אורון שמיר
ונציה
אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון ב"סיפור נישואים". דואט שהופך לדו־קרב
אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון ב"סיפור נישואים". דואט שהופך לדו־קרבצילום: Netflix
אורון שמיר
ונציה

נטפליקס שבה ובגדול לפסטיבל ונציה שנה לאחר הזכייה של "רומא". הסרט המרכזי שלהם בתחרות השנה, "סיפור נישואים" (Marriage Story), עוד יגרום לענקית הסטרימינג לפנות מקום בארון הגביעים. הלוגו של החברה בתחילת ההקרנה זכה כרגיל לתגובה מאיזה אידיוט תורן, אבל עד סוף הסרט לא היתה ברירה לאיש באולם אלא להריע לעבודה יוצאת מגדר הרגיל של כתיבה, בימוי ומשחק.

זה שיתוף הפעולה השני של הבמאי־תסריטאי נואה באומבך עם נטפליקס אחרי "סיפורי מאירוביץ'", שהוקרן בפסטיבל קאן. לאחר הסכסוך של החברה עם הפסטיבל הצרפתי, קיבלה ונציה את נטפליקס בזרועות פתוחות. באומבך מתעלה לגבהים של סרטו המוכר ביותר, "חיים בין השורות", וכמו אז הוא מציג סיפור של משפחה שמתפרקת, הפעם משתי נקודות המבט של ההורים.

סקרלט ג'והנסון, אדם דרייבר ולורה דרן על השטיח האדום בפסטיבל ונציה
סקרלט ג'והנסון, אדם דרייבר ולורה דרן בפסטיבל ונציהצילום: Arthur Mola/אי־פי

סיפור הנישואים של צ'רלי וניקול ברבר (אדם דרייבר וסקרלט ג'והנסון) הוא בעצם סיפור הגירושים שלהם. הסרט נפתח אמנם במלות אהבה, אך אלה נאמרות בייעוץ זוגי שמהווה את נקודת הניתוק. ככל שמתקדמת העלילה, מתרחקים בני הזוג זה מזו, כשבתווך נקרע בנם הקטן. גם אם הסכימו שאם זה ייגמר הם יגמרו את זה יפה, המעורבות של עורכי דין הופכת את הפרידה לשדה קרב.

בני הזוג מגיעים משני עולמות שונים עם מכנה משותף: אמנות המשחק. צ'רלי הוא במאי תיאטרון ניו־יורקי בנשמה, ואילו ניקול ויתרה על חייה כשחקנית קולנוע וטלוויזיה בלוס אנג'לס כדי לעבוד ולחיות לצדו. הקיטוב בין שתי הערים מודגש כשניקול מחליטה לשוב הביתה עם הילד, בדיוק כשמחזה של צ'רלי מוצג לראשונה בקריירה שלו בברודוויי. שתי הערים ושני החופים המנוגדים מייצגים גם את השוני בין הבמה למסך, בסרט שמצטיין בכל אספקט של כל האמנויות הללו.

הכתיבה נעה בין המבריק לגאוני. ניכר שהיוצר הניח את לבו המדמם על הדף. באומבך התגרש בזמן העבודה על התסריט, והמשיל את הסיטואציה שבה נמצאים גיבוריו לדלת נעולה. "אפשר להעריך את הנישואים דרך תהליך הגירושים", אמר לעיתונאים בתום ההקרנה על הכרוניקה האנושית של הפרידה. כשנשאל על מקורות השראה הזכיר את אינגמר ברגמן, עם מחווה ל"פרסונה" ותסריט השואל לא מעט מ"תמונות מחיי נישואים", כבר בשלב הכותרת. אפשר להוסיף בנקל את "קרמר נגד קרמר", שנהפך כאן לברבר נגד ברבר, למשל בסצינה של גבר ההולך לאיבוד דרך מטבח.

בימוי השחקנים גם הוא יוצא דופן באיכותו. כל הצוות, עד לרמת הניצבים, עושה עבודה פנומנלית ועתירת דקויות. לורה דרן גונבת כל סצינה שבה היא משתתפת, וחתומה על המונולוג המושחז של הסרט. אלן אלדה מקסים דווקא באופן שבו הוא מסיט מעצמו את תשומת הלב, בעוד ריי ליוטה מזמן לא הבעיר כך את המסך. אלה הם רק תפקידי המשנה של עורכי הדין, בסרט שהוא בבירור דואט שהופך לדו־קרב. באומבך עובד בצורה בלתי רגילה עם היתרונות של דרייבר וג'והנסון, שלשניהם מראה ייחודי וקול מובחן. שניהם חושפים כאן צדדים שספק אם הציגו לראווה קודם לכן, כפי שהבמאי ניסח זאת במסיבת העיתונאים: "לראות את השחקנים האלה היה כמו לצפות באתלטים מתחרים".

ג'והנסון מזכירה, ולעתים נדמה שגם נזכרת בעצמה, את התגלית הנפלאה שהיתה בהופעות הפריצה שלה לפני שנבלעה במכונה ההוליוודית. מעולם לא רציתי בטובתה יותר מאשר בסרט זה, גם אם אפשר לבוז ולשנוא את דמותה ברגעים מסוימים. השחקנית סיפרה לאחר ההקרנה כי באומבך ניגש אליה עוד לפני שהיה ממש תסריט, ורק אז למד ממנה שגם היא נמצאת בתחילתו של הליך גירושים. בכל זאת בחרה לתת את כל כולה לתפקיד. התוצאה היא אחת ההופעות המדהימות שלה.

אצל דרייבר קל יותר להיות נחרץ: זו ההופעה הקולנועית הגדולה האמיתית הראשונה בקריירה שלו, מהסוג שמגדיר שחקני־על. הוא משתמש בפיזיות שלו עוד יותר מבעבר, מפגין פגיעות שטרם הפגין. הוא ענק עדין עם אגו שביר, במאי כריזמטי שהמוזה שלו לקחה את השליטה מחייו, אבל גם דושבג עם מרשמלו במקום לב. מי שלא התאהב בו עד כה, לבטח יעשה זאת כעת. במסיבת העיתונאים סיפר דרייבר כי הרגיש הפעם חופשי כפי שהוא מרגיש בתיאטרון, והוסיף כי דווקא משום שהטקסט של באומבך היה כה מדויק היה לו נוח לפרש אותו.

"סיפור נישואים" הוא אמנם סיפור על פרידה והשלכותיה, אבל יש בו יותר אהבה מאשר בכל סרט רומנטי אחר שנראה השנה בקולנוע. אפשר להתגלגל בו מצחוק משורת דיאלוג, להתייפח ארוכות ברגע של הזמנת סלט יווני, ופשוט לחגוג אותו. בדצמבר יגיע לנטפליקס, ואפשר לקוות שכמו בארצות הברית אולי גם בישראל יוקרן לפני כן בקולנוע, גם אם פעמים ספורות.

מריל סטריפ כובשת, טימותי שאלמה מומלך

גם שני הסרטים הנוספים של נטפליקס בוונציה השנה הם ממצטייני הפסטיבל. בתחרות הראשית אפשר למצוא שם גדול נוסף שחוזר לעבוד עם החברה: סטיבן סודרברג עם "המכבסה". אחרי הרפתקאות הצילום באייפון, הבמאי האמריקאי שב לקולנוע ראוותני ומסחרר עם כוכבי ענק. גארי אולדמן ואנטוניו בנדרס מגלמים את מוסאק ופונסקה, צמד הנוכלים שנהפכו לסמל של פרשת מסמכי פנמה.

מריל סטריפ ב"המכבסה". מובילה את הסיפור המרכזי
מריל סטריפ ב"המכבסה". מובילה את הסיפור המרכזיצילום: Claudette Barius/אי־פי

בסדרה של תחבולות קולנועיות ובאמצעים קומיים מובהקים, מתפקדים השניים כמספרי מספר סיפורים של מי שנדפקו מן ההתנהלות שלהם, לרוב האזרח הקטן. מריל סטריפ מובילה את הסיפור המרכזי, על אשה שגילתה שהביטוח שלה לא שווה דבר ויצאה לחקור את נושא חברות הקש. הסרט קצבי ומלא במידע, דמויות ואתרי התרחשות אקזוטיים, אבל לא יכניס את המוח שלכם למכונת כביסה במצב סחיטה. סודרברג שומר על קלילות ושובר את הקיר הרביעי, מה שמזכיר מכונה אחרת: "מכונת הכסף" של אדם מקיי. התוצאה היא קומדיית אבסורד שהיא מניפסט אנטי־קפיטליסטי, כולל עקיצה לבעלי הבית.

מחוץ לתחרות הוקרן "המלך", הפקת ענק של נטפליקס המפגישה את שייקספיר והנרי החמישי. הכוכב הצעיר טימותי שאלמה מגלם את הנסיך ההולל שנדרש לכס המלוכה, ונגרר למלחמה עם צרפת במאה ה–15. לצדו פרצופים מוכרים המסתתרים מאחורי זקנים ופאות, החל מבן מנדלסון ושון האריס, ועד רוברט פטינסון בתפקיד מפתיע.
כוח משמעותי בסרט ומאחורי הקלעים הוא ג׳ואל אדג׳רטון, המופיע בתפקיד משנה וחתום גם על ההפקה והכתיבה, כמו גם על בחירת הבמאי, בן ארצו האוסטרלי, דייוויד מישוד ("מכונת מלחמה"). האחרון מגיש מעשייה מפותלת עקובה מדם על רעות, יהירות ולאומנות.

טימותי שאלמה ב"המלך". מעשייה מפותלת עקובה מדם
טימותי שאלמה ב"המלך". מעשייה מפותלת עקובה מדםצילום: /אי־פי
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ