שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קולנוע ביתי

מתלבטים, אבודים ובמשבר זהות: שלושה סרטים על ירידה מהארץ

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה איבגי ורן דנקר ב"חסר מנוחה". מחפשים גשר
משה איבגי ורן דנקר ב"חסר מנוחה". מחפשים גשרצילום: אסנת שלו

ימים משונים עברו על "מלים נרדפות" בסוף החודש שעבר. בדיוק כשהתבשר זוכה פסטיבל ברלין על אי היכללותו בקטגוריית הסרט הטוב של השנה בפרסי אופיר (מה שימנע ממנו לייצג את ישראל באוסקר), נבחר סרטו של נדב לפיד לאחד מסרטי העשור של המגזין האמריקאי "אינדיווייר". כעת כשהוא זמין לכל (יס, הוט וסלקום) אפשר גם להיזכר בדוגמאות הבודדות של סרטים ישראליים מורכבים על הנושא השנוי במחלוקת של ירידה מהארץ, לעומת שפע הסרטים על קליטת עלייה.

חסר מנוחה

מעט הסרטים הישראליים שעוסקים בהגירה החוצה במקום פנימה עושים זאת לרוב דווקא דרך דמויות של חוזרים ארצה או ביקורי מולדת. למשל דמותו של שפיץ (ליאור ייני) ביצירת הפאר של אברהם הפנר "לאן נעלם דניאל וקס?" השב ארצה מאמריקה. או נועה (נטע ריסקין), גיבורת סרטה הגרמני "בכל מקום אחר" של אסתר עמרמי, על אודות ישראלית שעברה לברלין בהחלטה רגעית וחוזרת לבקר יחד עם בן־זוג גרמני. מעטים עוד יותר הסרטים כמו "מלים נרדפות", שמציגים את חוויית ההגירה דרך ערים זרות. דוגמה אחת בולטת היא "חסר מנוחה" של עמוס קולק. היוצר הישראלי שפועל בארה"ב זה שנים ("אוכל מהיר נשים גנובות"), ברא בסרטו שני גיבורים עם מסלולים מתנגשים. האחד הוא משורר מבוגר (משה איבגי) שברח מישראל לניו יורק לפני כעשרים שנה עם הולדת בנו. השני הוא הבן (רן דנקר), חייל משוחרר שלאחר מות אמו מחליט לחפש את האב הנוטש ומגיע להתעמת איתו בתפוח הגדול. היורד מן הארץ מתואר כאבוד למדי, קורס מבחינה עסקית ומלא טינה כלפי חוסר ההכרה בכישרונו. לצד הקשרים עלילתיים נוספים ל"מלים נרדפות", כמו השפעת השירות הצבאי על הדור הצעיר, זהו בעיקר סרט על אב ובן שמכירים לראשונה ומחפשים גשר.

יס וי־או־די

היורד למעלה

דרך נוספת של הקולנוע הישראלי להתמודד עם הנושא של ירידה מהארץ אפשר לראות בסרטים על לבטי עזיבה. כולל, אבל לא בהכרח, סצנות שיא או סיום בשדה תעופה, דוגמת "צ׳ארלי וחצי" מחד או "נודל" מאידך. סרט שחצי ממנו מוקדש רק לזה, כלומר לצעיר מתחבט המצוי בדרכו החוצה, הוא סרטו הראשון באורך מלא של אלעד קידן — "היורד למעלה". שם הסרט מסגיר כי מדובר ביורד מן הארץ, אלא שהדמות שמגלם איתי טיראן ממחישה זאת באופן פיזי, במסע רגלי במורד הר הכרמל אל עבר אונייה. הבחירה בסמל ההעפלה ארצה מהדורות הקודמים איננה מקרית, כמו גם האירועים והאנשים שהגיבור יפגוש בדרכו, בעודו מוסיף להרהר בנכונות ההחלטה לנטוש. במקביל, עלילה נוספת מציגה אדם שעושה את הדרך ההפוכה ומטפס את מדרגות הכרמל, בחיפוש אחר עגיל שאבד לאהובתו. מגלם אותו אורי קלאוזנר, שחקן שהוא לב בצורת בן אדם, המביא המון רגש למסך כמעין ניגוד משלים לתהליך השכלתני שעובר על הדמות של טיראן. כשהמוח והלב נפגשים באחת מנקודות השיא של הסרט, שני הזרים משפיעים זה על זה ולו במעט. למעשה, זהו סרט שכל כולו מורכב מרגעים קטנים עד מיקרוסקופיים של אנושיות רבת פנים.

יס וי־או־די

עניינים אישיים

עקירת שורשים ומשברי זהות אפשר למצוא גם בקולנוע הישראלי שעוסק בתושביה הלא־יהודיים של הארץ. בסרטה הלא־מוערך־דיו של טובה אשר, "נדיה שם זמני" (זמין לצפייה בסלקום טי־וי), מגלמת נטע שפיגלמן פלסטינית שנולדה במזרח ירושלים, היגרה ללונדון ומשם שבה ארצה ומנהלת חיים כישראלית במשך כעשרים שנה, עד שזהותה מאיימת להתגלות בעקבות דמות מעברה.

מהצד הערבי־ישראלי שווה לציין את סרטה של מהא חאג', זוכה פסטיבל חיפה 2016. "עניינים אישיים" מספר על משפחה נצרתית במקור, כאשר רק זוג ההורים עדיין מתגורר בעיר והצאצאים התפזרו. זיאד בכרי מגלם את הבן שלא מצא את מקומו בישראל ולכן מתגורר בשוודיה, אליה הוא מזמין את הוריו לביקור. כשמסתכלים על מה שמחכה לו בארץ דרך הפריזמה של אחיו ואחותו המתגוררים ברמאללה, אולי אפשר להבין אותו — האחות מטפלת בסבתא והאח מתקשה להתחייב כלפי בת זוגו בשל ענייני מסורת. הסרט מביט במצב הדמויות שלו בהומור אירוני מלווה בחמלה והבנה, אבל ככל שהאירועים בישראל מתחממים כך שוודיה הצוננת נראית כמו פתרון לא רע בכלל עבורן.

יס וי־או־די, הוט וי־או־די, סלקום טי־וי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ