"הנסיך הקטן" בקאן: החמצה בשווי 80 מיליון דולר

בסרט שיש בו גיבור טייס ונסיך החי על כוכב, היינו מצפים להמריא, אך ״הנסיך הקטן״ נותר תקוע בקרקע קולנועית משמימה למדי

אורי קליין
אורי קליין
קאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך הגרסה הקולנועית החדשה ל״הנסיך הקטן״. סיפור מסגרת עכשווי המסיט במידה רבה את תשומת הלב מהמקורצילום: ORANGE STUDIO – M6 FILMS

לקראת טקס הנעילה בפסטיבל קאן ה–68 מחר בערב (ראשון) — שבו יוכרזו הזוכים בתחרות — הוקרן מחוץ לפסטיבל סרט האנימציה "הנסיך הקטן", הפקה צרפתית עתירת תקציב (מוערך בכ–80 מיליון דולר), שמקור ההשראה שלו הוא ספרו האהוב של אנטואן דה סנט־אקזופרי מ–1942. מקור השראה, כי עלילת ספרו הצנום של סנט־אקזופרי היא רק חלק מעלילת הסרט הנוכחי, שמעניק לה סיפור מסגרת עכשווי אשר מסיט במידה רבה את תשומת הלב מהמקור.

למרות שההפקה היא צרפתית, ולמרות שספרו של סנט־אקזופרי מוכר ונערץ בצרפת ובאירופה (ובישראל) יותר מאשר בארצות הברית, ביים את הסרט מארק אוסבורן ("קונג פו פנדה") וכתבה אותו אירנה בריגנאל, שכתבה את התסריטים לכמה מסרטי האנימציה המצליחים ביותר של חברת דיסני. שחקנים בעל שם העניקו את קולותיהם לגרסה האנגלית של הסרט, שבה צפיתי, ובהם ג'ף ברידג'ס, מריון קוטיאר, רייצ'ל מקאדמס, ג'יימס פרנקו, בניסיו דל טורו, פול ראד, פול ג'יאמאטי ואחרים.

המעשה הנועז ביותר שאוסבורן עושה בסרט הוא לשלב בו שני סגנונות של אנימציה. סיפור המסגרת מעוצב באנימציית מחשבים, בעוד כל מה שקשור לעלילת "הנסיך הקטן" מובא באנימציית סטופ מושן. זה יכול היה לתרום לסרט ממד חזותי מעניין, אלא שהמימוש הסגנוני אינו נאה דיו. כך למשל מעוצבת גיבורת הסרט, ילדה בת תשע, בסגנון שכיח בסרטי אנימציה לאחרונה, שמעניק לה ראש גדול, בלתי פרופורציוני לגופה, ותוקע בפניה עיניים עגולות גדולות כצלחות מעופפות.

הסגנון נועז, אך מימושו אינו נאה דיוצילום: ORANGE STUDIO – M6 FILMS

אך הבעיה העיקרית בסרט המאכזב הזה היא השילוב בין ההצגה המגושמת של סיפור המסגרת, לבין המרכיבים העלילתיים והחזותיים הלקוחים מספרו של סנט־אקזופרי, שהוא עדין ואוורירי ומודע לשבריריותו במידה מוגזמת מעט. גיבורת הסרט היא בת לאם חד־הורית שאפתנית, שכבר תיכננה לפרטי־פרטים את חייה של בתה כך שתתקבל למוסדות האקדמיים הטובים ביותר ותובטח לה קריירה מפוארת. האם ובתה מתגוררות בפרבר אמריקאי אפרורי שכל בתיו זהים, מלבד הבית השכן, שבו מתגורר טייס קשיש. הוא יוצר קשר עם הילדה שמבלה את רוב זמנה לבדה, והוא זה שמציג בפניה את סיפורו של הנסיך הקטן. העלילה אינה מעניינת או מרגשת דיה, מהלכיה לעיתים קרובות בוטים מדי וספרו של סנט־אקזופרי הולך בה לאיבוד.

בסרט שיש בו גיבור טייס ונסיך החי על כוכב שקטן אפילו ממנו, היינו מצפים להמריא, אך "הנסיך הקטן" נותר תקוע בקרקע קולנועית משמימה למדי. אגב, זה אינו הניסיון הכושל הראשון להעתיק את ספרו של סנט־אקזופרי לקולנוע. ב–1974 יצר הבמאי סטנלי דונן ("שיר אשיר בגשם") גרסה מוזיקלית לספר, שאף היא לא הצליחה להמריא. היה שם רק שיא אחד והוא הקטע המוזיקלי שבו הרקדן, הכוריאוגרף והבמאי בוב פוסי ("קברט") עיצב בסגנונו הייחודי את דמות הנחש.״

״עמק האהבה״ - גיום ניקלו

אם יש נושא אחד שעבר כחוט השני במרבית סרטי התחרות השנה, הרי הוא היחסים המשפחתיים, שברוב הסרטים תוארו כקשים ואף טראגיים. לפיכך, מחלות ומוות היה נושא שסרטים רבים בתחרות הציגו בישירות אכזרית. איזבל אופר וז'ראר דפארדייה כיכבו לאחרונה יחד ב–1980 ב"לולו", סרטו המשובח של הבמאי מוריס פיאלה, ושתי האיקונות האלה של הקולנוע הצרפתי מתאחדות שוב בסרטו התמוה של הבמאי הצרפתי גיום ניקלו, "עמק האהבה".

משמאל - ז׳ראר דפארדייה, גיום ניקלו, איזבל אופר ודן וורנר. ״עמק האהבה״ - סרט תמוהצילום: אי־פי

הם מגלמים זוג גרוש שלא נפגש זה שנים רבות, אך במצוות המכתב שהותיר בנם המשותף (לשניהם ילדים מנישואים נוספים) שהתאבד חצי שנה קודם לכן, הם מגיעים לעמק המוות בקליפורניה, שם הבן המת מבטיח להם שיפגשו אותו אם ימלאו אחרי הוראותיו במשך שבעה ימים בחום האדיר של המדבר. אופר מאמינה שזה עשוי לקרות, דפארדייה, שהולך חלק גדול מהסרט חשוף בחצי גופו העליון, והוא גדול ממדים כלווייתן, מפקפק, והתוצאה היא דרמה משפחתית לשני שחקנים טובים, שלא ברור מה בדיוק היא מנסה לומר. למשל, לא ברור למה נותק הקשר בין הבן המת לאמו. אם הסיבה לכך היא שהבן היה הומו, הרי הסרט מתעלם מכך, ובסופו של דבר אינו מגיע לשום מקום (ומהבחינה הזאת המדבר מלא ההוד אך הצחיח הוא דימוי הולם לתוכן הסרט עצמו).

״דיפאן״ - ז׳אק אודיאר

הבמאי הצרפתי ז'אק אודיאר ("נביא", "חלודה ועצם") הוא משתתף שכיח בתחרות בפסטיבל קאן, והשנה מתחרה סרטו "דיפאן" על פרס דקל הזהב. גם כאן המשפחה היא הנושא, אך הפעם זו אינה משפחה ביולוגית אלא כזו שהנסיבות יצרו. בישירות ריאליסטית המשרתת תסריט נבון, מציג הסרט את סיפורם של שלושה פליטים מסרילנקה, שמגיעים לצרפת כמשפחה בעזרת דרכונים של קורבנות שנהרגו במלחמת האזרחים במולדתם. המשפחה המדומה כוללת לוחם חרות, אשה צעירה וילדה יתומה. בצרפת מצליחים השלושה לשכנע את שירותי הרווחה שהם אמנם משפחה, והם זוכים לתעסוקה כממונים על השיכון המוזנח בפרברי פריז שבו הם גם גרים, ומחוצה לו, בלילות, מתנהל סחר בסמים, שאחריו עוקבים השלושה מחלון דירתם כאילו היה סרט.

סרטו של אודיאר מיטיב לתעד את תלישותם של השלושה במדינתם החדשה, ואת האופן הבלתי נמנע שבו מתערבב לבסוף עולמם התלוש עם זה של סוחרי הסמים. התוצאה היא סרט רחב יריעה פחות מ"נביא", שעסק אף הוא במהגרים בצרפת, אך עדיין מרשים ובעיקר הגון.

״האוצר״ - קורנליו פורומבויו

סרטיו הקודמים של הבמאי הרומני קורנליו פורומבויו, "12:08 מזרחית לבוקרשט", "שם תואר משטרה" — יצירת המופת שלו — ו"ערב יורד על בוקרשט", הרשימו אותי מאוד בשילוב בין תוכן לצורה ובמחשבה האנליטית בהם. בסרטו החדש, "האוצר", שהוקרן במסגרת התחרותית "מבט מסוים" הנלווית לתחרות הראשית, בוחר פורומבויו בדרך שונה: הוא יוצר אלגוריה בעלת אופי אגדי, נמנע מהניסויים הצורניים שאפיינו את סרטיו הקודמים ומציג את הסיפור באופן קולנועי ישיר, כמעט מיינסטרימי — מה שמעורר מידה מסוימת של אכזבה.

זהו סיפורו של אב משפחה — כן, שוב משפחה — שנוהג להקריא לבנו לפני השינה את סיפור הרפתקאותיהם של רובין הוד וחבר מרעיו. שכן משכנע את האב לחפש אוצר שהטמין לכאורה בקרקע אחד מאבותיו של השכן, קרקע שהיתה שייכת לו והולאמה בזמן הקומוניסטים. עיקר הסרט מתאר את החיפוש הלילי של השניים אחר האוצר בעזרת מומחה בעל גלאי מתכות. תוצאותיו של החיפוש יוצרות אלגוריה צנועה אך שנונה למדי, על צדה הנלעג מעט של השאיפה הקפיטליסטית המניעה את החברה הרומנית העכשווית, המקרטעת בין מציאות עגומה לחלום.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ