בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסטיבל קאן: הזוועה בסוריה בלי פילטר — וסרט עדין על אהבה הומואית בגיאורגיה

הסרט הדוקומנטרי "For Sama" של ואעד אל חאטיב הסורית, מציג חמש שנות אימה. "And Then We Danced" של הבמאי לבאן אקין משרטט התאהבות בלהקת רקדנים בטביליסי

תגובות
ואעד אל חאטיב בפסטיבל קאן אתמול
AFP

לפני שש שנים, בטביליסי בירת גאורגיה, ניסו כמה ילדים אמיצים לארגן מצעד גאווה, אבל אז קהל של אלפים, ששולהב על ידי הכנסייה האורתודוקסית, הגיע למקום, התנפל באלימות על משתתפי המצעד, היכה חלק מהם ופוצץ את האירוע. המתקפה האלימה הזאת, סיפר אמש (חמישי) הבמאי לבאן אקין על הבמה בקאן, היא שגרמה לו להחליט לעשות את סרטו "And Then We Danced", שהוקרן בבכורה במסגרת "שבועיים של הבמאים".

מדי שנה כוללת התוכנייה העמוסה של פסטיבל קאן כמה סרטים להט"ביים, והשנה צפוי הפסטיבל להציג סרטים של שלושה יוצרים הומואים מפורסמים: קסאביה דולאן, איירה זקס וכריסטוף אונורה. אבל "And Then We Danced" היה אמש לסרט הלהט"בי הראשון שהתקבל השנה בריביירה באהדה מופגנת. וכשהקהל בקאן אוהב סרט מסוים, הוא מחצין את האהדה הזאת באמצעות פרוטוקול קבוע: כשהסרט מסתיים והכותרות עולות על המסך, הצופים מתחילים למחוא כפיים, נעמדים על רגליהם, מתגודדים סביב היוצרים והשחקנים שיושבים במרכז האולם, ומממשיכים למחוא כפיים ולקרוא קריאות התלהבות לאורך דקות ארוכות.

ואז רקדנו - דלג

הפרוטוקול הזה כאמור הופעל אמש בתום הקרנת סרטו של אקין, המספר על התאהבות בין שני רקדנים צעירים בלהקת המחול הגיאורגית הלאומית. גיבור הסרט הוא מראב (לבאן גלבאקהינאי), שמגיע ממשפחת רקדנים: סבתו היתה כזאת, כך גם הוריו ואפילו אחיו רוקד לצדו בלהקה. הוא רוקד מילדות, הוא בן זוגה ("פחות או יותר", כפי שהוא מעיד על עצמו בסרט) של אחת הרקדניות בלהקה, והוא נאבק כדי להוכיח את עצמו לפני מנהל הלהקה, שנרתע מכל גילוי של מיניות, רכות או חולשה אצל הרקדנים הגברים שלו.

כשמגיע ללהקה רקדן חדש, איראקלי, ומנהל הלהקה מחליט לקחת ממראב את הסולו שלו ולהעביר אותו לכוכב החדש, מראב מרגיש מאוים. אבל המתחרה החדש שלו מצליח לעורר בו גם תחושות אחרות. השניים מתקרבים לאט, עד שהבלתי נמנע קורה. אבל הסיפורים שמסתובבים בלהקה על בחורים שחייהם נהרסו לאחר שהתגלה שהם הומואים, מבטיחים שסיפור האהבה הזה לא הולך להיות פשוט וקל.

אקין, במאי שבדי ממוצא גיאורגי, משרטט יפה ובעדינות את הסקרנות שמתעוררת אצל מראב, את ההתרגשות שתוקפת אותו מבלי שהוא לגמרי מבין מה קורה, ונעזר בתצוגת משחק נהדרת של השחקן הראשי שלו. עם זאת, בשונה מ"נערה", אחד הסרטים החמים של קאן בשנה שעברה — שעסק גם הוא בסיפור להט"בי, הציב גם הוא את עולם המחול במרכזו, וסחט מהקהל אף הוא סטנדינג אוביישן ממושך ומרגש במיוחד — סרטו של אקין צפוי למדי. העלילה מתפתחת באופן שמזכיר יותר מדי סיפורי אהבה הומואים שכבר נראו על המסכים לאורך השנים: המשיכה, ההתנסות הראשונה, התשוקה הגדולה, הסביבה השמרנית שמעמידה בסכנה את המשך הקשר הזה והאופן שבו כל אחד מהגיבורים מתמודד עם המצב. ועדיין, הבימוי והמשחק המצוינים, כמה סצינות יפות במיוחד, והמחול הגיאורגי שמוסיף לסיפור רקע מסקרן, אסתטי ובעיקר פיזי מאוד — הופכים את " And Then We Danced" לסרט שלגמרי שווה צפייה.

תחת מתקפות איומות בסוריה

סרט נוסף שהוקרן אתמול הוא "For Sama", דוקומנטרי תוצרת סוריה שצולם לאורך חמש שנים ומביא מבט פנימי על מלחמת האזרחים שקרעה את המדינה הזאת לגזרים.

פור אסמה - דלג

בשנים האחרונות נוצרו כבר כמה סרטי תעודה על המלחמה בסוריה — המוכר שבהם היו הסרט הקצר "The White Helmets" שזכה באוסקר — ובכל זאת " For Sama" מצליח להביא זווית חדשה ומעניינת. לא רק שיצרה אותו יוצרת סורית, ולא אורחת מן החוץ, אלא שהיא צילמה אותו לאורך חמש שנים שבהן התגוררה עם בעלה בעיר חאלב, באחד ממעוזי המורדים בעיר, שספגו מתקפות איומות מצד צבא אסד לאורך שנים. ואולם עיקר העניין — וגם הקושי בצפייה בסרט הזה — נובע מהחלטתה של היוצרת (שביימה את הסרט יחד עם אדוארד ואטס) להציב בחזית את חוויית המלחמה של הילדים.

ואעד אל חאטיב ובעלה חאמזה, שניהל את בית החולים האחרון של המורדים בחאלב, בפסטיבל קאן אתמול
REGIS DUVIGNAU/רויטרס

ואעד אל חאטיב, אשה בת 26, מצלמת בסרט את חייה שלה, את הזוגיות שלה עם בעלה הרופא — שהיה דמות מרכזית בקרב המורדים, כמי שהקים את בית החולים האחרון שנותר לפעול בעיר אחרי שכל האחרים חוסלו — ואת הבת שנולדה להם בזמן המלחמה. הסרט מבחינתה הוא מכתב מצולם לבתה, שבו היא פורסת את לבטיה, קשייה ומחשבותיה של אם צעירה שמטילה את בתה התינוקת למציאות של הפגזות יום יומיות וחיים בתנאים קשים להחריד. הסרט, שכבר זכה בפרסים בפסטיבלים יוקרתיים כמו הוט דוקס ו־SXSW, מדלג קדימה ואחורה בזמן, מעמת את הצופים עם מראות העיר המופגזת וההרוסה, עם חיי התושבים שקורסים לנגד המצלמה ועם המראות הבלתי נסבלים בבית החולים שמנהל בן זוגה של הבמאית.

להבדיל ממהדורות החדשות בישראל, יוצרי הסרט הזה לא חוששים לצלם גופות מוטלות, קבר אחים מצמרר, ילדים פצועים, מתים או מוכי טראומה, ואפילו תינוק שנולד ללא רוח חיים לאחר שאמו נפגעה בהפצצה בחודש התשיעי להריונה. הם מצלמים את זוועות המלחמה ללא פילטר, וחוויית הצפייה קשה בהתאם. הקושי הזה מתעצם אפילו יותר בעקבות תיעוד חיי היומיום של הילדים שחיים את המלחמה לאורך שנים: בעוני, במחסור תמידי, תחת הפגזות בלתי פוסקות, ועם מוות שנוקש בדלת בכל יום מכיוון אחר. "For Sama" מגיש לצופים תיעוד של חוויית ההורות וחוויית הילדות במלחמה. תיעוד של אימה אנושית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו