"שיר ערש לעמק": המכחולים משכו אותו יותר מאשר הגשמת האידיאל הגברי הלאומי

בן שני ביקש לפענח את סוד הקסם של ציוריו של אלי שמיר. למרות הרגשנות והבחירה לא לעסוק בנושאים פוליטיים, "שיר ערש לעמק" שיצר עליו הוא דיוקן יפה ומעורר מחשבה

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

בן שני נשבה בקסמם של ציוריו של אלי שמיר, בן כפר יהושע, שמצייר בעיקר את הסביבה שבה הוא חי. הוא החל לתעד את שמיר, לכאורה בלי מטרה מיוחדת, רק בניסיון, לדבריו, לפענח את סוד הקסם.

הציורים של שמיר מרהיבים ובאופן ברור פיתו את שני לצאת למסע נופי ונוסטלגי. בסרט "שיר ערש לעמק", שישדור בעתיד ב"הוט 8", הוא עושה את זה בעזרת הצילום המתפייט של מראות העמק (צילום שעוצמתו נגרעת באופן משמעותי כי הקרנות הפסטיבל השנה אינן על מסך קולנוע, אבל הוא עדיין מרשים) ובפס הקול המורכב מווריאציות לשירים מוכרים וותיקים על עמק יזרעאל. התיאורים והמראות נוגעים ללב, אבל אין בהם שמץ של מודעות עצמית לזמן שחלף מאז "הו שומר מה מליל", וגם לא מבט ביקורתי על המיתוסים הארץ ישראליים שבבסיס הנוסטלגיה הזאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ