פסטיבל ירושלים: נשים (וערבים) תחילה

בין היריות לפגעי מזג האוויר פסטיבל ירושלים נמשך במלוא הכוח - שלושה סרטים ישראלים חדשים מספרים את סיפור התעשייה המקומית, שמשמחת והופכת להרבה יותר נשית והרבה יותר פלשתינאית-ישראלית

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אוויר קדוש
שלוש הדתות מתכופפות בפני דת הקפיטליזם. "אוויר קדוש"צילום: דניאל מילר
אורון שמיר, עכבר העיר

סוף שבוע עמוס עבר על ירושלים וכמו תמיד הקולנוע ניצח את המציאות - גם את מהדורות החדשות ואת גל החום שעדיין מכה בבירה. באולמות הממוזגים של הסינמטק או בבית הקולנוע המחודש והמשופץ של לב סמדר, אפשר בעיקר להתענג ולהתרשם מן ההיצע הבינלאומי או הישראלי של הסרטים השנה. מטבע הדברים כדאי ורצוי להתמקד בקולנוע המקומי, שלצד בכורות של סרטים דוקומנטריים כמו ״ממערב לירדן״ של עמוס גיתאי (עליו כתבתי בפסטיבל קאן), נפתחה גם התחרות לקולנוע ישראלי עלילתי ע״ש חג׳ג׳. שלושה סרטים מעניינים ומגוונים הוקרנו כבר בימים הראשונים של הפסטיבל, מתוך שבעה מתחרים, וראויים להתייחסות ביחד ובנפרד. שניים מהם נוצרו בידי במאיות חסרות פשרות אמנותיות, שניים מתמקדים בדמויות דוברות ערבית הנפגשות עם פנים שונים של החברה הישראלית וכן הלאה. כיוון שרק שניים מהם גם מתמודדים בתחרות פרסי אופיר עוד מוקדם לסמן מגמות, אולי בדיווח הבא מן הפסטיבל.

» מה היה בערב הפתיחה של הפסטיבל?
» כריסטופר נולאן הרס את הקולנוע
» חזרתם של "החבר'ה הטובים"
» הסרט החדש של טרנטינו מתקרב
» "כוכב הקופים: המלחמה": דעיכה בלתי נמנעת

"מות המשוררת" - ניסוי קולנוע שהצליח

הסרט הראשון שהוקרן בתחרות הוא אולי גם הסרט הניסיוני ביותר שיוקרן בה. זה ניכר בסיפור ההפקה ומאחורי הקלעים (ועליו בהמשך) כמו גם על המסך עליו הופיעו בזה אחר זה דימויים ורגעים עזי מבע בשחור ולבן, ואותו חולקות יבגניה דודינה וסמירה סרייה (״בורג״). השתיים מגלמות בכישרון נשים שגורלן מצטלב לרגע. דודינה היא לני, חוקרת בעלת שם עולמי שמצויה בקדחת סידורים והיתקלויות בכל מיני נותני שירות הפולשים מעט אל עולמה. בכל פגישה כזו אפשר ללמוד פרט ביוגרפי נוסף על הדמות החידתית, שמבקשת בין היתר לפרסם שירים שכתבה למגירה, רובם בנושא אמהות מוחמצת. במקביל ובאופן שונה למדי, מוצגת הדמות הראשית הנוספת של הסרט, יסמין בגילומה של סרייה, המצויה בחקירה משטרתית עקב מעורבות אפשרית באירוע טרגי. גם עליה לומד הקהל מסצנה לסצנה באמצעות השאלות שהיא נשאלת, אבל באופן שונה למדי. בעוד את קורותיה של לני מאפיין סגנון קולנועי החופשי מבחינת תנועות מצלמה ולוקיישנים מתחלפים, קו העלילה של יסמין מתרחש כמעט כולו בחדר חקירות לבן לגמרי וללא תנועות מצלמה. 

זהו הסרט הראשון שהופק במסגרת ״קינו קלאן״, קואופרטיב יוצרות עצמאי תחת הכותרת ״נשים עם מצלמות״. על היצירה חתומות במשותף דנה גולדברג, שסרטה ״אליס״ התמודד בפסטיבל בעבר, ואפרת מישורי, משוררת שפנתה לקולנוע. השירים של מישורי המשולבים בסרט יחד עם אווירה כללית של ליריות קודרת ודוקרת, הולכים יד ביד עם הקולנוע הרגשי וחסר המנוח שגולדברג כבר הוכיחה שהיא יודעת ליצור. את השילוב בין ההילה האמנותית של הצילום האקספרסיבי והעריכה האסוציאטיבית להיותו של הסרט נא ומציאותי מאוד, מבהיר היטב אופן העשייה שלו: כאמור, מדובר בניסוי קולנועי, בו צילמו הבמאיות וצוותן במשך ארבעה ימים בלבד סרט באורך מלא. זה נעשה ללא שורות דיאלוג כתובות מראש אלא באופן מאולתר על בסיס הדמויות שנוצרו במשותף עם השחקניות הנהדרות אל מול המצלמה. התוצאה מרתקת לצפייה לא רק בזכות החריקות שנוצרו בתהליך, אלא בעיקר בזכות ההדהודים הפנימיים שמוכיחים כי מדובר ביצירה שהתגבשה יפה בעזרת כוחה של האמנות.

"מות המשוררת" - לצפייה בטריילר:

https://vimeo.com/220627546

"אוויר קדוש" - סוגדים לכת הקפטיליזם

אפשר כבר לומר שהקולנוע הישראלי נמצא בעיצומו של גל דובר ערבית, מיפו דרך לוד ועד נצרת. מהשנה שעברה ראוי לציין את ״עניינים אישיים״ של מהא חאג׳, ״ג׳נקשן 48״ של אודי אלוני, ״סופת חול״ זוכה האופיר של עילית זקצר ו״לא פה, לא שם״ של מייסלון חמוד, שינסה את כוחו באופירים בהמשך השנה. אליהם מצטרף ״אוויר קדוש״, סרטו של הבמאי-תסריטאי-שחקן ראשי שאדי סרור, שאחרי בכורה בפסטיבל טרייבקה וההתחרות בירושלים כעת, יתמודד אף הוא בפרסי אופיר. יש בו ייחוד מובהק אבל הוא גם משוטט באותן טריטוריות כמו הסרטים שהוזכרו, למשל דרך הדמויות השואפות לקידמה בחברה ערבית סגורה ושמרנית, או השימוש בהומור דק ובסוראליזם כדי להתמודד עם הייאוש הקיומי.

סרור מגלם את אדם, נצרתי המצוי בצומת דרכים בחייו. מצד אחד חיים חדשים נוצרו ברחמה של זוגתו (לטיסיה עידו, ״פאודה״), ומצד אחר אביו (טאריק קופטי, ״הכלה הסורית״) גוסס ומתכנן להוריש לו את העסק המשפחתי – חנות צנועה לממכר מים קדושים לתיירים וצליינים נוצרים הפוקדים את עירו של ישו. אדם שופע רעיונות עסקיים חצי-יצירתיים ואפויים למחצה, ומחליט לקחת את בקבוקי המים הקדושים של אביו, ולמלא אותם באוויר ״קדוש״ מהר הקפיצה. העסק תופס תאוצה, ביקור צפוי של האפיפיור אמור להזניק אותו אף יותר, ושני קווי העלילה של החיים החדשים מול המוות המצפה מגיעים לנקודות קריטיות. אדם צריך לעשות את הבלתי אפשרי ולאחד את שלוש הדתות המונוטאיסטיות תחת גפנה של הדת החזקה מכולן – הקפיטליזם. למרות ההגדרה והמבנה של הסרט כדרמה קומית, הנושאים בהם הוא נוגע יותר עצובים ונוגים מאשר מצחיקים. כך שגם ברגעים אבסורדיים עד גיחוך, למשל בכל מפגש עם הישראליות על כל גווניה ובמיוחד עם נציגי הדת הנוצרית או הבירוקרטיה הישראלית, התוצאה יותר צובטת מאשר משעשעת. אם כי מבחינה דרמטית, בהחלט אפשר להזדהות ולהבין את בני הזוג שבמרכז העלילה, החושבים כמה וכמה פעמים האם כדי להביא תינוק לעולם בכלל ולמזרח התיכון בפרט.

"אוויר קדוש" - לצפייה בטריילר:

"משפחה" - קריפיות הומוריסטית

הסרט השלישי שהוקרן במהלך סוף השבוע בתחרות הישראלית חולק כמה דברים משותפים עם האחרים, למשל השתייכותו לעונה הנוכחית של פרסי אופיר כמו גם לסוג קולנוע נשי ונועז שמתבלט באיכותו בישראל. אבל למען האמת, השוואות אל סרטים אחרים יעשו לו עוול, שכן מאחוריו עומדת יוצרת שאפשר למדוד את סרטיה רק מול עצמה – רוני קידר. אחרי שני סרטים עצמאיים עד מאוד, ״ג׳ו + בל״ ו״סופעולם״, מציגה הפעם הבמאית-תסריטאית-שחקנית את סרטה השאפתני ביותר, עם תקציב שמורגש בכל פריים ופריים, אך מבלי לוותר על האדג׳יות שלה. קידר מגלמת את לילי, צעירה המתדפקת על דלתה של הפסיכולוגית שלה באישון לילה. מי שנמצאת שם היא רק הבת של המטפלת (טומי ברמבויים), שנאלצת להקשיב לסיפור הלא ייאמן של לילי, שטוענת כי כל בני משפחתה מצאו את מותם באשמתה בשעות האחרונות. 

הקולנוע של קידר נכתב מדם ליבה, וככזה יש בו משהו שמצד אחד מרתיע בעוצמה המפעפעת בו ומאידך מחלחל וממלא כל פינה בנפש עד תום הצפייה. את הטרגיות הרת הגורל של הסיפור מוהלת קידר בכתיבה המושחזת שהפכה לאחד מסימני ההיכר שלה, המייצרת רגעים של הומור מעוות ודיאלוגים שנשמעים כמו קאלט כבר בצפייה ראשונה. כך מצליח להיות הסרט גם ספוג בעצב עקב חוסר היכולת להתחבר או לעזור באמת דווקא לקרובים לנו או לעצמנו, גם מבעית כמו להביט באמנות מהפכת קרביים, וגם מרגש באופן מפתיע בזכות אפקט מצטבר של רגעי חסד קטנים אך בוהקים.

"משפחה" - לצפייה בטריילר:

פסטיבל הקולנוע ירושלים - כל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ