שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דארין קינג, ניו יורק טיימס
וודי מ"צעצוע של סיפור" וטום הנקס בהקרנת הבכורה בלונדון, השבוע
וודי מ"צעצוע של סיפור" וטום הנקס בהקרנת הבכורה בלונדון, השבועצילום: Joel C Ryan/אי־פי
דארין קינג, ניו יורק טיימס

ב–1995 השאיל טום הנקס את קולו לוודי, בובת השריף הנאמן ב"צעצוע של סיפור" של פיקסאר. מאז, הנקס נהפך לסבא והסרטים התפתחו לסיפור מקסים על התבגרות והזמן שחולף. ב"צעצוע של סיפור 4", שייצא לאקרנים בסוף השבוע, וודי שוב מתקדם לכיוון מה שמרגיש — נכון לעכשיו, לפחות — הסוף המכריע. הזמנו את הנקס לשיחה על סדרת הסרטים, משפחה והעונג והדרישות הייחודיים שנובעים מגילום צעצוע לילדים.

יש לך חיבה מיוחדת לסדרת סרטי "צעצוע של סיפור"?

"תאמין או לא, אני באמת חושב שהסרטים הללו חשובים. זו קבוצה של צעצועים שונים זה מזה, אבל יש תחושה של משפחה אמיתית ומורחבת שמייצגת את החיים של כולנו, כולל של ילדים קטנים, שעשויים להתרגש מהרעיון של צעצועים שמתעוררים לחיים. הסרט הזה עוסק בצורך להמשיך הלאה, אתה יודע. להתחלק לזוגות ולהמשיך הלאה כפי שקורה בחיים. אנחנו תמיד בתהליך של שינוי".

חלק גדול מהסרטים עוסק במשפחה. איך זה מתחבר להיותך הורה?

"אלה סרטים נפלאים בדיוק מהסיבה הזו. יש את הרגע ב'צעצוע של סיפור 3' שבו אמא של אנדי נמצאת בחדר הריק שלו ופתאום היא מתאבלת על העובדה שהבן שלה גדל והוא כבר לא הילד הקטן שלה. אני אפילו לא מופיע בסצינה הזו, אבל היא מאוד ריגשה אותי. אתה תוהה, איך לעזאזל הם הצליחו להפוך רגע כזה באנימציה לכה עמוק ונכון? באותו סרט, הצעצועים בטוחים שהם עומדים למות באש ולהבות. ומה הם עושים? מושיטים יד זה לזה. זה ברמה גבוהה מאוד. אתה אפילו לא יכול לקרוא לזה סרט מצויר. הם לוכדים באופן עמוק רגשות אנושיים אותנטיים אמיתיים".

איך אתה מתמודד עם סצינות רגשיות כשאתה בחדר ההקלטה עם התסריט?

"צריך להשתמש בדמיון, עד לנקודה שאני כבר מותש. בגלל השימוש רק בקול שלך, חייבים להשתמש במיקרופון — אי אפשר להיעזר בשום תכונה פיזית אחרת. אתה חייב לדמיין את החלק הפיזי. בצורה מסוימת, זו האנטיתזה של מה שאתה עושה כשחקן. גיליתי שפעמים רבות הדרך היחידה שבה אני מצליח לעשות את זה, היא אם אני עוצם עיניים. לא לראות את חדר ההקלטה ואת אנשי הצוות, ולנסות לדמיין שאני במקום אחר. בסצינות האחרונות שהקלטתי ביקשתי שימקמו את עמדת ההקלטה כך שאהיה עם הגב לכולם. אני לא חושב שהייתי יכול לעשות את זה אחרת. אם יהיה אפילו קמצוץ של מודעות עצמית בשורות הללו, זה יהיה לא מספק".

האם תהליך ההקלטה של קולו של וודי השתנה?

"הוא עדיין צועק המון. (צועק) 'חבר'ה בואו! אנחנו חייבים לזוז! אנחנו לא יכולים להשאיר אותה שם, חבר'ה! בואו!' בדרכים מסוימות, הוא משמש כמצפן של אחריות עבור כל מי שנמצא בחדר. והוא תמיד היה דמות לחוצה. לפעמים, אחרי ארבע־חמש שעות של הקלטות, הסרעפת שלי כואבת בגלל האתגר לסחוט את כל האפשרויות לכל חלק בשיחה. כל סוג של כעס והפתעה ואכזבה וכאב לב ופאניקה. למזלי, אני לא מעשן או שותה יותר מדי, והקול שלי נשמע פחות או יותר אותו דבר".

איך התחושה לראות את וודי על הכרזה של הסרט לעומת לראות את הפרצוף שלך?

"היינו בדיסנילנד עם הילדים. תמיד יש שם כל מיני תהלוכות ודברים בסגנון, והיה שם מופע כזה, אקסטרווגנטי מאוד, שוודי היה חלק ממנו. הבת שלי — שהיא בשנות ה–30 לחייה, אגב — פרצה בבכי בפעם הראשונה שראינו את זה. ואמרתי, 'זה היה די אדיר, לא?' אבל היא ענתה שוודי יהיה חלק מזה עד קץ הזמנים, כמו מיקי. ואין מה לעשות, אני וודי".

אני מבין שטים אלן הזהיר אותך בנוגע לסצינות האחרונות.

"ככל שהתקרבנו אל מה שידעתי שהולכות להיות ההקלטות האחרונות, טים שלח לי הודעת טקסט שבה היה כתוב: 'כבר הקלטת את העמודים האחרונים של התסריט? אני עדיין מנסה להתגבר על זה'".

עברתם חתיכת מסע עם הדמויות הללו.

"אלה ארבעה סרטים שונים לחלוטין זה מזה. אין להם נוסחה. הם לא שולפים אותם מהשרוול. לוקח להם הרבה זמן לבדוק את האפשרויות ולבנות סיפורים שיהיו ראויים. אני די בטוח שהם כולם היו הולכים לזרוק את עצמם מגשר סן פרנסיסקו אם הם היו יוצרים סרט 'צעצוע של סיפור' וכולם היו אומרים שהוא בסך הכל בסדר. זה פשוט לא יעבוד. ואני חושב שזו עשויה להיות אחת הסיבות שהם אומרים, 'טוב, אחרי צעצוע של סיפור 4, אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד'. אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי את וודי. הם רצו שאגיע כי הם רצו לנסות טכניקה חדשה של אנימציה. וצפיתי בטסט בערך שש פעמים ברצף ופשוט חשבתי, איך הם עשו את זה? לא איך הם יצרו את הדימוי, אלא איך הם גרמו לו להיראות חי כל כך?"

והנכדות? הן נהנות מ"צעצוע של סיפור"?

"הן ראו את כולם עשרות פעמים. זה הבייביסיטר המושלם. אני חושב שמשום שהן שומעות את הקול של סבא שלהם והן יודעות שאני וודי, הן פחות נשאבות לעלילה כמו למשל ב'לשבור את הקרח'. בסרט הזה הן ממש נשבו. בכל זאת, הן בנות".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ