים חזירי העל את חייהם; זו אינה סצינה שמבקשת להטיף, אבל היא ללא ספק מקנה איכות מטרידה לסרט שבלעדיה הוא אקסצנטרי ויפהפה. הכללתה הופכת את "אוקז'יה" לסרט חשוב, אם לא משום שהוא יאלץ אותנו לשאול את עצמנו מנין מגיע האוכל שאנחנו אוכלים, הרי שבכך שהוא מבסס את מעמדה של נטפליקס כשירות שאינו רק מאגר אינסופי של סדרות וסרטים ישנים.

"אם בודקים את התפוקה של אולפני קולנוע חשובים באמריקה, רואים שהם ברובם לא לוקחים סיכונים", אומר ג'ונתן פרידלנד, מנהל מחלקת קשרי החוץ של נטפליקס. "ולכן כשאנשים משתוקקים לעשות פרויקטים שיש בהם סיכון או שהם לאו דווקא מסוג הסרטים שגורמים לקהל להרגיש בנוח, הם לא מוצאים להם בית, ואנחנו ראינו בזה הזדמנות נהדרת".

עד כה, סרטי המקור של השירות משקפים את הגישה הזאת, במידת מה. הראשון היה "Beasts of No Nation" של קארי פוקנאגה, דרמת מלחמה שמתרחשת במערב אפריקה, סרט שאולפנים אחרים סירבו לגעת בו. הסרט זיכה את אידריס אלבה במועמדות לפרס גלובוס הזהב. אחר כך, במסגרת עסקה עם אדם סנדלר, שלאחרונה נחשב למתכון בטוח לכישלון קופתי, הפיצה נטפליקס הן את "The Ridiculous 6" והן את "The Do Over", קומדיות שזכו לפופולריות למרות הביקורות הקטלניות (יחד הן צברו יותר מחצי מיליארד צפיות בסטרימינג).

אך תוכניותיו של סרנדוס, למרבה השמחה, אינן נעצרות בסֶנדלר. בנטפליקס עובדים בימים אלה על שלל סרטים שאפתניים ועתירי תקציב. לחלק מהם היא קנתה את זכויות ההפצה ואחרים היא מימנה באופן בלעדי: "Mudbound", דרמה תקופתית בבימוי די ריס עם קארי מליגן, שנטפליקס רכשה בפסטיבל סנדאנס ב-12.5 מיליון דולר; "Mute" של דנקן ג'ונס, במאי "Moon", מותחן מדע בדיוני שאפתני עם פול ראד; "Death Note", עיבוד לסרט של קומיקס מאנגה באותו שם, שנועד להפצה בסוף הקיץ; "Bright" העתידני, ההימור הגדול ביותר של נטפליקס, פנטזיה בתקציב של 100 מיליון דולר שביים דייוויד אייר בכיכובו של ויל סמית'; ולסיום, "The Irishman", סרט מאפיה שהעבודה עליו נמשכה עשר שנים, והוא מפגיש מחדש את מרטין סקוסזי, אל פצ'ינו, רוברט דה נירו וג'ו פשי.

אם הגופים המנהלים את תחרויות הפרסים והפסטיבלים לא יתרשמו מכך, אל חשש: 100 מיליון המנויים של נטפליקס יתרשמו גם יתרשמו.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו