בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להציל את ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי

רגע לפני שסרטי הפילם מתפוררים, פועלים בארכיון הסרטים הישראלי ליצור מהם עותק דיגיטלי. אבל מתברר שתחזוקה של עותקים כאלה יקרה אפילו יותר משימור של פילם, וגם תרומה שקיבלו בסך 25 מיליון שקל לא תספיק למשימה

9תגובות
מאיר רוסו, מנהל הארכיון
אמיל סלמן

הקהל שהגיע בשבוע שעבר לפסטיבל הקולנוע ירושלים צפה לפני תחילת ההקרנות בסרטון קצרצר של יומני חדשות משנות ה–60. על רקע קריינות ארכאית האופיינית ליומנים הללו, הוצג קטע "מאחורי הקלעים" מסט הצילומים של הסרט "מצור", פנינה קולנועית ישראלית שעברה באחרונה תהליך מקיף של שימור ושחזור, הוקרנה במסגרת הקלאסיקות היוקרתית של פסטיבל קאן האחרון, וגם בפסטיבל הירושלמי. "בסרט משתתפים שחקנים ותיקים כגילה אלמגור ויהורם גאון ושחקן מתחיל, דן בן אמוץ", מכריז הקריין, והתמונות בשחור לבן מציגות את השחקנים ה"ותיקים" כשהם דווקא צעירים להפליא, ניצבים לצדה של מצלמת קולנוע גדולה, מסורבלת, כזאת ששייכת לימים אחרים.

הסרטון החביב הזה הגיע אל המסכים בזכותה של תכונה חשאית הרוחשת בימים אלה ממש מתחת לפסטיבל. אי שם מתחת לבכורות הנוצצות, ליוצרים הנרגשים, לקהל המצטופף ולאווירה החגיגית, בקומה התחתונה ביותר של הסינמטק הירושלמי, בחדרים נטולי חלונות המאכלסים את ארכיון הסרטים הישראלי, פועלות בחודשיים האחרונים מכונות חדשות שזה אך נרכשו. סרטי פילם ששכבו עשרות שנים בארכיון נשלפים מקופסאות הפח העגולות שלהם, מצטחצחים במכונת שטיפה מיוחדת, עוברים בסורק פילם גדול ומסורבל למראה, מסתלסלים בסורק סאונד אימתני, ורק אז חוזרים לנוח בשלווה בקופסאות הפח האפורות שלהם.

ארכיון הסרטים הישראלי
אמיל סלמן

מאז המעבר של עולם הקולנוע לעידן הדיגיטלי, ברור היה למנהלי ארכיון הסרטים הישראלי כי לא יהיה מנוס מלהעביר את הארכיון כולו תהליך של דיגיטציה. סלילי הפילם הולכים ומתיישנים ומתבלים, ובעידן הנוכחי, שבו מכונות של הקרנת פילם הולכות למוצר נדיר במיוחד, "דיגיטציה" נהפכה למלה החמה ביותר בתחום הארכיונים. מי שרוצים לשמר סרטי פילם ישנים שברשותם, לדאוג שהם ימשיכו להיות זמינים לצפייה גם בדורות הבאים, חייבים להכין עותק דיגיטלי שלהם. עם זאת, הדיגיטציה אינה זוהרת כמו אנג'לינה ג'ולי, השימור אינו נוצץ כמו בראד פיט, ולגייס מימון לתהליך כל כך טכני, סיזיפי ויקר, שנעשה הרחק מעין הציבור ואינו מלהיב את התקשורת — זו משימה לא פשוטה.

למנהלת הסינמטק הירושלמי נועה רגב היה ברור שהזמן דוחק, שיש סרטים בארכיון שמתיישנים באופן בלתי הפיך ושאם הדיגיטציה לא תצא לפועל בהקדם — חלק מסרטי הארכיון יאבדו לנצח. נראה שתחושת הדחיפות הזאת היא שסייעה לה להתגבר על המכשולים ולגייס בכל זאת תרומה מרשימה של 25 מיליון שקל (מקרן ברכה, מפעל הפיס, משרד התרבות, הרשות לפיתוח ירושלים וקרן יגלום). זה סכום שאמור להספיק רק לשלב הראשון של הפרויקט, לחמש השנים הראשונות. לאחר מכן יידרש מימון נוסף. עתה הוא הספיק לרכישתן של המכונות הנחוצות ולהבאת מומחים מחו"ל כדי שיכשירו צוות עובדים מקומי, ולא מזמן החלו בארכיון להעביר את כל עותקי הפילם לגרסאות דיגיטליות.

בארכיון הירושלמי שמורה רוב ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי. "יש לנו פה 94.5% מסך הסרטים העלילתיים באורך מלא שנעשו בישראל, ועוד הרבה חומרים אחרים. בסך הכל, יש פה כ–32 אלף עותקים של סרטים: החל ב'שואה' של קלוד לנצמן, דרך יומני חדשות מימי ראשית המדינה ועד פרסומות לסכין גילוח בכיכובו של אריק איינשטיין", אומר מאיר רוסו, מנהל הארכיון הירושלמי. בעבר חלק מהסרטים הישנים היו על פילם ניטרט, שהוא חומר דליק ומסוכן. הסכנה הזאת נוטרלה בשנות ה–80, כאשר כל אלה הומרו לפילם בטוח לשימוש ("סייפטי"). ההמרה בוצעה בצרפת, ועד היום שמורים סרטי הניטרט הללו בבונקרים במדינה.

'אולי תרדו שם". הסרט הראשון שנסרקSabra Movie

ואולם, סכנות אחרות מרחפות מעל הסרטים השמורים בארכיון הירושלמי. חלקם כבר נמצאים במצב קריטי. "יש עותקים של פילם שכאשר הם מתיישנים הם מאדימים או מחמיצים — זה תהליך כימי. היו לנו פה שני סרטים ישראליים למשל שהיו במצב קטסטרופלי. מרוב יושן נוצרה בהם דפורמציה, הפילם התעוות לחלוטין ואי אפשר היה בכלל להקרין אותם", אומר רוסו. "כשהמעבדה החלה לפעול החלטנו שנלך כרונולוגית, מהישן לחדש, אבל נתנו קדימות לשני הסרטים האלה, בגלל מצבם. הסרט הראשון שסרקנו היה 'אולי תרדו שם', שברגע שהוצאנו את העותקים שלו מהקופסאות הבנו שהם כבר לא יכולים לעלות על מקרנה. עכשיו כבר יש לנו עותק דיגיטלי של הסרט הזה. הסרט השני שהיה במצב קשה הוא 'אבן על כל מיל', וגם אותו הצלנו".

אם נדמה שהגאולה קרובה, שהדיגיטציה תציל את הסרטים הישנים ושאפשר סוף סוף להישען לאחור ולדעת ששימורו של הקולנוע הישראלי עלה על נתיב בטוח, רגב מפתיעה. "המרכיב החשוב בפרויקט הזה, שאליו אנשים פחות מודעים, זה שתהליך השימור של קובץ דיגיטלי יקר ומורכב יותר מאשר שימור של פילם. כלומר גם סרט דיגיטלי, אם הוא לא ייכנס למערכת שימור שמטייבת את הפורמט, לא יהיה זמין להקרנה תוך שנים ספורות".

שימור לסרט דיגיטלי? האין מדובר בביטים ממוחשבים שהם בטוחים לנצח, חסינים מפני סכנות כמו עיוות, כיפוף, בלאי והתחמצנות? "גם קובץ דיגיטלי מתבלה עם השנים, הוא מאבד ביטים, ומערכת השימור שקנינו אמורה להתריע על אובדן כזה של ביטים", מסבירה רגב. אובדן ביטים, מבהיר רוסו, "יכול לייצר קפיצות, חוויית צפייה פגומה, עד כדי כך שבמקרנים מסוימים הקובץ כלל לא ייטען כי הוא ייקרא כקובץ פגום".

לכן גם סרטים שנוצרו בעידן הדיגיטלי וגם הסרטים שעברו דיגיטציה צריכים לעבור פעם בכמה שנים במכונת השימור, כדי לוודא שלא זלגו מהם ביט או שניים שיכולים להפוך אותם ללא שמישים לנצח. ומה שהופך את השימור הדיגיטלי ליקר הרבה יותר משימור של פילם, מסבירים השניים, זה הצורך התכוף לעדכן את הפורמט ואת הגירסה שבהם שמור הקובץ. כפי שהעולם התקדם מקלטות VHS לדי־וי־די, לבלו־ריי, וכולי, גם בפורמטים של השימור הדיגיטלי צפויים מעברים כאלה (והעברה של כל חומרי הארכיון מפורמט אחד לאחר כרוכה כמובן בעלות כספית גבוהה).

סינמטק ארכיון סרטים
אמיל סלמן

ועוד לפני כן, גם בפורמט השימור הדיגיטלי המוביל כרגע, קלטות LTO, יש עדכוני גרסה תכופים. "אם ניקח קלטת LTO 4 של סרט ישראלי שנוצר לפני כמה שנים, היום אם אכניס אותה למערכת עכשווית שהיא LTO 7, היא בכלל לא תוכל לקרוא אותה", מציין רוסו. כך שבכל כמה שנים יהיה על אנשי הארכיון להמיר את כל קובצי הסרטים לקבצים מן הסוג העדכני והחדש ביותר. זה תהליך שאינו נגמר. זו עלות שאין לה סוף.

רוסו מעריך שייקח כ–15 שנה לעשות דיגיטציה לכל החומרים המצולמים שנמצאים עכשיו בארכיון. "אבל כמובן שאנחנו מעריכים שעוד חומרים יגיעו אלינו תוך כדי התקופה הזאת". רגב מוסיפה: "עלות הפרויקט 25 מיליון שקלים, ועד כה גייסנו 50% ממנה. זה סכום שיספיק לנו לחמש עד שבע השנים הקרובות, אבל כמובן שלא יספיק לכל העלויות שיידרשו בעתיד".

כך שכרגע לפחות, שימורו של הקולנוע הישראלי הוא מפלצת תקציבית שניזונה בעיקר מתרומות. אם היא תמשיך לזלול תקציבים כאלה לאורך שנים, נראה שלא תהיה ברירה אלא להקצות לצורך כך — כראוי וכמתבקש — גם תקציבים ציבוריים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו