עם אלכוג'ל ומסכות: פסטיבל הסרטים של ונציה מתקיים השנה למרות הכל

המהדורה ה-77 של פסטיבל הקולנוע הוותיק ביותר בעולם נפתחה בשבוע שעבר. לראשונה זה עשור, הסרט הפותח היה איטלקי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טילדה סווינטון עם פרס מפעל החיים שקיבלה בטקס הפתיחה של הפסטיבל, בשבוע שעבר

רוב מעריצי הסרטים שהגיעו השנה לפסטיבל הסרטים של ונציה לא נכנסו לאולם קולנוע זה חודשים. "ממש התרגשתי כשנכנסתי להקרנה הראשונה, עם אנשים מכל העולם שחוגגים ביחד את אהבת הקולנוע", אומרת לורה פריצ'רד, בת 54, סופרת ועורכת תסריט בריטית שמתגוררת באיטליה. "בכיתי קצת". הדבר היחיד שהסיח את תשומת לבה באותו רגע אינטנסיבי, היא מספרת, היה כיסוי הפנים שהיא עוטה. "המסכות האלה לא כל כך אפקטיביות כשסרט גורם לך לבכות - הן נספגות בדמעות", הוא אומרת וצוחקת. 

המהדורה ה-77 של הפסטיבל, שנפתח ביום רביעי ויימשך עד 12 בספטמבר, היא אירוע הקולנוע הבינלאומי הראשון שמתקיים מאז שנגיף הקורונה סגר אולמות קולנוע, אתרי צילום ומפגשים המוניים בכל רחבי העולם. 

קייט בלנשט, יו"ר חבר השופטים של פסטיבל ונציה ה-77צילום: AFP

הפסטיבל בוונציה, שהוא פסטיבל הקולנוע הוותיק ביותר בעולם, נחשב בשנים האחרונות לכזה שמנבא זכייה באוסקר, כפי שהיה עם סרטים כמו "ג'וקר" (2019), "המועדפת" (2018) ו"לה לה לנד" (2016). מבקרי הפסטיבל השנה נדרשים לעטות מסכות לא רק באולמות הקולנוע, אלא גם בכל שטח הפסטיבל, שכולל אזור ישיבה באוויר הפתוח, בתי קפה ומסעדות. 

מלבד זאת, נקטה ההנהלה של הפסטיבל בצעדים נוספים שנועדו למנוע הדבקה: בכניסה לכל בניין ישנן עמדות סניטציה ותנועת המבקרים בתוך הפסטיבל מנוטרת באמצעות סריקת כרטיסי הכניסה, למקרה של התפרצות. חום גופם של המבקרים נמדד בכניסה להקרנות, וחובה להשאיר כיסא ריק בין כל צופה וצופה. 

במובנים רבים, חוויית הקולנוע המרוחקת הזו היא נוחה: יש מקום למתוח רגליים, להשתלט על משענות הידיים ואפילו להתמתח בדרמטיות מדי פעם. החוויה המשותפת, שבה כל הצופים מגיבים למה שקורה על המסך, עדיין קיימת - עם קצת יותר מרחב אישי. 

פדרו אלמודובר וטילדה סווינטון, בהקרנה של הסרט הקצר "הקול האנושי"צילום: AFP

יש פי שניים יותר הקרנות כדי לאפשר קהלים קטנים יותר, והפסטיבל השיק שני אתרי הקרנה חדשים בחוץ: אחד בלידו, אי צר בלגונת ונציה, ועוד אחד בפארק באי הראשי של ונציה (למזלנו, מזג האוויר בימים הראשונים של הפסטיבל היה נעים). 

חברי צוות הפסטיבל עירניים - אם כי לא לגמרי עקביים - בכל הנוגע לאכיפת חובת עטיית המסכה, ומורים למי שהרשה למסכה להשתלשל למטה, למשוך אותה בחזרה מעל האף. עם זאת, באזור הישיבה באוויר הפתוח נטשו המבקרים את המסכות כדי לאכול, לשתות ולעשן. שלל חובבי סרטים במשקפי שמש דיברו על סרטים ולגמו אפרול שפריץ - ולרגע או שניים, היה נדמה שהקורונה רחוקה מאוד. 

עוד לפני שהפסטיבל נפתח כבר היה ברור שסוגיית עטיית המסכות - שאמנם אינה פוליטית באיטליה כפי שהיא בארה"ב - הולכת להפוך לתמה מרכזית באירוע. ב-25 באוגוסט הכריזה הנהלת הפסטיבל כי הבמאי הרומני כריסטי פויו ("מותו של מר לאזארקסקו"), שהיה אמור לכהן כשופט, הוחלף במאט דילון. לדברי דובר הפסטיבל, פויו לא יכהן כשופט "מסיבות אישיות". אבל בכלי התקשורת וברשתות החברתיות הציעו סיבה אפשרית אחרת: כשפויו נאם בבכורת סרטו החדש Malmkrog בטרנסילבניה בחוש שעבר, הוא אמר שזה "בלתי אנושי" לדרוש מקהל צופים לעטות במסכה בזמן צפייה בסרטו - שאורכו 200 דקות. 

הליינאפ של הפסטיבל השנה כולל סרטים מיותר מ-50 מדינות, ולראשונה זה עשור - הסרט הפותח שלו היה איטלקי: Lacci של דניאל לוצ'טי, דרמת נישואים מלאת טוויסטים שמתרחשת בנאפולי. השבוע הוצג גם סרטו הקצר החדש של פדרו אלמודובר, "הקול האנושי", בכיכובה של טילדה סווינטון, המבוסס על מחזה של ז'אן קוקטו. בהמשך הפסטיבל יוקרן גם סרטה המדובר של קלואי זאו "נומאדלנד", וסרט הביכורים של רג'ינה קינג כבמאית, "לילה אחד במיאמי". על פרס "אריה הזהב" היוקרתי יתמודד גם "לילה בחיפה" של עמוס גיתאי. 

כיוון שנאסר על טיסות בין איטליה וארה"ב בשל הקורונה, ואבק הכוכבים ההוליוודי שבדרך כלל מציף את הפסטיבל עומעם קצת השנה - לפסטיבל הנוכחי יש תחושה אירופית מהרגיל. את הנקודה הזו הדגיש גם אלברטו ברברה, המנהל האמנותי של הפסטיבל, שהזמין את מנהלי שבעת פסטיבלי קולנוע האירופים החשובים - בהם תיירי פרמו מפסטיבל קאן - לפתוח את האירוע. רבים מהפסטיבלים הללו, בהם קאן, לא יקיימו אירועים השנה. 

במסיבת העיתונאים ביום רביעי אמר ברברה שנוכחותם של יתר מנהלי הפסטיבלים בוונציה היא ביטוי של סולידריות. בדרך כלל, מנהלי פסטיבלים מתחרים ביניהם - על סרטים, על חברי צוות השופטים - אבל השנה יש יותר שיתופי פעולה, אמר ברברה. "צפייה בסרטים בשירותי סטרימינג עזרה לנו לשרוד את החודשים האחרונים", אמר, "אבל הסיכון הוא שיש צניחה בתפקידו של הקולנוע בתעשיית הסרטים". 

בכל העולם מתחילים להיפתח אולמות הקולנוע אחרי שהיו סגורים במשך חודשים. על במת הפסטיבל, כמעט כל כוכב או איש הנהלה שנאם דיבר על חשיבות המסך הגדול. בטקס הפתיחה, יו"ר חבר המושבעים, השחקנית קייט בלנשט, אמרה ש"הקולנוע מתעורר לחיים כשזה אירוע". סווינטון, השחקנית הבריטית שקיבלה את פרס אריה הזהב על מפעל חיים ביום רביעי, אמרה בנאום התודה שלה כי "להיות בחדר עם יצורים חיים ומסך גדול" זה עבורה "אושר עילאי".

הקורונה היכתה באיטליה בשלב מוקדם - והיכתה בה חזק. יותר מ-35 אלף בני אדם מתו מהנגיף. המדינה נכנסה לסגר בסוף מארס, וונציה, שבדרך כלל עמוסה בתיירים, היתה כמעט ריקה. עכשיו, כשהאיסור על טיסות לאיטליה הוסר ברוב אירופה, התיירים מתחילים לחזור, מצטלמים סלפי על הגשרים ומשלמים יותר מדי על שיט גונדולות. הפסטיבל יצר באזז שהתושבים היו מאוד צמאים לו. "במהלך הסגר, ונציה, על יופיה הרב, היתה מתה", אומרת פריצ'רד. "כל חזרה לחיים מרגישה כמו דבר חיובי. אפילו אם הם קונים זבל מפלסטיק!"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ