"פעם אנשי תעשייה היו אומרים לי בפרצוף אם אני לוהטת או לא"

אחרי שזכה באוסקר על תסריט "מכונת הכסף" החליט צ'ארלס רנדולף לטפל בהטרדות המיניות ברשת פוקס. בראיון ביתי מספרים הוא ורעייתו, השחקנית מילי אביטל, על הסדרות הישראליות האהובות עליהם ומדוע אודישן בחדר מלון, כמו זה שערך לה במאי אנגלי נחשב, לא יקרה יותר

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר
ניו יורק
אורון שמיר
ניו יורק

זאת התקופה שבין חג המולד לראש השנה האזרחית, עם הרבה חנוכה באמצע. שלג נערם לצד מסילת הרכבת ובגבעות הסובבות את העיירה הדסון, שעתיים נסיעה מניו יורק. לקרוא לעיירה הזאת "ציורית" לא יעשה עמה די חסד. "אמנים נמשכים לכאן", מקבלת מילי אביטל את פניי במבנה רחב ידיים ששימש פעם כבית ספר וכיום הוא חלל עבודה משותף ליוצרים. "רופרט ואייט, הבמאי של 'כוכב הקופים' המחודש, נמצא בדרך כלל במשרד לידנו. קתרין ביגלו גרה במורד הרחוב שלנו, למריל סטריפ יש פה בית כשהיא לא בפסדינה", היא מוסיפה.

כשאנחנו נפגשים המקום כמעט ריק, כנראה בגלל החגים. גם בבית רנדולף־אביטל זה זמן משפחתי. "השנה היתה מעט שונה עבורנו, כי ההורים של מילי הגיעו מישראל, וההורים שלי מהדרום (של ארצות הברית; א"ש)", אומר בן זוגה, צ'ארלס רנדולף. "שנינו היינו עסוקים כל השנה ורצינו זמן שקט איתם ועם הילדים".

מתוך "פצצה". "האתגר היה לדבר יחד אל נשים וגברים, ליברלים וקונסרבטיבים, צעירים ומבוגרים"צילום: Hilary B Gayle/ Lionsgate / AP

תשומת לבו של רנדולף היתה נתונה השנה לסרט "פצצה", אותו כתב והפיק. לרשותו עמדו כוכבות כמו ניקול קידמן ומרגו רובי וכן שרליז ת'רון בתפקיד הראשי כמייגן קלי, שסייעה גם בהפקה, ועמד גם נושא אקטואלי נפיץ: פרשת ההטרדות המיניות ברשת פוקס ניוז והדחתו של נשיא הרשת רוג'ר איילס (בסרט מגלם אותו ג'ון ליתגו).

"זה היה זמן מטורף", אומר רנדולף. "שבועיים רצופים אתה מתראיין או מדבר על הסרט שמונה שעות ביום — ואז זה פתאום מפסיק ואז שוב חוזר". אביטל: "היה נהדר לקבל את צ'ארלס חזרה. כמי שבאה מתעשיית קולנוע ממדינה אחרת, עדיין קשה לקלוט את גודל המכונה שמאחורי התהליך. עם זאת, יש פה כמויות של אנשים מבריקים, אמנים, וזה מרתק. זה היה הסרט הראשון שצ'ארלס גם הפיק ולכן היתה לו עוד יותר עבודה מהרגיל".

אביטל: "אני לא מרגישה שהסרט הוא לגמרי על פמיניזם — הוא יותר על החשיבות של קהילה, על רגע של הארה והתקדמות חברתית. יש דברים שצריכים להיפסק, עבור הדורות הבאים"

הטריילר של "פצצה"

רנדולף: "יש את הסצינה הפנטסטית בסדרה של יהודה לוי, 'איש חשוב מאוד', כשהם הולכים לטקס פרסים ישראלי. חשבתי לעצמי איזה כיף זה פשוט להגיע באותו ערב לטקס ולהיות שם רק כמה דקות".

אתם רואים סרטים וסדרות מישראל?

רנדולף: "הטעם הישראלי שלי מושפע מאוד ממילי, אבל לדעתי אין בכל כדור הארץ סדרה קומית טובה יותר במה שהיא עושה מ'ארץ נהדרת' — גם אם מילי צריכה להסביר לי חלק מההקשרים".

אביטל: "זה קצת כמו שצופים מחוץ לארצות הברית, שלא צפו מדי יום בחדשות בהגשת מייגן קלי, רואים אחרת את הסרט 'פצצה'. אבל יש דברים שמגשרים על פערי תרבות. אהבנו השנה את 'הנערים'".

רנדולף: "מאוד אהבנו".

רנדולף: "מילי היא תמיד הקוראת הראשונה שלי, והקוראת הכי טובה שאפשר לבקש בהבנה של מורכבות פסיכולוגית, בפרספקטיבה של שחקנית"

מילי אביטל וצ'רלס רנדולףצילום: ניר אריאלי

אביטל: "הייתי אומרת שיש לנו טעם דומה, אבל דעות שונות".

רנדולף: "אנחנו מסכימים על הדברים ששנינו באמת אוהבים. 'המקוללים' של חגי לוי, למשל, או 'ביקור התזמורת' — פנינה של סרט. את 'פאודה' אני אוהב יותר מאשר מילי. אולי זה בכלל עניין מגדרי".

אביטל: "אולי זה גם קשור לכך שצ'ארלס ואני רואים דברים שונים בסדרה ישראלית".

רנדולף: "העיקר ש'ניו יורק טיימס' בחר ב'חטופים' לסדרה הבינלאומית הטובה של העשור!"

לנענע את הפסלון

החום בין השניים נמשך כשאנו מגיעים למסעדת מלון שנפתחה באזור, שעם בעליו הם הספיקו כבר להתיידד. איך התמודד רנדולף עם עומס הדמויות הנשיות ב"פצצה"? "מילי היא תמיד הקוראת הראשונה שלי, והקוראת הכי טובה שאפשר לבקש בהבנה של מורכבות פסיכולוגית, בפרספקטיבה של שחקנית", אומר רנדולף. "זה יקר ערך. במאים ותסריטאים מביטים מגבוה על העולם — שחקנים מסתכלים החוצה ופנימה, מבעד לעיני הדמות".

אביטל: "לרוב אני מכירה פרויקטים של צ'ארלס משלבים מוקדמים, אז זה כמו לטעום את המנה אחרי שאתה כבר יודע מה המרכיבים. אלה החיים שלנו, לדבר על מה שמתבשל. אני מנסה להיות ביקורתית אבל גם לראות את הדברים מנקודת מבטו, ולהבין יחד איתו איך זה יכול לצאת לעולם".

רנדולף: "יש שלושה סוגי אנשים שאתה לא יכול לסמוך על דעתם לגבי הסרט שלך: חברים, משפחה, וכל מי שאתה שואל לדעתו. הם יגידו לך מה שתרצה לשמוע. אבל שנינו דווקא מתאמצים להיות הכי אובייקטיביים. לתחושתי, אני יותר ביקורתי כלפי עבודות של מילי מאשר כלפי עבודות של חברים שלנו. אני חייב לה את זה. מצד שני, אם משהו הוא מעולה באמת, אתה שמח בשביל החצי השני שלך. לעצמי אני לא מחפש ליטוף לאגו, זה לא עוזר".

ג'ון לית'גו ושרליז ת'רוןצילום: Hilary B Gayle / Lionsgate / AP

לזכות באוסקר נשמע לי כמו ליטוף מספק. הזכייה באוסקר על התסריט ל"מכונת הכסף" שינתה משהו בך או בקריירה?

רנדולף: "היא לא משנה אם אתה תסריטאי. האוסקר מאוד עוזר לבמאים, בשיח הפנימי בתוך אולפנים ובין מפיקים, וזה בטח עוזר לשחקנים להתבלט. ככותב, אתה מראש עושה עסקים עם עשרות מפיקים ובעלי ממון שכבר מכירים אותך. מי שמנהל את נטפליקס שרד איתי את ה–11 בספטמבר, אני עובד עם אנשים שמכירים אותי כבר שנים. אף אחד לא ייתן לי עבודה בזכות האוסקר, אלא בזכות הרעיונות שלי. זה מה שנהדר בכתיבה, שוכרים אותך עבור המחשבות שלך".

רנדולף: "מייגן קלי לא הוטרדה מינית בגלל הפוליטיקה של פוקס ניוז, אלא בגלל התרבות במקום העבודה שלה, שקיימת במקומות אחרים. הארווי ויינשטין הוא דוגמה לכך"

בנאום הזכייה של אהרון סורקין על "הרשת החברתית", הוא קרא לילדיו לשמוע בקולו כי יש לו אוסקר עכשיו. איך היו התגובות בבית או מצד חברים?

רנדולף: "הם לא התרשמו במיוחד, והבת שלנו היתה קטנה מכדי לזכור".

אביטל: "הבן שלנו בעיקר התבאס, כעס שאבא ניצח את 'מלחמת הכוכבים'".

רנדולף: "עוד סיפור מצחיק סביב זה קשור לישראלים. אחרי הזכייה חלקם שאלו אותנו 'נו, אז מה תעשו עם מיליון דולר?' יש בישראל מיתוס שזכייה באוסקר כוללת מיליון דולר?"

אביטל: "אולי אם מנענעים את הפסלון נופלות מתוכו מטבעות. ואנחנו מדברים על ישראלים שאנחנו מכירים, לרוב מתעשיית הקולנוע".

אבל הזכייה כן יצרה ציפיות גבוהות לגבי הסרט הבא שלך?

רנדולף: "'פצצה' שונה מבחינתי מ'מכונת הכסף', הוא אמוציונלי יותר, וטעון במיוחד בנקודה זו בהיסטוריה. ב'מכונת הכסף' המכשול התסריטאי היה לעזור לקהל להבין את הנושא ואיך הוא משפיע על חייהם. 'פצצה' עוסק בנושא שאינו מסובך טכנית אלא אידיאולוגית. האתגר היה לדבר יחד אל נשים ואל גברים, ליברלים וקונסרבטיבים, צעירים ומבוגרים. זה כמו להתקדם תוך ריקוד בשדה מוקשים".

אביטל: "הריקוד שנעשה בשדה המוקשים הוא ניסי בעיניי".

מתוך "מכונת הכסף". "לא נותנים לי עבודה בזכות האוסקר, אלא בזכות הרעיונות שלי"צילום: אי־פי

מה שמביא אותנו לתגובות ל"פצצה": אתה מרוצה מהדיון סביבו, מאופי הסיקור?

רנדולף: "כן ולא. ידעתי שנחטוף קצת מימין, וחטפנו, אבל אני מופתע מכמה שחטפנו משמאל. בעיקר השמאל הצעיר, שלא מרוצה מכך שכתבתי סרט על נשים מהימין השמרני וההתמודדות שלהן עם הטרדות מיניות. אבל זו בדיוק הנקודה — בחרתי בסיפור שלהן כדי להראות שזה לא פוליטי. מייגן קלי לא הוטרדה מינית בגלל הפוליטיקה של פוקס ניוז, אלא באשמת התרבות במקום העבודה שלה. אותה תרבות קיימת במקומות אחרים — הארווי ויינשטין הוא דוגמה לכך".

אולי התגובות הפחות אוהדות הן יותר עניין דורי מאשר פמיניסטי?

רנדולף: "מבקרים מילניאלים, מתחת לגיל 35, ממש לא מרוצים. סיפרתי על קלי מהזווית של פוליטיקת זהויות ומגדר — פחות התמקדתי במעמד ובגזע, למשל. הדבר הגדול ביצירה קולנועית הוא שאתה בוחר את הקרבות שלך, מה עובד ומה לא".

אביטל: "אני לא מרגישה שהסרט הוא לגמרי על פמיניזם — הוא יותר על החשיבות של קהילה, על רגע של הארה והתקדמות חברתית. יש דברים שצריכים להיפסק, עבור הדורות הבאים. זהו סרט על רגע מדהים בהיסטוריה הקרובה שעדיין קורה. ומה שעוד יותר מדהים הוא שצ'ארלס כתב את התסריט לפני התפוצצות פרשת ויינשטיין, לפני הפיטורים של קלי אפילו. הסרט היה מאבק מבחינת צ'ארלס: אהבו את התסריט אבל פחדו להפיק אותו בשעתו. הפרשיות התפוצצו באיזור הצילומים".

הבית האוונגליסטי שלי

צ'ארלס רנדולף הגיע לתסריטאות אחרי קריירה אקדמית בתחומי הפילוסופיה והתרבות, ומאז שנת 2000 כתב לקולנוע בין השאר את "החיים של דייויד גייל", "מזימות זרות" ו"אהבה וסמים אחרים". הקריירה שלו נסקה במקביל לקשר שהתפתח עם אביטל, במיוחד אחרי נישואיהם ב–2004. אביטל עצמה השתתפה כבר בשנות ה–90 בהפקות בינלאומיות כמו "סטארגייט", "איש מת", ו"נשיקה בין חברים". זאת במקביל לקריירה בישראל שכללה בין השאר את "אהבה קולומביאנית", "נודל", ובטלוויזיה את "חטופים" המדוברת.

שניכם הזכרתם את ויינשטיין. מה השתנה מאז בהוליווד?

אביטל: "כבר ברמה הטכנית יש משנה זהירות. עד לא מזמן, אני זוכרת אודישנים שהתקיימו בחדרי מלון של במאים מפורסמים. דמיין לעצמך אותי מגיעה לסוויטה שבה מתאכסן במאי בריטי מכובד ומדהים. הוא יושב בחדר השינה. אני זוכרת שחשבתי שזה קצת משונה שאנחנו לא באזור הסלון, אבל כיוון שהוא כבר על הכורסה התיישבתי על המיטה מולו וככה עשיתי את האודישן. למזלי לא קרה יותר מזה, אבל תבין שזו היתה הנורמה — הבמאי מגיע העירה, אין לו משרד אז נפגשים במלון. זה כבר לא יקרה יותר וזה שינוי אדיר בעיניי. אני גם מרגישה שינוי בשפה, בשיח. פעם אנשי תעשייה בשיחות מקצועיות היו אומרים לי בפרצוף אם אני לוהטת או לא, דברים כאלה. היום כבר לא יעזו".

רנדולף: "כל התעשייה משתנה. לא רק את מי שוכרים לעבודה ואת מי לא, אלא ממש סוג הסרטים שנעשים ובידי מי. היו השנה כמה וכמה סרטים מעולים שבוימו על ידי נשים. זה יותר מתמיד — ויהיו עוד ועוד. הדרך ארוכה אבל השינוי פנומנלי".

ובכל זאת, על הסרט הזה אתה חתום עם במאי גבר, ג'יי רואץ'.

רנדולף: "זה בא משרליז, היא ביקשה ספציפית במאי ובמיוחד את ג'יי, כדי להרגיש הכי בנוח. היא היתה כוח מניע בהפקה. תבין שעשרה ימים לפני הצילומים האולפן, אנאפורנה, נטש אותנו. אני לא יודע איזה עוד סרט שרד כזו מהלומה — לאבד את הגב של האולפן שלך שבוע וחצי לפני תחילת הצילומים. בסופו של דבר הכוכבים הגדולים שכבר היו מעורבים והתסריט שכבר היה עליו דיבור, עזרו לנו לפתור את הבעיה תוך יום־יומיים. גם זה הרבה בזכות שרליז. היא פשוט התחילה לטלפן לכולם ולא נחה עד שההפקה עמדה שוב על הרגליים".

ערן קולירין. נסחפים איתו לשיחות של שעות
ערן קולירין. נסחפים איתו לשיחות של שעותצילום: דודו בכר

איך היה לעבוד עם השחקניות?

רנדולף: "בטלוויזיה יש לי לרוב יותר שליטה יצירתית, כאן הפקתי לראשונה וישבתי על המוניטור כל יום. זה תמיד תענוג לראות שחקן הופך דמות למציאות. לרוב אני לא כותב דמות במחשבה על שחקן מסוים, אני אוהב ששחקן מביא לדמות משהו שלא ידעתי. לדוגמה, שרליז שיחקה את מייגן תוך יצירת ריחוק מסוים, כמעט קרירות. זה דבר חזק שלא היה כתוב ככה במקור. ניקול (קידמן) שיחקה את גרטשן עם גרם של מוקיונות, אתה אף פעם לא יודע מה היא הולכת לשלוף והיה לה איזה צד פרוע נסתר. מרגו (רובי) היתה פגיעה באופן מלא כנות בתור קיילה, מבלי לוותר על הדמות הקשוחה כלפי חוץ שכתבתי. אף אחד לא מאפשר לנשים השמרניות הצעירות הללו להיות באמת פגיעות, והיא עשתה את זה פנטסטי".

דייויד אי ראסל. עובדים על סרט משותף
דייויד אי ראסל. עובדים על סרט משותףצילום: ASSOCIATED PRESS

רוב הדמויות בסרט מבוססות על אנשים אמיתיים, אבל הוספת דמות בדיונית, קיילה. למה?

רנדולף: "בסיפור כזה תמיד מתחילים עם האנשים האמיתיים, עם הקונפליקט הפנימי שהם מייצגים. מכאן צריך לחשוב מה חסר כדי לספר את מה שאני רוצה לספר בקשר להטרדות מיניות. צריך לזכור שבזמן הכתיבה, 'מי טו' היה קיים רק כזרם תת־קרקעי, לא כתופעה כמו היום. קיילה היא הסיפור שאנחנו לא שומעים, האשה שמוטרדת מינית ונלכדת בסוג של הסכמה, בקשר שהיא תופסת כיד רוחצת יד. בגלל שהיא נוקטת בהתחלה פעולה שמובילה אותה למצבה, יש צופים שמבטלים או שופטים אותה.

"הקשר של קיילה עם רוג'ר איילס מבוסס על שלוש נשים, אחת מהן עבדה בפוקס ניוז לפני 2005 בכלל. מהסיפורים שלהן לקחתי את האינטרקציות במשרד ואת הפתולוגיות הסקסואליות שלו. אבל הרקע של קיילה, הבית האוונגליסטי — זו המשפחה שלי. נולדתי בנאשוויל (טנסי) וגדלתי בטקסס, הלוגו של פוקס ניוז היה מוטבע על מכשיר הטלוויזיה שלנו מרוב שהערוץ תמיד היה דלוק".

המטפל שלנו בסיינפלד

המשך הסיור בעיירה הדסון, בכיוון בית החווה המרווח של הזוג, כולל טיפוס במעלה גבעות מושלגות ומיוערות המשקיפות על בתי העיירה ועל נהר ההדסון עצמו המכוסה ערפל. מסתבר שהם חולקים אדמה עם מלקולם גלדוול, הסופר והעיתונאי. "הוא אמר שאם נעבור הנה, הוא יחלוק איתנו גם את המעגל החברתי שלו", מבאר רנדולף.

"פאודה". "אני אוהב יותר ממילי. אולי זה עניין מגדרי"צילום: אליה ספינופולוס /
"ארץ נהדרת". "הכי טובה בתחומה"צילום: צילום מסך מתוך ער

השכנים נאים, אבל אתם לא מתגעגעים לניו יורק? ללוס אנג'לס?

רנדולף: "מילי מתגעגעת יותר ממני למנהטן".

אביטל: "אנחנו מבקרים המון, אני בעיר פעם בשבועיים בערך וזה מספיק לי. כשאני חוזרת הנה אני מבינה שאני לא מתגעגעת בכלל", היא צוחקת.

רנדולף: "לגבי לוס אנג'לס, שם הכרנו ומהר מאוד החלטנו לעבור לניו יורק".

אביטל: "עברנו אחרי שנישאנו אבל ידענו עוד קודם שלא נישאר בלוס אנג'לס. שנינו אוהבים להיות במקום עם תחושה של שכונות מוקפות תרבות, עם אנרגיית החיים הזאת של ניו יורק".

רנדולף: "לפני החתונה והמעבר קבענו ללכת למטפל כדי לדבר על הדברים. זה היה מעולה כי הוא הסכים עם כל מה שאמרתי — מילי פחות התחברה. חודש־חודשיים אחרי שהפסקנו ללכת אליו, אני צופה ערב אחד ב'סיינפלד', בפרק שהם הולכים לרופא שיניים — לא ווטלי המפורסם — והוא מוכר לי, הרופא. זה היה המטפל שלנו! והוא בחיים לא אמר לנו בזמן שחלקנו איתו פרטים אינטימיים מחיינו, שגם הוא שחקן. הערתי את מילי, היא אישרה שזה אכן המטפל שלנו ולפני שנרדמה שוב היא אמרה: עוברים לניו יורק".

ומה הביא אתכם משנות מגורים בווילג' המרכזי לעיירה המרוחקת הזו?

אביטל: "אחרי שנים, חיפשנו בית קיץ להימלט מהעיר. מצאנו בית שאהבנו ושיפצנו, יותר נכון צ'ארלס שיפץ, ואני עדיין חשבתי שלשהות מחוץ לניו יורק זה בזבוז זמן. אבל כשנגמר השיפוץ בילינו כאן קיץ וזה היה כל כך מהמם ויפהפה ושליו, שהתחלנו לחפש בית ספר טוב לילדים. במקרה מצאנו, ונשארנו בלי להביט לאחור. גיליתי משהו שנקרא טבע, כולנו".

רנדולף: "זה גם יותר חסכוני".

רוג'ר איילס. קדם להארווי ויינשטיין
רוג'ר איילס. קדם להארווי ויינשטייןצילום: Jim Cooper / AP

כל כמה זמן אתם מבקרים בישראל?

רנדולף: "בערך חודש בשנה. גם בשביל העברית של הילדים. זה לא מספיק לדבר עם סבא וסבתא. הבעיה היא שהחודש הזה הוא לרוב אוגוסט — למה אנחנו ממשיכים לבוא לישראל דווקא אז?"

אביטל: "יש לנו קבוצת חברים נהדרת בארץ, אנשים מרתקים".

רנדולף: "אני יכול לדבר עם חגי לוי על מלאכת הכתיבה במשך שעות. הוא כל כך טוב במה שהוא עושה. גם ערן".

אביטל: "קולירין".

רנדולף: "קשה למצוא אנשים כאלה, שחיים ונושמים את המקצוע שלהם. אנחנו אוהבים את הקהילה שלנו בישראל".

מה הלאה?

רנדולף: "אני עובד על כמה דברים, נראה מה יבשיל. בין השאר אני כותב דרמה עם דייויד או ראסל".

אביטל: "נצא לסיבוב אוף־ברודוויי עם ההצגה שביימתי, Next Stop. ויש לי גם הרצאה שנקראת how to speak Israeli in five words, וגרסה לישראלים על איך לדבר אמריקאית בחמש מילים".

את אוהבת את המצב הזה, ישראלית־אמריקאית?

רנדולף: "היא מאוד טובה בזה".

אביטל: "אני אוהבת, ואני גם מרגישה שאין לי ברירה אלא להיות מעין דוברת של הבעיה הזו. מישהו צריך לדבר עליה. אני מרגישה שיש צורך אמיתי להבנה תרבותית בין שני העמים הכל כך שונים האלה, וכל יום מצחיק אותי להיווכח עד כמה שונות התרבויות האלה. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים אלה את אלה, אנחנו באמת באמת לא. זה מצחיק".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ