אורי קליין היה גיבור המבקרים הישראלים

אדיש למגמות, אופנות, זרמים, ההתרחשות שמסביב, קולו של הזמן או של ההמון. ההתגייסות העצמית שנתנה כמעט תחושת חגיגיות לביקורות שלו הפכה את קליין מעבר לכל המילים הנכונות או השגויות שכתב ליחיד בתחומו במקום הזה

נדב לפיד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נדב לפיד

כבר התבקשתי פעם אחת לכתוב על אורי קליין. הוא קיבל אז פרס, אות כבוד, מפסטיבל הקולנוע בירושלים, מבקר יחיד בתולדות הימים הקצרים של הקולנוע הישראלי שזכה בפרס שכזה. נעניתי בשמחה. חשבתי שזה רעיון נפלא לתת פרס, אותם פרסים שניתנים לבמאים, שחקנים, מפיקים לפעמים, למבקר קולנוע. בקולנוע כמו שלנו, שלא אוהב מילים כתובות, שלא אוהב ניתוחים, שלא אוהב תיאוריות, רעיונות, תזות, מאסות, כל מה שאינו חומר זר לו, בקולנוע כזה לקרוא למבקר לעלות על במה, לעמוד מול קהל, הפנסים מאירים אותו ישירות, הנה הקלוז־אפ שלו, רגע כזה הוא רגע משמעותי, רגע מכונן. הערב חברות וחברים, הגיבור שלנו הוא המבקר.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ