אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרטים הכי טובים של החצי הראשון של 2018

מ"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" המופתי, דרך "להרוג אייל קדוש" ו-"אני, טוניה" המדוברים ועד נקודות האור בקולנוע הישראלי. הסרטים הטובים ביותר ב-2018, עד כה

תגובות
הסיפור האמיתי והמופרע.
"אני, טוניה"
/אי־פי

נקודת האמצע של 2018 מאחורינו וזה הזמן להיזכר בכמה וכמה סרטים בולטים שאולי יככבו בסיכומים בעוד חצי שנה. כיוון שהשנה העמיק תסביך גיבורי-העל, הוחרפה תופעת הרימייקים ונוצר גם טרנד חדש וגואה של הפקות בינלאומיות סביב סיפורים ישראליים או הקשורים לישראל - שום דבר מכל אלה לא יכלל ברשימה, שהיא כמובן סובייקטיבית לחלוטין. במקום החשודים המידיים או מצעד שוברי קופות שאינו דורש ליקוט, הנה כמה אלטרנטיבות עכשיו ראויות לתואר "סרט השנה".

» החופש הגדול - המדריך המלא לקיץ
» מה עושים היום – לוח האירועים המלא
» השבוע בקולנוע – לכל ההמלצות
» אילו סרטים מציגים בקולנוע החודש?
» לכל ביקורות הקולנוע


הסרטים המפתיעים שהפכו ובצדק למדוברים

מקום שקט

בשנה טובה מאוד לקולנוע האימה, המותחן המבהיל של הפאואר-קאפל אמילי בלאנט וג'ון קרסינסקי (שגם ביים), הוא אחד היחידים שהצליחו ממש להשתיק אולמות שלמים. העלילה, שעוסקת במשפחה המתקשרת בשפת סימנים כיוון שמפלצות בעלות חוש שמיעה מפותח הכחידו את רוב האוכלוסיה האנושית, היא רק חלק קטן ממה שהסרט עושה היטב - לא רק לברוא עולם בעל היגיון פנימי וללכוד בו את הקהל, אלא ממש ליצור הזדהות ורק אז להבהיל, ביעילות וברפטטיביות.

"מקום שקט" - לצפייה בטריילר:

הרוכב

דרמה עצמאית קטנטנה שעדיין מוקרנת על המסכים ופשוט אסור לוותר עליה. הבמאית קלואי ז'או ("שירים שאחיי לימדו אותי") מתמסרת לנופים של דרום דקוטה ונעזרת בשחקנים לא מקצועיים, בתפקידים המשיקים לחייהם, כדי להביא למסך דמויות שנדמה היה כי נעלמו מן הקולנוע. בעקבות פגיעת ראש חמורה, רוכב רודאו וקאובוי בנשמה נאלץ למצוא לעצמו נתיב חדש בחיים. אחת הצפיות הממוטטות רגשית שנחוו השנה בקולנוע, עם הופעות שממש נושמות מרוב אותנטיות.

"הרוכב" - לצפייה בטריילר:

העודף בשבילך

זעיר וצנוע יותר מכל סרט אמריקאי אחר שנראה השנה בקולנוע, וכזה שעשוי להיזכר בתור אבן דרך בייצוג של דמויות אוטיסטיות בקולנוע (בתקופה שהיא בכל מקרה נראות חדשה בזכות סדרות כמו "על הספקטרום"). הבמאית רייצ'ל ישראל מציבה על המסך את ברנדון פולנסקי וסמנתה אליסופון, שני אוטיסטים בתפקוד גבוה אך ממקומות שונים למדי על הקשת האוטיסטית, ובוראת סביבם ובעזרתם קומדיה רומנטית לפי הספר וכל הכללים. התוצאה ממיסת לב ומסירת מחיצות.

אבן דרך בייצוג של דמויות אוטיסטיות בקולנוע.
"העודף בשבילך"
יח"צ

להתראות שם למעלה

תשובת הנגד לכל אותן קומדיות צרפתיות ידועות לשמצה ותזכורת לכך שהקולנוע הצרפתי יודע להתעלות על עצמו ולהביס את הוליווד במשחק שלה. אלבר דופונטל ("תשעה חודשים") ביים ועיבד את ספרו של פייר למטר ואף מככב בעצמו בתפקיד הראשי בדרמה התקופתית המסוגננת והסוראליסטית, על ידידות בין שני פגועי מלחמת העולם הראשונה שרוקמים מזימה להחזיר לאלה שבגללם איבדו הכל. העושר הסיפורי מתחרה רק בפן המוזיקלי והוויזואלי, וכולם מרהיבים.

עושר סיפורי, מוזיקלי ווויזואלי.
"להתראות שם למעלה"
jérôme prébois / סרטי נחשון

פדינגטון 2

בזמן שהוליווד ממשיכה למחזר באופן שאולי טוב לסביבה אבל רע לצופים, סרטו של פול קינג על פי הדמות הספרותית האהובה של מייקל בונד לא רק שלא נופל מקודמו, יש שיגידו כי הוא אף מתעלה עליו (אבל רק כי הם לא צפו ב"הדב פדינגטון" די פעמים). בזמן שבאמריקה משתמשים באפקטים מיוחדים כדי לחפות על נכות בכל גזרה אחרת, בסרט הזה נברא דוב ממוחשב שאין לבבי ואמיתי ממנו, כדי לעמוד במרכזה של מעשיה קסומה ומקסימה החורגת מן המשבצת של "סרט ילדים".

"פדינגטון 2" - לצפייה בטריילר:

האוסקריים שהגיעו באיחור

טקס האוסקר שנערך בתחילת השנה כיבד למעשה את סרטי 2017, גם אם רוב אלה שלקחו בו חלק הופצו בארצות הברית סמוך לתום השנה האזרחית. כפי שקורה לא מעט, רובם הגיעו אלינו סמוך לטקס ולכן נחשבים לסרטי 2018 בישראל, והיה קשה היה לבחור רק חמישה מצטיינים.

חוטים נסתרים

הטוב שבסרטי 2018 עד כה, ראש מעל כולם, מאת הגאון שרק משתבח עם הזמן פול תומאס אנדרסון ("המאסטר", "מגנוליה"). רק קולנוען מקורי באמת שהוא גם חייט-אומן, היה מסוגל לתפור מעשיה כמו זו שבמרכזה דניאל דיי לואיס, בתפקיד הפרישה שלו מן המסך מגלם מעצב אופנה מסוגר ואקסצנטרי שספק מתאהב וספק מנצל את מי שהופכת למוזה החדשה שלו (ויקי קריפס). האוסקר לעיצוב התלבושות, היחיד בו זכה, הוא המובן מאליו - אין מחלקה שבה הסרט אינו מושלם.

ראש מעל כולם.
"חוטים נסתרים"
Focus Features

שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי

הנשדד הגדול של טקס האוסקר האחרון, שסיים את הערב עם שני פסלונים בלבד - ושניהם כה מוצדקים. הראשון לפרנסס מקדורמנד על גילום דמות של אם זועמת היוצאת למחאה יצירתית כנגד המשטרה המקומית שלא מטפלת במקרה של רצח בתה. האחר לסם רוקוול, בתור סגן השריף הגזען שעובר מספר תהליכים בעקבות אירועי הסרט. ראויים לפרסים גם הכתיבה המושחזת של מרטין מקדונה ("ברוז'") וגם יתר העוסקים במלאכה, בסרט שהפך למודל לחיקוי עבור מחאות מציאותיות.

"שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי" - לצפייה בטריילר:

ליידי בירד

בכורת הבימוי של השחקנית גרטה גרוויג ("פרנסס הא") אמנם יצאה מטקס האוסקר בידיים ריקות, אבל תיזכר בתור אחד משיאי התקופה, דווקא בשל הפשטות והישירות שלה. סירשה רונאן, אולי השחקנית המוכשרת בבנות גילה, מגלמת את הגיבורה שעוברת מסע התבגרות כל-אמריקאי, החל בבית ספר דתי (בשל מצבה הכלכלי של משפחתה) והמשך בבחירות רומנטיות מפוקפקות. הלב הפועם של הסרט הוא מערכת היחסים שלה עם אמא שלה (לורי מטקלף) שריגשה והצחיקה גם יחד.

פשטות וישירות.
"ליידי בירד"
© A24

אני, טוניה

סרט נוסף שבמרכזו אם ובת, שהעניק לאליסון ג'ני את האוסקר על תפקידה כאמה הדוחפת והאלימה של טוניה הארדינג (מרגו רובי בהופעה ענקית), מחליקה אולימפית אלופה אבל כשלון מוחלט מחוץ לזירת הקרח. הסיפור האמיתי והמופרע כפי שהוא מגובה בעשייה קולנועית המוסיפה טאץ' קומי לאירועים הטרגיים במהותם, מאת הבמאי קרייג גילספי ("לארס והבחורה האמיתית") ובגיבוי השחקנים סבסטיאן סטן כבעל המתעלל ופול וולטר האוזר בתפקיד הזוי אך נאמן למציאות.

"אני, טוניה" - לצפייה בטריילר:

חי בסרט

קומדיות ביוגרפיות עם סיפורים מופרכים אך אמיתיים הלכו חזק השנה, וגם אם הסרט הזה היה מועמד בסוף לאוסקר אחד בלבד הוא עדיין נחשב חלק מעונת הפרסים. ג'יימס פרנקו ("סוף") ביים ומככב בתפקיד טומי וויזו, האיש מאחורי הסרט שנחשב לגרוע בכל הזמנים - "החדר". דייב פרנקו, אחיו של הכוכב, מגלם את גרג ססטרו, צעיר נטול כשרון השואף להיות שחקן ומסתנוור מן הטוטאליות והמוזרות של וויזו עד כדי כך שהוא יוצא איתו להרפתקה שבהפקת הסרט הנוראי.

מאחורי הקלעים של הסרט שנחשב לגרוע בכל הזמנים.
"חי בסרט"
Justina Mintz

האיכותיים שהגיעו מאוד באיחור

המונח "סרטי איכות" אמנם כבר מזמן הפך בישראל למעין ז׳אנר ולא למדד לטיב הסרטים עצמם, כאילו שפה שאינה אנגלית מספיקה בכדי להעניק לכל יצירה הילה של יוקרה. אבל נדמה שעדיין אפשר לסמוך, לפחות עד השנה, על פסטיבל הקולנוע של קאן כדי שיסמן יצירות ראויות באמת. כרגיל בישראל, סרטי פסטיבל קאן הקודם, שהתקיים במאי 2017, הגיעו אל בתי הקולנוע רק במהלך השנה, בין אם בתקווה שיהיו מועמדים לאוסקר או כתוצאה מאיחורים של שנים עברו.

הריבוע

זוכה פרס "דקל הזהב" 2017 היה סרטו של השבדי רובן אוסטלונד ("כוח עליון") שקשה להגדיר כשם שקל להמליץ עליו. מדובר במעין סאטירה חברתית מלאת הברקות, על עולם האמנות בשטוקהולם בפרט ועל הצביעות של המעמד הגבוה באירופה בכלל. קלאס בנג מגלם את הדמות הראשית, מנהל האמנותי של מוזיאון שחייו מתפרקים בכל מישור או מובן אפשרי. לצידו אפשר למנות את אליזבת' מוס ("סיפורה של שפחה") כגנבת הסצנות המרכזית, וכן את דומיניק ווסט.

"הריבוע"​ - לצפייה בטריילר:

אהבה חסרה

עוד פנינה שחורה מאת המאסטר הרוסי אנדריי זבייגינצב ("לוויתן"), ששב להתמקד בתא המשפחתי. הסרט מתחיל עם היעלמותו של ילדון שלא מסוגל יותר לחיות בבית עם שני הוריו המצויים באמצע הליך גירושין מכוער במיוחד, מה שלא מותיר להם הרבה אהבה לחלק לו. הדרמה האינטימית הזו הופכת לסרט מתח מורט עצבים של ממש ברגע שההורים המזניחים מגלים כי בנם נעדר ויוצאים למסע חיפוש שיחבר מחדש או יפרק לחלוטין. מופת של קולנוע בכל סצנה וסצנה.

מופת של קולנוע.
"אהבה חסרה"
Arte France Cinéma

להרוג אייל קדוש

הבמאי המוביל של גל הקולנוע היווני של המאה הנוכחית, יורגוס לנתימוס ("שן-כלב"), עבר לקולנוע דובר האנגלית בסרטו הקודם, "הלובסטר", והשנה המשיך באותו כיוון. קולין פארל וניקול קידמן מגלמים זוג נשוי וכבוי שאל חייהם וחיי ילדיהם נכנסת דמות מנומסת אך חורשת רעות (בארי קיוהן בתפקיד הפריצה שלו, לפני "דנקרק"). השליטה של הבמאי במדיום וההפתעות שהוא מכין לקהל, בעיקר לגבי כמה רחוק תלך העלילה הצינית והמרושעת, שווים את הסיכון שתצאו עם בחילה.

עלילה צינית ומרושעת.
"להרוג אייל קדוש"
A24

מעשה פלאים

סרטו של טוד היינס ("קרול") על פי ספרו של בריאן סלזניק ("הוגו") אמנם מובל בידי גיבורים שהם ילדים, אבל הוא הרבה מעבר ל"סרט ילדים" כפי שהוא נוטה להיות מקוטלג. שתי העלילות של הסרט מתכתבות זו עם זו באופן קולנועי להדהים, האחת על ילד ב-1977 (אוקס פייגלי, "חברי הדרקון אליוט") שיוצא לחפש את אביו, והשנייה על ילדה חירשת (מיליסנד סימונדס, שמדהימה גם ב"מקום שקט") שב-1927 יוצאת בעקבות כוכבת הסרטים האילמים האהובים עליה (ג'וליאן מור, שזורחת בתפקיד כפול). סרט מפואר המתהדר גם בשחזורים תקופתיים נפלאים של ניו יורק.

"מעשה פלאים" - לצפייה בטריילר:

120 פעימות בדקה

גם לקולנוע הגאה יש עד כה שנה מבורכת במיוחד, ויעיד על כך זוכה ה"גרנד פרי" בפסטיבל קאן, לצד פרסים להט"ביים נוספים, מאת היוצר חובב הפטפטת רובן קמפיו (התסריטאי השותף של "בין הקירות"). הסרט מתרחש בשנות ה-90' בתוך תוככי הסניף הצרפתי של קבוצת ACT UP אשר ביקשה לעורר מודעות לזכויות הקהילה הגאה ולמחלת האיידס. דרך מספר דמויות ומפגשים קבוצתיים מצליח הסרט ליצור אווירה של תקופה ומנסח בבהירות קונפליקטים ורגשות חמקמקים.

"120 פעימות בדקה" - לצפייה בטריילר:

צל״ש לקולנוע הישראלי

"האופה מברלין" החל את דרכו ממש בסוף 2017 אז הוא נפסל טכנית, אבל מלבדו עדיין לא היה סרט אחד ויחיד שבלט מעל כולם. במקום זה זכינו בלא מעט סרטים טובים ובעיקר מגוונים ושונים זה מזה, חלקם הוצגו לזמן קצר וחבל שכך. המצטיינים שבהם היו: "מוטלים בספק" העוצמתי שנתן במה לשחקנים צעירים וקיבל בחזרה אהבה מהקהל והביקורת; "משפחה" הגותי והאפל שפירק את המושג שבכותרת; "בית בגליל" הנסיוני והרענן שבנה על המסך בית ובמקביל כמעט ושבר זוגיות; "מונטנה" שהתמודד בחדות עם סוגיות קשות ולא פסח על רומנטיקה; "מוצא אל הים" שהוסיף עוד גבר שבור לפנתיאון של הקולנוע הישראלי; "המועדון לספרות יפה של הגברת ינקלובה" שסיפק מעשיית פנטזיה מטורללת מהסוג שכל-כך נדיר למצוא בעברית; וגם "3 סיפורי ערבה" שאיגד יחדיו שלושה סרטים קצרים ומדבריים והוקרן בקולנוע לצד סרטים באורך מלא. עוד שווה להזכיר סרטים נוספים שהוקרנו: "דרייבר", "הבן דוד", "אגדת המלך שלמה", "אלסקה", "האיש שבקיר", "מסתור", "העדות", "הלומים" - כדי לקבל את התמונה לפיה הקולנוע הישראלי עדיין חי.

"משפחה" - לצפייה בטריילר:

כתבות שאולי פספסתם

*#