אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סלע איתן: כך כבש דוויין ג'ונסון את העולם

המתאבק חסר כישרון המשחק הוא גם השחקן הכי כיפי על המסך, ומרוויח בהתאם. למה כולם אוהבים אותו? מאיפה הוא קיבל את היכולות שלו? ולמה הוא בוודאות בצד של הטובים?

תגובות
יח"צ

אמריקה היא מדינה שסוגדת למספרים ולסטטיסטיקות. התיאוריה גורסת שבגלל התשוקה שלה לשורה התחתונה, היא לא אוהבת את המשחק הפופולרי ביותר בעולם – כדורגל - פשוט כי אינה יכולה להבין את הקונספט של תיקו, בו אין מנצחים. כיאה לדת המספרים האמריקאית, כל אדם מכל תחום נמדד ביחס לכמות הכסף שהוא מרוויח וכמות הכסף שהוא מייצר עבור מעסיקיו. גם התרבות האמריקאית אינה שונה בהרבה, ובכל שנה ומתפרסמת רשימת השחקנים הכי מרוויחים של הוליווד. הרשימות של השנתיים האחרונות גילו לקהל הרחב שתי עובדות, אחת מפתיעה ואחת עצובה מאוד ומפתיעה פחות. העובדה העצובה היא שגם הוליווד היא מקום שמתגמל גברים הרבה יותר מנשים, כשבשנתיים הללו התברגה רק אישה אחת ל-15 המרוויחים הגדולים (ג'ניפר לורנס ב-2015, אמה סטון ב-2016). העובדה המפתיעה, שלא לומר הזויה, היא שדוויין ג'ונסון הוא השחקן המרוויח ביותר בעולם בשנתיים החולפות (ראשון ב-2015 עם 64.5 מיליון דולר, שני ב-2016 עם 65 מיליון). העובדה הזאת תמוהה בעיקר בגלל כל הקטע של כישרון משחק, אבל ברגע שמסירים את חומות החשדנות וחודרים את השרירים שלו, מגלים שג'ונסון מרוויח כל כך הרבה פשוט כי הוא שווה את זה.

» אמה סטון מציגה: קריירה אחרי בן אדם
» "ליגת הצדק": בין לבין
» "הפורצת": התפרצות מהפנטת
» "סה לה וי": סוף סוף קומדיה מצחיקה
» "פיגומים": אל תפספסו

נתחיל מהשורה התחתונה - הסרטים בהם השתתף "דה רוק" (35 סרטים בסך הכל) הכניסו קצת יותר משמונה מיליארד דולר. במילים אחרות, בעולם בו סרט חייב להכניס כפול מסכום ההפקה שלו כדי להתחיל להרוויח, האיש הוא מניה בטוחה בכל הנוגע להחזר השקעה. למעשה, פרט ל"משמר המפרץ" האסוני, על שמו של ג'ונסון לא רשום ולו פלופ אחד ב-17 שנות קריירה הוליוודית. לא רע בשביל מישהו שקיבל צו פינוי לבית משפחתו בגיל 14. בשבוע הבא הוא יחזור לחיינו עם עוד שובר קופות פוטנציאלי, "ג'ומנג'י", וזאת סיבה מעולה לצלול לעומק שריריו ולתהות על קנקנו של שחקן הפוטבול הכושל, שהפך למתאבק הגדול בתולדות הספורט, והמריא להיות השחקן הכי מרוויח בעולם.

המקום בו עשה את שמו, זירת האגרוף המצועצעת של ה-WWF  (שלימים הפכה ל-WWE), לימדה אותו שני שיעורים חשובים שהפכו אותו מעוד ספורטאי שהפך לשחקן מביך לכוכב קולנוע. הראשון הוא הבידור. כמתאבק בליגה שכל כולה היא שואו אחד גדול, דה רוק חונך על ברכי התמורה בעד האגרה. כמו שכל קרב היה חייב להסתיים בשערורייה, כך גם כל תפקיד שלו חייב להיות מלא בכל טוב כדי שהקהל יוכל להרגיש שקיבל ממנו את מלוא התמורה על הכרטיס שרכש. השיעור השני הוא משחק. בהתחשב בכך שכל הקרבות של ה-WWF  הם מבוימים לגמרי (ואיך נשבר לנו הלב כשגילינו על כך), ג'ונסון למד משחק (מוגזם) מול מצלמה במשך כמעט 20 שנה של קריירה מצליחה. השילוב בין יכולות תיאטרליות, שגם תורמות להבנה בבחירת תפקידים ובמיקום שלו מול המצלמה, עם הנכונות הבלתי פוסקת לתת שואו, הפכו אותו לשחקן שפשוט כיף לראות אותו על המסך. גם אם הוא לא השחקן הגדול בהיסטוריה (והוא לא), יש תמיד תחושה שהוא "משאיר את הכל בזירה", כלומר נותן את כולו לכל תפקיד אליו הוא נכנס. גם העובדה שהוא לא ממש לוקח את עצמו ברצינות, ומקפיד להשתטות על הסט ומחוצה לו, גורמת לקהל לחבב את האיש בעל הזרועות העצומות.

"ג'ומנג'י" - לצפייה בטריילר:

ג'ונסון הוא גם מקרה ייחודי של פיגורה שפשוט יכולה לעשות הכל, ולצאת מזה בחיים. הוא יכול לרקוד עם חצאית טוטו או בתחרות ריקודים ולשמור על תדמית ה"גבר" שלו. הוא יכול בקלות לנגן ביוקללי או לשיר ללא זיוף, ומיד לאחר מכן לשלוף תת מקלע ולרסס מאות אנשים. לא משנה מה הוא עושה, העובדה שזה נעשה באותה קלילות ועם חיוך צחור שיניים שלא יורד לו מהפרצוף הופך את כל הפעילות שלו ל-לא כל כך אמינה באותה מידה, וכתוצאה מכך לאמינה במיוחד. כך מצא את עצמו "דה רוק" מככב בסרטי אקשן לצד סרטי ילדים, בסרטי מתח לצד אנימציה, ובכולם הצליח להביא את הדבר הכי מושך אצלו – הוא עצמו. העובדה שהוא גם "נייס גאי" גם במציאות, ושלאף אחד אין באמת מילה רעה לומר עליו (או שיש בו קצת דם סמואי) בוודאי עוזרת לו במרחב הציבורי האמריקאי, הפוליטקלי קורקט עד לכדי ירייה בראש.

Sony Pictures Releasing

יש אנשים שמתרעמים על עצם הצבתו של לא-שחקן בחזית תעשיית הקולנוע, כי הרי הוא תופס את מקומו של שחקן "רציני". אבל ג'ונסון עושה את מה ששום שחקן כזה לא יכול לעשות, את מה שכל שחקן כזה פוחד לעשות – את הכל. בהתחשב בזהות של האדם שחטף ממנו את המקום הראשון ברשימת השחקנים המרוויחים ההיא, מארק וולברג, נראה ששחקנים "רציניים" כבר לא עושים כל כך הרבה כסף כמו בעבר. ואם כבר המציאות השתנתה לגמרי, וכישרון הוא לא משהו נחוץ במיוחד, אז עדיף להיות בצד של "הסלע". עם הגבה המורמת בקביעות, החיוך הרחב עד לכדי "לא אמין" והלב הרחב עוד יותר – ג'ונסון הוא בצד של הטובים. לא דבר של מה בכך, בטח בתקופה בה נראה שכולם בצד השני.

"ג'ומנג'י: ברוכים הבאים לג'ונגל" - איפה ומתי לראות?

*#