פסטיבל קאן

בין שייקספיר למשחקי הכס

גרסת הבמאי ג'סטין קארזל ל"מקבת" מעניקה למחזה פרשנות עדכנית ואינטיליגנטית, העטופה בחזות מרשימה. מנגד "Chronic" של מישל פרנקו הוא מהגרועים בתחרות

אורי קליין
אורי קליין
קאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך "מקבת". עיבוד שמבליט את התנופה ההרסנית שמניעה את העלילה
אורי קליין
אורי קליין
קאן

התחרות הראשית המתקיימת בפסטיבל קאן ה–68, שטקס הנעילה וחלוקת הפרסים שלה ייערכו הערב (ראשון), הסתיימה עם שני סרטים שונים מאוד. מספר רב של גרסאות קולנועיות של "מקבת", —הטרגדיה של שייקספיר, ששחקנים מעדיפים שלא לכנותה בשמה אלא "המחזה הסקוטי", מתוך אמונה תפלה שקללה מוטלת עליה — הופקו מאז 1909, אז הופקה גרסה אילמת קצרה שלה. הגרסאות הקולנועיות הידועות ביותר הן אלה שבוימו ב–1948 על ידי אורסון ולס וב–1971 על ידי רומן פולנסקי. לגרסאות אלה מצטרפת כעת זו של הבמאי האוסטרלי ג'סטין קארזל.

קארזל מעניק למחזה של שייקספיר, שלא אפרט את עלילתו כאן (בהנחה שהעלילה, העוסקת במחיר הדמים של השאפתנות והתאווה לכוח, ידועה), פרשנות עדכנית אינטליגנטית, אותה הוא ממקם במעטפת חזותית אקספרסיבית ואינטנסיבית מרשימה ביותר. נדמה שקארזל מעניק לטרגדיה הקצרה ביותר של שייקספיר עיבוד קצר אף יותר, שמבליט את התנופה ההרסנית הטראגית שמניעה את העלילה. גם קיצוריו של הסרט, ששלושה תסריטאים היו מעורבים בעיבודו, וגם התוספות לו נובעים מתבונה אנליטית בעלת תוקף, והצפייה בסרט סוחפת כמו זו במלודרמה, סרט פעולה או סדרה טלוויזיונית נוסח "משחקי הכס", שאין לי ספק שגרסתו של קאנזל מיועדת גם למעריציה הרבים.

הסרט אץ קדימה במהירות, הוא אלים, אך האלימות שבו מבוקרת (גרסתו של פולנסקי, שהופקה שנים קצרות אחר הרצח של אשתו, שרון טייט, זכורה לי כשותתת דם יותר) ושני הגיבורים המרכזיים של הסרט מעוצבים כך שהתנהלותם הפסיכולוגית נהירה והם שייכים גם לזמן ההיסטורי שבו הסרט מתרחש וגם להווה. כאן מגיעות מחמאות במיוחד לשני כוכבי הסרט, מייקל פאסבנדר, המגלם את מקבת, ומריון קוטיאר כאשתו התככנית, שזוכה בסרטו של קאנזל לטיפול אמפתי יותר מאשר ברוב הגרסאות של הטרגדיה השייקספירית. הדיאלוגים נשמעים דיבוריים בפיהם, וקאנזל אף מתגבר על המכשלה המלאכותית לכאורה בקולנוע של המונולוגים, כך שהם נשמעים כחלק טבעי של הטקסט ואנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם.

מתוך "מקבת". הדיאלוגים נשמעים דיבוריים

גרסתו של קאנזל ל"מקבת" היא פופולארית בעליל, ויש אולי כאלה שילינו על הסרט בשל כך, אך אין ספק שקאנזל הפך את הטרגדיה של שייקספיר ליצירה קולנועית בעלת איכויות ניכרות, ובהן השימוש המיומן בנופים והערפילים המכסים אותם בצבעוניות קודרת.

ריח של מניפולציה ב"Chronic", סרטו של מישל פרנקו

הסרט השני שנעל את התחרות הוא אחד משני הסרטים הגרועים ביותר שהשתתפו בה, למרות שיש לו מעלה אחת ניכרת, והיא הופעתו של טים רות בתפקיד הראשי (הופעה זו מסמנת את רות כמועמד נוסף לזכייה בפרס השחקן הטוב ביותר יחד עם מייקל קיין והארווי קייטל, כוכבי סרטו של פאולו סורנטינו "נעורים", והשחקן הצרפתי ונסן לאנדון, כוכב סרטו של סטפאן בריזה "La Loi du Marche"). הסרט הוא "Chronic", סרטו דובר האנגלית של הבמאי המקסיקני מישל פרנקו, שמתרחש בארצות הברית. הסרט מציג את סיפורו של דיוויד, שכל חייו מוקדשים לעבודתו, והיא סיעוד של חולים סופניים ונכים.

מימין: במאי הסרט "Chronic" מישל פרנקו והשחקן טים רותצילום: אי־אף־פי

מסיבות אישיות, שייחשפו במהלך הסרט, דיוויד נעשה מעורב בחיי החולים בהם הוא מטפל, והסרט מתעד טיפול זה במה שאמור להיות ריאליזם ישיר, נועז ובוטה אפילו; אבל במקום להיות סרט שמשרטט דיוקן של גבר שרק מטרה אחת לו בחייו — והוא מייצג מצב קיומי של בדידות נחושה, הופעתו של טים רות רומזת שאפשרות זו היתה קיימת — סרטו של פרנקו מתמקד בהיבטיו הריאליסטיים, והסרט, המתרפק על החולי והסבל האנושי המוצגים בו, מדיף ריח לא נעים של מניפולציה וניצול רגשי. ועל סופו הכה מוטעה של הסרט, שבו הניצול מגיע לשיאו, אפילו לא ארצה לומר מלה.

ומה לגבי תחזיות? תמיד קשה לדעת בקאן מה יהיו תוצאות התחרות, והשנה נדמה שזה קשה מתמיד. צוות השופטים מחלק מספר פרסים בנוסף לפרס הגדול שהוא פרס דקל הזהב (תסריט, בימוי, משחק גברי ונשי, הפרס הגדול של חבר השופטים ועוד), וכל בחירה כזאת אמורה להוות הכרה בערכו של הסרט שהפרס הוענק לו (מלבד למקרים בודדים בתולדות פסטיבל קאן מקפידים שכל סרט יקבל רק פרס אחד). בראש צוות השופטים השנה ניצבים ג'ואל ואיתן כהן, שזכו בעבר בפרס דקל הזהב על סרטם "ברטון פינק". טוענים שלמי שעומדים בראש חבר השופטים יש השפעה על התוצאות, ומעניין אם ניכר יהיה להבחין בהשפעה שכזאת גם ברשימת הפרסים שיוענקו בתום הפסטיבל (האם, למשל, במאים אמריקאים לא יהססו להעניק את פרס דקל הזהב לסרט אמריקאי? כוונתי ל"קרול" של טוד היינס, שהוא אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בתחרות השנה וגם היה אחד הסרטים שהביקורת התלהבה מהם בצורה גורפת).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ