בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת על מועמדותו של סרט מוקומנטרי לפרס אופיר לסרט התיעודי הקצר

"ליליאן" של יאיר קדר ואילן פלד עוסק במשוררת בדיונית. לטענת גידי אורשר, חבר האקדמיה לקולנוע, מועמדותו אינה ראויה משום שאינו תיעודי. קדר בתגובה: "השתמשנו בשפה תיעודית"

4תגובות
"ליליאן"
ורד אדיר / yes דוקו

הבחירה ב"ליליאן", סרטם המוקומנטרי של יאיר קדר ואילן פלד, כמועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר מעוררת מחלוקת. הסרט עוסק בדמות בדיונית — משוררת שהודרה מהשיח התרבותי בישראל בשל מוצאה המזרחי. בין המרואיינים בו נמנים קרן מור, רוני סומק, רון כחלילי וליסה פרץ, עורכת "גלריה שישי".

כעת יש הטוענים כי הבחירה לכנות את הסרט תיעודי אינה ראויה. גידי אורשר, חבר הנהלה באקדמיה לקולנוע, אמר ל"הארץ" כי בעיניו "ליליאן" אינו סרט תיעודי בשום צורה. "אם זה מגעגע כמו ברווז ומדדה כמו ברווז ויש לזה טעם של ברווז — אז כנראה זה ברווז. כדי שסרט יהיה דוקומנטרי הוא חייב להיות על דמויות אמיתיות ולא מומצאות. אתה יכול לעשות סרט דוקומנטרי על סופרמן אבל אתה לא יכול לקבוע שסופרמן הוא דמות ממשית".

ליליאן - דלג

בעבר "פורד טרנזיט" של האני אבו אסד היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריה התיעודית אף שהיה מבוים עם שחקנים, מתחילתו ועד סופו.

"זה נכון וחבל שכך קרה. זו היתה טעות — חד משמעית. סרטים כמו 'זליג' של וודי אלן או 'ספיינל טאפ' הם סרטים מוקומנטריים שמכילים מרכיבים תיעודיים אבל ברור שהם לא יכולים להיחשב כאילו הם דוקומנטריים. אני מאוד מחבב את 'ליליאן'. זה סרט מעניין, משעשע וכאוב אבל העובדה שהוא משתמש בחומרי ארכיון אמיתיים מפעם לפעם, עוד לא הופך אותו לסרט תיעודי".

לעומת זאת, אריק ברנשטיין, מהמפיקים הבולטים בתחום התיעודי בישראל וגם וחבר הנהלת האקדמיה, סבור שההיפך הוא הנכון. "אם יתחילו להקים קטגוריות לכל ז'אנר שיש בקולנוע, אנחנו נסיים את התחרות הזו עם 400 קטגוריות שונות. בעיניי הגישה הזו של פסילת סרט תיעודי מכיוון שהוא עוסק בדמות בדיונית, שייך למאה ה–19 ולא למאה ה–21. איך היית מגדיר למשל את 'לאכול בגדול' של מורגן ספרלוק — זה דוקו או שזה ריאליטי? ההתעסקות הזו בז'אנרים היא דבר מיושן ולא נחוץ בעיני. זה קצת כמו השאלה מיהו יהודי — שהיוצר יחליט על זה. אם היוצר אומר שמה שהוא יצר זה תיעודי אז זה תיעודי".

הסרט כבר עורר מחלוקת באוקטובר שעבר, כשזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה. לאחר מכן היו שקראו לפסול את הזכייה משום שלטענתם הסרט לא עומד בקריטריונים של הז'אנר. עם זאת, הנהלת הפסטיבל סירבה לעשות זאת.

יאיר קדר אמר ל"הארץ": "אילן ואני רצינו לעשות סרט על תופעה שריתקה אותנו של הדרה משדה התרבות על רקע מגדרי, מיני, עדתי וכו'. במקום להתמקד באשה אחת בנינו פסיפס מתוך סיפורים אמיתיים. השתמשנו בכלים תיעודיים. ובשפה תיעודית. באנשי מקצוע מהעולם התיעודי. אני לא מכיר דרך עבודה אחרת. שילבנו המחזות, קטעים תיאטרליים, הומור ואירוניה. מה יצא בסוף? יותר סרט תיעודי מאשר כל סוג של סרט".

כשנשאל האם לדעתו זהו סרט תיעודי "טהור" אמר "אני לא יודע. מה זה תיעודי טהור? כשאני עושה אנימציה על המחשבות המוטרפות של יונה וולך אני תיעודי טהור? כשנינט שרה את 'הכניסיני' בסרט על ביאליק ורואים חסידות באוויר, האם זה תיעודי טהור? מצד שני אני לא מתכחש לכך שזה עירוב סגנונות. ומצד שלישי אני חושב שהמשחקיות הזו והעדר הפורמליות הז'אנרית וקורטוב האין־כללים זה דבר נהדר שאני מתחבר אליו כצופה וכיוצר ואשמח לראות עוד כאלה".

אין זו הפעם הראשונה שבה עולות תהיות באקדמיה לקולנוע בנוגע להגדרה של סרט תיעודי. בשנת 2010 ביקשו דורון צברי ואורי ענבר כי סרטם "המדריך למהפכה" יתחרה על פרס אופיר בקטגוריית הסרט העלילתי הטוב ביותר, אף שהוא תיעודי. בסופו של דבר, הסרט היה מועמד, אבל לא זכה בפרס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו