בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לספר את השואה במציאות מדומה - הבמאי גאבו ארורה מספר על סרטו החלוצי

היוצר האמריקאי גאבו ארורה חשש לטפל בנושא הטעון במדיום משחקי, אבל עבודתו, שבמרכזה ניצול ממיידנק, כבר הוקרנה בפסטיבל טרייבקה ותוצג בפסטיבל ונציה. זה מדיום מוגבל עדיין, הוא אומר, אבל עוצמתי בשימור הזיכרון

תגובות
פנחס גוטר בסרט המציאות המדומה "הפרידה האחרונה"
Here Be Dragons / The Last Goodbye

פנחס גוטר עומד מול המראה בחדר האמבטיה הקטן, לחשבון נפש אחרון לפני היציאה מבית המלון. הוא מקווה שהביקור החוזר בגיהנום הפרטי שלו לא יעורר שדים מרבצם, ולא יגרום לסיוטים לחזור ולתקוף אותו בלילות. אף שכבר עשה את המסע הזה פעמים רבות וכבר סיפר את קורותיו שם כילד להרבה אנשים, המתח עדיין ניכר בו. הפעם יהיה זה הביקור האחרון שלו במחנה ההשמדה מיידנק, הוא מבטיח. הוא כבר מבוגר, עייף, ולא מעוניין לחזור על החוויה המתישה הזאת.

הצופים בעבודת המציאות המדומה "The Last Goodbye" מוזמנים להתלוות אל גוטר, בן 85, בביקורו האחרון במחנה ההשמדה שאליו הגיע כילד עם בני משפחתו. הם ניצבים לצדו על הדשא המוריק בשטח המחנה, עדים לכאבו המתפרץ כשהוא מודה שאינו זוכר דבר מאחותו מלבד צמתה הבלונדינית, ונכנסים איתו לתוך אחד הצריפים. בחלל רחב ידיים שעשרות ראשי מקלחת מבצבצים מהתקרה שלו, הוא משחזר את תפילת שמע ישראל שנשא שם, כשהיה בטוח שגז עומד לפרוץ מהם.

טריילר של העבודה - דלג
טריילר של העבודה

כמו אינספור עדויות של ניצולי שואה, גם זו של גוטר מרגשת ומצמררת, אבל מה שמייחד אותה הוא הטכנולוגיה ששימשה להנצחתה. זו הפעם הראשונה שעבודה שנוצרה בטכנולוגיה של מציאות מדומה מוקדשת לתיעוד עדותו של ניצול שואה, ואף עושה זאת "און לוקיישן" — במחנה ההשמדה עצמו שבו בני משפחתו נרצחו והוא היה רחוק כפסע מהמוות. היוצרים בנו העתק וירטואלי מרשים של הצריף והצופים מוזמנים לשוטט בתוכו, להתבונן בקירות, בראשי המקלחת, בכלובים המאכסנים אלפי זוגות נעליים, בעודם מאזינים לסיפורו של גוטר, שעומד לידם. למי שמעולם לא ביקרה במחנה כזה, האפקט מצמרר.

חייבים להודות, הרעיון לצלם ניצול שואה במחנה השמדה באמצעות מציאות מדומה נשמע ברגע הראשון מופרך למדי. למה לערבב טכנולוגייה המקושרת לא פעם למשחקי מחשב עם נושא כל כך כאוב? זה נשמע כמו פתח לאינספור מעידות מוסריות. אבל כשחובשים את הקסדה, מרכיבים את האוזניות ויוצאים למסע, הספקנות נעלמת. לצד אמפתיה מיידית לסיפורו של גוטר, היצירה הזאת מאפשרת לראות את המקום מקרוב ולחוות אותו באופן מציאותי ועוצמתי במיוחד, ואינה עוסקת בניסיונות לשחזר את הזוועות.

גוטר בסרט, בשטח מחנה מיידנק. עשרת אלפים צילומים
Here Be Dragons / The Last Goodbye

"The Last Goodbye" יוצג בכנס לקולנוע ומציאות מדומה שיתקיים בסינמטק תל אביב ביום שישי הקרוב (11.8). העבודה שיצר האמריקאי גאבו ארורה, מהיוצרים המוערכים בתחום המציאות המדומה בשנים האחרונות, הוקרנה בבכורה בפסטיבל טרייבקה ותחגוג את הבכורה הבינלאומית שלה בפסטיבל ונציה שייפתח בסוף החודש. כדי לשמור את מעמד הבכורה לוונציה, התצוגה בשישי הקרוב תהיה למשתתפי הכנס בלבד. הקהל הרחב בישראל יוכל לצפות בה בעוד כמה חודשים, מבטיח ארורה בראיון טלפוני.

"היה לי מזל להיות אחד הראשונים שהתנסה במציאות מדומה ובאופן שבו ניתן לספר סיפורים משמעותיים באמצעות המדיום הזה", הוא אומר. "עשיתי למשל עבודות שעסקו במשבר הפליטים, במצב ברצועת עזה, וגם במגפת האבולה בליבריה. מבחינתי העבודות הללו הן תמיד ניסיון להבין אם יש משהו מיוחד באמנות הזאת שיוצר אצל הצופה יותר אמפתיה לדמויות שהוא פוגש ומאפשר לו להיקשר אליהן יותר בקלות".

העבודה החדשה היא הפעם הראשונה שבה הוא משתמש בחידוש הטכנולוגי המאפשר לצופים להתהלך במציאות המדומה שהוא יוצר עבורם. "חשבתי שיהיה מעניין לקחת את הצופה לסיור במחנה ריכוז ולאפשר לו להתהלך בתוכו תוך כדי מפגש עם ניצולים ששרדו את המחנות האלה, שזו יכולה להיות חוויה חזקה. לפני כמה שנים, כשסיירתי ברואנדה כדי ללמוד על רצח העם שהתרחש שם, הצטערתי שלא מתלווה אלי אחד הניצולים. חשבתי לעצמי שסיור משותף כזה יכול להיות דרך עוצמתית ללמוד על דבר נורא כזה", הוא מסביר.

בימים שבהם מספרם של ניצולי השואה מתמעט במהירות, וכך גם היכולת שלנו לשמוע עדויות חיות מן הזוועות במחנות ההשמדה, החליט ארורה שתיעוד כזה הוא חשוב במיוחד. בקרן השואה USC היו שותפים לגישתו והחליטו לתמוך ביצירה של ארורה ולצרף אותה למאגר העדויות שלהם. הוא ידע שהוא עומד לעסוק בנושא בעל רגישות גבוהה ולכן שמח על הגיבוי שקיבל מהקרן.

יוצר הסרט, גאבו ארורה
Ethan Scott

"ידעתי כמובן שזה ניסיון ראשון להשתמש בטכנולוגיה הזאת למשהו כל כך כבד ורציני, ידעתי שיבחנו את זה בשבע עיניים ושאנשים מסוימים שעוסקים בנושא יהיו מאוד ביקורתיים. אז אנחנו מבחינתנו עשינו את המיטב", הוא אומר. "מה שקצת הרגיע אותי זה שיתוף הפעולה עם קרן שואה, כי יש הרבה חוקים לגבי איך עושים כזה דבר, והם מאוד מקפידים עליהם. לא רציתי לוותר על הפרויקט רק בגלל רגישות הנושא, כי אני מאמין שזה נושא שחשוב מאוד לשמר והרגשתי ששימוש בטכנולוגיה הזאת במקום הזה היא הדבר הנכון".

כדי להיות נאמן למקום, הקפיד ארורה לא לבנות סתם מודל ממוחשב, אלא ליצור העתק נאמן ככל האפשר למציאות. לשם כך הוא וצוותו צילמו 10,000 תצלומים, מזוויות שונות, של החלל המרכזי שבו מתרחש הסרט. "כל הדברים שאת רואה בחדר הזה, כל השריטות ופרטי הפרטים, הכל אמיתי. חשבתי שלהלך בחדר הזה תהיה הדרך הטובה ביותר להבין מה באמת קרה שם, בחלל שבו התרחשו דברים קשים כל כך", אומר ארורה. "אין כמו להיות שם כדי להבין זאת".

ואמנם ההתבוננות בקירות, בדרגשי השינה, בכלובי הנעליים מטילה את הצופה למערבולת רגשות, המצטלבת בעדותו של גוטר שניצב שם קרוב אליך, לכל אורך המסע, ומספר את סיפורו. ואולם, למציאות המדומה יש גם חסרונות, מודה ארורה. "זה מדיום שהוא יותר רגשי ואימפרסיוניסטי, אבל אחד החסרונות שלו הוא שמאוד קשה לבחון באמצעותו נושא לעומק. בינתיים לפחות, כשאת מסתובבת עם משקפיים מיוחדים, כבלים וכולי, קשה לעבד סיפור שהוא ארוך ומורכב. אז ידענו שאנחנו צריכים סיפור שיהיה פשוט מספיק ולכן התמקדנו רק בחלק מהסיפור של גוטר, שחשבתי שהוא אוניברסלי ויעבוד טוב במציאות מדומה".

הטכנולוגיה הזאת משמשת בשנים האחרונות ליצירת עוד ועוד יצירות דוקומנטריות, ולא במקרה. "מציאות מדומה היא טכנולוגיה שמאפשרת לצופה להיות עד קרוב, ואם נעשה בה שימוש נכון, היא יכולה להבקיע דרך אל החושים שלך, במובן שאת כבר אינך רק משקיפה פסיבית על המציאות שסביבך, אלא יותר מעורבת בסיפור, נוכחת בו. וככל שהטכנולוגיה תלך ותתקדם, תחושת הנוכחות הזאת תלך ותתעצם", מבהיר ארורה.

"את יכולה להרגיש כאילו את במחנה השמדה, או במחנה פליטים, וזה מה שמייצר את החוויה המיוחדת, כי זה גורם לך להרגיש שאת ממש נמצאת שם, גם אם פיסית זה לא נכון. כלומר זה מעניק לאנשים תחושה עזה של משהו אמיתי ואותנטי. זה לא מתאים לכל סיפור, אבל בסיפורים דוקומנטריים מסוימים שבהם למקום ההתרחשות יש משקל, הטכנולוגיה הזאת נהנית מיתרון.

"בנוסף, בגלל שמציאות מדומה מאפשרת לך להיטמע בסביבה שהיא יוצרת, אני מאמין שהיא גם משפיעה על הקשר שלך עם הדמויות. אם מישהו במציאות כזאת מדבר אלייך או יוצר איתך קשר עין, את לא יכולה להסתתר, את מרגישה צורך עז להתייחס אליו, כי כל החושים שלך מעורבים בחוויה הזאת. אם את יכולה ללכת בתוך המציאות הזאת — זה מתחזק עוד יותר. ואני חושב שבעתיד היכולת הזאת להיטמע בסביבה תלך ותתפתח, וזה יאפשר לנו לספר סיפורים באופן עוצמתי יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו