דוקאביב 2019: מדוע רק לאה צמל ממשיכה להאמין במערכת המשפט?

הסרט "לאה צמל, עורכת דין" של רחל לאה ג'ונס ופיליפ בלאיש נמנע בחוכמה מעיסוק פסיכולוגיסטי בדמותה של פעילת זכויות האדם הוותיקה, ומעלה תהיות בנוגע לנכונותה להשתתף במשפטי ראווה

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

במרכז סרטם המדויק והמרתק של רחל לאה ג'ונס ופיליפ בלאיש, "לאה צמל, עורכת דין", עומדת עורכת הדין הוותיקה שמייצגת פלסטינים המואשמים בפעילות טרור נגד ישראלים. כמעט בכל המערכות המשפטיות שניהלה היא הפסידה. שני המקרים העיקריים שבהם היא עוסקת במסגרת הזמן של הסרט הם ייצוגו של נער בן 13 שהואשם בניסיון לדקור יחד עם בן דודו בן ה–15 ילד יהודי בפסגת זאב, וייצוגה של איסרא ג'עביס, אשה שהדליקה בלון גז במחסום. מבחינת מקום, הסרט מתמקד בעבודתה של צמל במשרדה במזרח ירושלים ובמסדרונות בתי המשפט הצרים שבהם היא פוגשת את קרובי המשפחה של המיוצגים שלה, את עורכי הדין של הפרקליטות ואת נציגי התקשורת. רגעים מעטים בלבד מצולמים בביתה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ