"50 גוונים של אפור": עיסוק בסקס בצורה הכי לא סקסית

הדיאלוגים דלים ואף עילגים, הבימוי חסר השראה חזותית ומבין שני כוכבי הסרט האחד חסר כל כריזמה או נוכחות קולנועית, מה שמנחית מכת מוות לסיפור הניצב במרכז הגרסה הקולנועית של "חמישים גוונים של אפור", ספרה של הסופרת הבריטית אי־אל ג'יימס, שביימה הבמאית הבריטית סם טיילור־ג'ונסון. אולם, כאשר המדובר בתופעה חברתית ותרבותית עצומת ממדים כמו ספרה של ג'יימס (שלא אפרט כאן שוב את סיפור ההצלחה האדירה לה הוא זכה, וההתרגשות העצומה שעוררה ההפקה של הגרסה הקולנועית שלו, עוד כשהכריזו על השחקנים שיככבו בה, ועוד יותר כאשר הקדימונים הראשונים של הסרט עלו לרשת) פשוט לבוא ולומר שהגרסה הקולנועית של "חמישים גוונים של אפור" הוא סרט חסר כל חשיבות יהיה בגדר התחמקות ואפילו הטעיה. הסרט הוא אולי סתם סרט, אבל התופעה אליה הוא מתחבר איננה סתם תופעה, ולכן אי אפשר לפטור אותו בכמה מלים מועטות של זלזול.