בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האדריכל שהפך לכוח אסטרטגי בינלאומי

הסרט התיעודי "כמה שוקל הבניין שלך, מר פוסטר?" מתמקד רק בזוויות המחמיאות לנורמן פוסטר ולבנייניו. אולי כי אשתו מעורבת בהפקה?

תגובות

בסוף השבוע הקרוב יוקרן הסרט "כמה שוקל הבניין שלך, מר פוסטר?", במסגרת פסטיבל דוקאביב המוקדש לסרטים דוקומנטריים מהארץ ומהעולם. הסרט יצא לאקרנים בינואר בשנה שעברה ומגיע לארץ באיחור לא אופנתי, לאחר שסיים את הופעותיו בפסטיבלים ברחבי העולם ואף יצא בגרסת די-וי-די. עם זאת הרלוונטיות של פוסטר כאדריכל ומתווה דרך ודאי לא אבדה.

לורד נורמן פוסטר, חתן פרס פריצקר לאדריכלות, היה ונותר אחד מהאדריכלים הבולטים הפועלים כיום. במשרד שלו מועסקים למעלה מאלף אדריכלים והוא מבלה חלק ניכר מזמנו בנסיעה (במטוסו הפרטי) בין אתרים שונים שבהם הוא מתכנן ובונה. מאז יציאת הסרט הוא הספיק לחשוף תוכנית שאפתנית לתכנון של בניין משרדים עצום בצורת טבעת שישמש כמטה המשרדים החדש של חברת אפל בקליפורניה. הוא מקים ברובע לה דפאנס בפאריס את מגדל המשרדים הגבוה באירופה ובמפרץ הפרסי הוא עומל על הקמתה של מאסדר סיטי - העיר הראשונה בעולם שתספק את כל צרכי האנרגיה שלה בעצמה. עלות הפרויקט מוערכת ב-15 מיליארד דולר.

 

אם לא די בכך, פוסטר חשף לפני כמה חודשים פרויקט מגלומני להקמת מתחם תעבורה עצום על גדת נהר התמזה שיכלול נמל ימי, נמל תעופה ותחנת רכבת וישמש כמוקד לשינוע סחורות אל תוך ומחוץ לבריטניה. קנה המידה והחזון של הפרויקטים שלו מציבים את פוסטר כמה צעדים קדימה ביחס לעמיתיו. הוא לא רק אדריכל אלא כוח אסטרטגי בעל נוכחות בינלאומית שמגייס את הכלים התכנוניים לטובת שינוי המציאות המוכרת.

הסרט נולד כתוצאה משיתוף פעולה בין המפיק אנטוניו סאנז לבין האוצרת והעיתונאית בדימוס אלנה אוצ'ואה, אשתו הנוכחית של פוסטר (השלישית במספר) והמייסדת של הוצאת אייבוריפרס. השניים ביקשו בתחילה לערוך ספר שיתעד באופן אינטימי את עבודתו של פוסטר. הפרויקט הלך והתפתח ונהפך בסופו של דבר לסרט בבימויים של נורברטו לופז אמאדו וקרלוס קאראקס. את התסריט כתב מבקר האמנות הבריטי הנודע דיאן סודג'יק שצבר מוניטין כדמות בת סמכא בשדה האדריכלות והעיצוב. סודג'יק גם מקריין בקולו העמוק את קטעי הקישור בסרט.

לדברי קאראקס, לסרט יש חשיבות הן כמסמך היסטורי והן כיצירה אסתטית. "השאלה המרכזית שעולה בסרט היא ‘מדוע ארכיטקטורה צריכה לעניין אותי?' אני חושב שהסרט מנסה לענות על השאלה הזאת ולהראות לקהל שאדריכלות היא לא רק לעשות בניינים יפים. להבדל בין עיצוב מתוחכם ואינטליגנטי לבין עיצוב בינוני יש השפעה אדירה על חייהם של האנשים".

בסצינת הפתיחה נראה פוסטר על מגלשיים, בלב הרי האלפים, בשעה שהוא מתחרה במרתון של סקי למרחקים. זהו אתגר פיסי גדול בעבור כל אחד מהמתחרים ובמיוחד בעבור פוסטר שמציין השנה יום הולדת 77 ומקפיד לעסוק בספורט אתגרי. בעבר הוא לקה בסרטן והרופאים העניקו לו רק חודשים אחדים לחיות. הסצינה המושלגת מציגה את מהותו של פוסטר כפי שהיא נתפשת על ידי היוצרים - מעין סופרמן בעל כוח רצון ייחודי במינו.

ולנטין אלברז

הסרט מתחקה אחרי מסלול חייו של האדריכל הבריטי, מילדותו הענייה במנצ'סטר ועד לעלייתו לגדולה. הוא נולד ב-1935 למשפחה ממעמד הפועלים. מגיל צעיר הוא גילה עניין בהנדסה ובאדריכלות והשקיע שעות בבניית מודלים של מטוסים וספינות, תחביב שמלווה אותו עד היום. כשסיים את התיכון הוא החל לעבוד בעיריית מנסצ'סטר בלחץ של הוריו שביקשו בעבורו קריירה יציבה ומובטחת. הוא השתעמם מעבודתו וחמק בכל הזדמנות לשיטוטים רגליים-אדריכליים בין בנייניה של מנצ'סטר.

פוסטר גויס לחיל האוויר הבריטי ולאחר ששירת כטייס סיים את שירותו וחיפש עבודה חדשה. הוא התקבל לעבודה במשרד האדריכלים של ג'ון בירדסטואו - לא כאדריכל אלא כעוזר של רואה החשבון. בהדרגה הוא צבר ביטחון והחל לשאול את העובדים כיצד הוא יוכל להיהפך לאדריכל בעצמו. "אמרו לי שצריך לצייר אז התחלתי לקחת שרטוטים מהמשרד ולהעתיק אותם בערבים ובסופי השבוע", מספר פוסטר בסרט. אחרי כמה חודשים הוא הציג אותם למנהל המשרד בעצמו. בירדסטואו כל כך התלהב מהיכולת שלו עד שהעביר אותו למחלקת השרטוט ונתן לו פרויקט ראשון - תכנון של בית פרטי.

בהמשך התקבל פוסטר לבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת מנצ'סטר, עבד בעבודות זמניות כדי לממן את הלימודים (בין השאר עבד כמוכר גלידה וכשומר במועדון לילה) ועם סיום לימודיו זכה במלגה ללימודי תואר שני בבית הספר היוקרתי לארכיטקטורה של אוניברסיטת ייל. שם גם פגש את מי שיהיה שותפו לעתיד, האדריכל הבריטי ריצ'ארד רוג'רס.

אחרי סיום הלימודים הקימו השניים, יחד עם נשותיהם הראשונות וונדי וסו, את 4 Team שהיה המשרד העצמאי הראשון של פוסטר. לעתים קרובות נהגו לכנות את עצמם "להקת פופ" בהשאלה מלהקת "אבבא" הפופולרית. השותפות החזיקה מעמד תקופה קצרה. לאחר מכן פוסטר פרש עם אשתו ונדי והקים משרד עצמאי.

מלא זוהר

כאדריכלים צעירים, לפוסטר ולאשתו לא היתה גישה לפרויקטים ציבוריים בקנה מידה גדול. משום כך הם החליטו להשתלב בשדה שהיה נחשב פחות אטרקטיבי בעבור אדריכלים - תכנון בנייני משרדים ותעשייה. הפרויקט הראשון שלהם היה תכנון בניין לחברת הספנות פרד אולסון. בניגוד לבנייני דומים, החליטו המתכננים ליצור כניסה משותפת לעובדים ולמנהלים וליצור לצד המשרדים חללי שהייה ומפגש איכותיים, מעין אוטופיה של מקום עבודה. הפרויקט שהציב אותם על מפת האדריכלות הבריטית היה תכנון של בית משרדים בעבור חברת "ויליס פבר ודומס" בעיר איפסוויץ' בדרום בריטניה בשנת 1974. שם כבר יצר פוסטר אטריום מרווח, קומת גג עם מרבדי דשא ובריכת שחייה במרתף. "שאלתי את עצמי איך הופכים בניין משרדים רגיל למשהו מלא זוהר", הוא מסביר.

שמו של הסרט נגזר משיחה שהתקיימה בין פוסטר לבין האדריכל והממציא האמריקאי בקמינסטר פולר בסוף שנות ה-70. השניים התוודעו זה לזה בזמן שפוסטר התגורר בארצות הברית. היתה להם תשוקה משותפת לחקר של צורות הנדסיות מורכבות ולטכנולוגיות בנייה חדישות. מעבר לכך, שניהם הוקסמו מהעתיד ותהו כיצד אדריכלות ועיצוב יכולים להעניק לו ביטוי.

ולנטין אלברז

באחד מהביקורים המשותפים שלהם במרכז סיינסבורי, שפוסטר תיכנן בבריטניה, שאל אותו פולר: "כמה שוקל הבניין שלך?". לפוסטר לא היתה תשובה. אבל מקץ שבוע של חישובים הוא הגיע למספר מדויק: 5,642 טונות, רובם מושקעים בתקרות, ברצפות וביסודות, כלומר במרכיבים של הבניין שאינם משפיעים בהכרח על העיצוב הסופי שלו. התרגיל הלוגי הזה גרם לפוסטר להבין ששיטות הבנייה של המאה ה-20 אינן יעילות וכי עליו לחפש דרך חדשה ליצור אדריכלות חסכונית.

צילומי הסרט ארכו כשנתיים. הבמאים התלוו אל פוסטר במסעותיו ברחבי העולם ונכחו בעשרות פגישות במשרד (שאינן מופיעות בסרט), כדי ללמוד על תהליכי התכנון שסובבים את הפרויקטים. האתגר המרכזי שניצב בפניהם היה פוסטר עצמו. הוא לא היה מעוניין להצטלם לסרט וככל הנראה הסכים להשתתף בפרויקט רק בגלל המעורבות של אשתו. "זה היה הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלו", מעיר קאראקס.

לצד סקירה נטולת ביקורת על מהלך חייו של פוסטר, מנסים היוצרים למקם אותו בתוך מילייה תרבותי, חברתי ואינטלקטואלי מכובד. רשימת המרואיינים - איש איש מחמיא לפוסטר בתורו - כוללת את סולן להקת "U2" בונו, האמנים אניש קפור, ריצ'רד סרה, אנתוני קארו ואחרים. מצעד הכוכבים הזה נהפך מביך לעתים ולא בהכרח תורם לעלילה. כמה מבקרי קולנוע באמריקה ובאירופה רמזו בשנה האחרונה שמדובר בסרטון יחסי ציבור מתוחכם.

ולנטין אלברז

פוסטר הוא דובר כריזמטי ומוכשר, הוא מתנהג ומתלבש בצורה מוקפדת כמו האדריכלות שהוא יוצר. היוצרים עשו כל שביכולתם בכדי להאדיר את התחושה הזאת. הבניינים המופיעים בסרט מצולמים בצורה מעוררת כבוד והשתאות. בין אם מדובר במגדל של HSBC בהונג קונג, ברייכסטאג בברלין או בטרמינל החדש של נמל התעופה בבייג'ינג - הבניינים תמיד מבריקים ונקיים, מחודדים בגיאומטריה שלהם ובהירים במסר שהם מעבירים.

מצד שני קשה שלא לחשוב על כל מה שוודאי משתבש בעבודתו של פוסטר. היכן הדליפות בגג? היכן המשברים האישיים? היכן הלקוחות שהחליטו ברגע האחרון לסגת מהתוכניות ולשכור אדריכל אחר? לאף אחת משאלות האלה אין תשובה. עם זאת "כמה שוקל הבניין שלך, מר פוסטר?", סרט מרתק ומצולם היטב, המציג דמות מפתח בעשייה האדריכלית העולמית, צפוי לעניין את אנשי המקצוע ואת הציבור הרחב, ובוודאי יכול לתרום להבנה מקיפה יותר של תפקידו של האדריכל במאה ה-21. הסרט יוצג בשבת במוזיאון תל אביב לאמנות, ביום ראשון בסינמטק וביום שישי הבא שוב במוזיאון.

פסטיבל דוקאביב - הסיקור המלא>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו