רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מה יגידו כולם": הבת, האב וזה פחות או יותר הכל

איראם האק מספרת סיפור חזק ואף מזעזע על יחסה של המשפחה הפקיסטנית הפטריארכלית החיה במערב אל בנותיה. אבל זה כל מה שיש בסרט: סיפור ומסר

מריה מוזדה ורוהיט סאראף ב"מה יגידו כולם". היעילות הרגשית נפגעת
MER FILM / בתי קולנוע �
6תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

"מה יגידו כולם", סרטה של הבמאית הנורווגית־פקיסטנית איראם האק, מספר סיפור חזק שיש בו כדי לזעזע. זהו סרט שכולו מעשה של מחאה כועסת נגד יחסה של המשפחה הפקיסטנית הפטריארכלית – שערכיה המסורתיים המדכאים מתנגשים באלה של המערב אשר אליו היגרה – אל בנותיה. ואולם, האק עושה טעות אופיינית לסרטים מסוג זה, ומבליטה את החוזק של הסיפור על פני הסובטיליות שלו. היא מציגה את הסיפור בצורה מגמתית־נוסחתית ואינה מאפשרת למורכבותו האנושית והאידיאולוגית להגיח מתוכו. כמעט כל סצינה בסרטה – שאת תסריטו כתבה – מבקשת לחזור על המסר שהיא מבקשת להביע, והסרט הוא לפיכך דידקטי וסכמטי ויעילותו הרעיונית והרגשית נפגעת.

הסרט מתרחש בנורווגיה ומציג את סיפורה של נישה בת ה-16 (מריה מוזדה), בת למשפחה ממוצא פקיסטני, שמחוץ לביתה מתנהגת ככל מתבגרת במערב. היא מבלה במועדונים, שותה מעט, אפילו צורכת סמים קלים, אך ממהרת להחליף את בגדיה החשופים יחסית מחוץ לביתה ולהיכנס למיטתה קודם לשעת העוצר, הלוא היא השעה שבה אביה מירזה (עדיל חוסיין) עובר מחדר לחדר כדי לבדוק כי ילדיו נוכחים, מוגנים במיטותיהם.

הטריילר של "מה יגידו כולם" - דלג
הטריילר של "מה יגידו כולם"

נדמה שנישה מתמרנת היטב בחייה הכפולים, שיחסיה עם אביה מאוזנים ושאמה (אקאוואלי קאנה) מאפשרת לה חופש רב יותר מאביה. אלא שאז, לילה אחד, מתגנב לחדרה חברה, דניאל (איזק לי האר). אין בכוונת השניים אלא להתמזמז קצת, אך מירזה פורץ לחדרה של בתו, תוקף אותה פיזית ומכה את דניאל מכות רצח. למרות הכחשותיה של נישה הנסערת, הוא בטוח שהשניים שכבו, ואם אמנם נישה איבדה את בתוליה, אין היא ראויה עוד לאף בעל שיבחר לה. בעקבות המהומה נישה מועברת לחסותם של שירותי הרווחה, אך בשיחת טלפון בינה לבין אביה מכריז מירזה שהוא מוכן לקבל אותה בחזרה לביתו, ולאחר מכן מגיע לאסוף אותה יחד עם בנו אסיף (עלי ארפן), הנתון לחלוטין למרותו.

נישה בטוחה שהסדר המשפחתי חזר לכנו, אלא שהבעת הסליחה של מירזה היא תרמית, ובמהלך הנסיעה הביתה מגלה הבת שהדרך מובילה לנמל התעופה. נישה ההמומה נשלחת לפקיסטן, שבה לא ביקרה מעולם ואת משפחתה המתגוררת שם לא פגשה קודם לכן. מבחינתו של מירזה, שליחתה של בתו לפקיסטן איננה עונש דווקא, אלא ניסיון להעביר אותה חינוך מחדש: המערב אמנם הגיע גם לפקיסטן – בלילה הראשון של נישה במדינה זו שואלת אותה בת דודתה הצעירה את מי היא מעדיפה, את ריהאנה או את ביונסה – אך בבית המשפחה הדיכוי על רקע מסורתי שולט. יחסם של הדודה (שיבה צ'דהה) והדוד (לאליט פורימו) אל נישה הוא נוקשה אף יותר מזה של הוריה. וכאשר הם מגלים שנישה ניסתה להעביר לחבריה בקשה לעזרה דרך האינטרנט, הדודה נועלת אותה בארון והדוד שורף את הדרכון שלה. נישה נשלחת לבית ספר לבנות, שתלמידותיו לבושות באורח המסורתי – יש בסרט שוט אפקטיבי שבו הבנות מצולמות כגוף אחד, שבו לא ניתן עוד לזהות מי היא מי – ובשעות שבהן אינה לומדת היא מועבדת בניקיון הבית.

מריה מוזדה ב"מה יגידו כולם". לא נכנעת לגורלה
MER FILM / בתי קולנוע �

מכאן והלאה מתפתחת העלילה מסצינה בוטה אחת לזו הבאה אחריה. אחרי שנישה מסתבכת שוב, בדומה להסתבכותה הראשונית, הנערה פשוט מסרבת להיכנע לגורלה, אביה משיב אותה לנורווגיה, ובה העלילה מגיעה לסופה בשוט האפקטיבי ביותר בסרט, החורג מהנימה הריאליסטית השולטת בסרט כולו ויש בו מידה של אמביוולנטיות וסימבוליות.

כדי לא לחשוף את הסיפור כולו לא המשכתי לפרט אותו, אבל זה אכן כל מה שיש בסרטה של האק: סיפור ומסר. זה מקל על ההיענות לסרט, שגורף אותנו מאירוע מטלטל אחד לשני, אך מונע ממנו להתעבות לכדי יצירה מרובת רבדים. הסרט מעורר את השאלה אם יצירה שהנושא שלה כרוך בסוגיות אתניות חברתיות ותרבותיות בעלות חשיבות בעולמנו – שבו מערב ומזרח, קדמה ושמרנות ומוצאים אתניים שונים מתערבלים ומתנגשים זה בזה – היא בהכרח בעלת חשיבות, והתשובה היא כמובן לא. לא הנושא הוא שקובע את ערכו של סרט, אלא אופן הטיפול בו, ומהבחינה הזאת סרטה של האק כושל. ראינו כבר סרטים שעסקו בדיכוי של נשים בחברה שמרנית, ובשאר הנושאים שהסרט מעלה, ביתר מורכבות מסרט זה, שבבסיסו הוא מלודרמה ומהותו המלודרמטית משתלטת עליו ואינה זוכה בו לעיבוד מושכל ומבוקר.

מריה מוזדה ואדיל חוסיין. דידקטיות סכמטית פוגעת ביעילות הרגשית בסרט
MER FILM / בתי קולנוע �

לא מסייעת לכך גם המוזיקה הנוטה לבומבסטיות, המלווה לפרקים את הסרט ומבליטה את שיאיו התוקפים אותנו. כתוצאה מכך גם צדו המגמתי של הסרט לוקה בחסר, והמסר אינו זוכה למבע מורכב. דודתה ודודה של נישה הרודים בה נדמים כאילו יצאו מאגדה אכזרית, ואם אמנם היתה להאק כוונה לעצב את סרטה כאגדה עדכנית ואף לשלב אירוניה באופיו הביקורתי של סרטה – ושמו של הסרט עשוי להעיד על כוונה שכזו – הרי לא מימשה את יעדה בצורה גלויה ומספקת.

שחקני הסרט ממלאים את תפקידיהם כצפוי ממקומם בעלילה – תפקידה העיקרי של מריה מוזדה כנישה הוא לגעת ללב והיא אמנם עושה זאת בהצלחה. אך כאשר מי מן הדמויות מתבקשת להציג צד דו־משמעי יותר באופיה והתנהלותה, התוצאה נדמית מאולצת.

"מה יגידו כולם". תסריט ובימוי: איראם האק; צילום: נאדים קארלסן; מוזיקה: מרטין פדרסן, לורנץ דאנגל; שחקנים: מריה מוזדה, עדיל חוסיין, אקאוואלי קאנה, עלי ארפן, שיבה צ'דהה, לאליט פורימו, רוהיט סאראף, איזק לי האר. 106 דק'



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות