בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"עכשיו אני אשה": חלוצות הניתוחים לשינוי מין מדברות

5 טרנסקסואליות שעברו ניתוח בשנות ה-50 מתוודות על סודן בסרט שיוקרן בדוקאביב. הבמאי מספר כי הופתע לגלות שאינן רואות בעצמן נשים לכל דבר

6תגובות

אשה מבוגרת, לבושה באלגנטיות, אוחזת זר ורדים, צועדת לאורך שביל בבית קברות. כשהיא מאתרת את המצבה שחיפשה, היא מניחה את הפרחים, מצטלבת וכורעת ברך לידה. "אני מאוד שמחה שאני יכולה להודות לך. עזרת לי מאוד, דוקטור בורו", היא אומרת. "עד לרגע שפגשתי בך הייתי מאוד אומללה. אתה הפכת אותנו למאושרות, אותי ואת כל חברותי נוטלות ההורמונים".

מאוחר יותר, בביתה, פותחת קורין - טרנסקסואלית שביצעה ניתוח לשינוי מין בתחילת שנות ה 60 בקזבלנקה - את ארון חדר השינה שלה. היא מחלצת מתוכו מקרן סרטים ישן, וטוענת בו גלגל של סרט. כשהיא מפעילה את המכשיר, התמונות הצבעוניות והמרצדות המופיעות על הקיר שממול חושפת בחורה יפהפייה, בשמלה קיצית קצרה.

היא מפזרת חיוכים לכל עבר - צעירה, רעננה וכובשת. קורין מתבוננת בתמונות ומחייכת. יצאתי אז לחופשה עם החבר שלי, היא מספרת. "זה היה לפני קזבלנקה, אבל ההורמונים כבר התחילו לחולל בי נסים. הייתי מאוהבת בז'אק, שהיה ביסקסואל, אבל זה לא היה כל כך מוצלח, כי הבנתי שהוא צריך אשה אמיתית מדי פעם", היא אומרת תוך כדי שהיא מתבוננת בסרט. "כי אני לא יכולתי לתת לו את הדבר המסוים ההוא, אתה יודע. אז בחירוק שיניים העלמתי עין, כי לא רציתי לאבד אותו. אבל זה היה קשה".

De Familie

באותם הימים, מספרת קורין, היא היתה שרויה בחוסר מנוחה תמידי. "הייתי לא מושלמת, וזה הטריד אותי מאוד. אמרתי לעצמי שהדבר הזה חייב לרדת, כי הוא מכאיב לי מדי", היא מסבירה. "ואז הגיע הרגע. היו לי 180 אלף פרנק, לקחתי את השטרות, גלגלתי אותם, הסתרתי אותם בשיערי האסוף וכך עליתי למטוס. ברגע שהגעתי לשם (לקזבלנקה), הושטתי את הכסף לבוס, לדוקטור.

"הוא היה חביב מאוד, לקח סינר עור ולבש אותו על גבי החזה החשוף שלו. הוא נראה ממש כמו קצב. זה נראה לי מעט מוזר, אבל הוא חייך ואמר: 'יקירתי, אני אעשה לך פות קטן ומקסים. הוא יהיה קטן, אבל חמוד'".

קורין היא אחת מחמש הגיבורות של "עכשיו אני אשה", סרט דוקומנטרי שהוקרן בבכורה לפני כחצי שנה בפסטיבל IDFA היוקרתי באמסטרדם - ויוצג הערב וביום שישי בפסטיבל "דוקאביב" בסינמטק תל אביב. כל גיבורות הסרט הן נשים מדור הטרנסג'נדריות הראשון, נשים שנולדו כגברים ועברו ניתוח חדשני לשינוי מין בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60.
במאי הסרט, הדוקומנטריסט ההולנדי מיכאל ואן ארפ, הסתובב כמה שנים עם הרעיון לביים סרט על טרנסקסואליות מבוגרות. בראיון טלפוני הוא מספר שכאשר החל לערוך תחקיר בנושא, גילה שרוב החלוצות בתחום, נותחו בידי אותו רופא.

 

"גילינו שרובן נותחו בידי דוקטור ז'ורז' בורו, שביצע את הניתוחים באופן לא חוקי במרפאתו בקזבלנקה", אומר ואן ארפ. בעקבות הגילוי, החליט להקדיש את הסרט לנשים שניתח דוקטור בורו. אבל עד מהרה הבין שמציאתן היא משימה מאתגרת למדי. "היה מסובך מאוד לאתר את הנשים הללו", הוא מספר. "דוקטור בורו לא החזיק בארכיון, מפני שהניתוחים שביצע היו למעשה לא חוקיים. נאלצנו לצאת למסע חיפוש ממושך. בסופו של דבר איתרנו, בעיקר באמצעות האינטרנט ועל ידי שיחות עם טרנסקסואליות ברחבי העולם, 25-20 נשים שנותחו אצלו בתקופה הזאת".

חיים סודיים

ואולם, גם לאחר שכבר איתר כמה מהחלוצות שנותחו בקזבלנקה, הבין ואן ארפ כי לפניו משימה קשה נוספת: לשכנע את הנשים הללו להופיע בסרט. "חצי מהנשים שאתן דיברנו כלל לא רצו להשתתף בסרט, כי הן חיות חיים סודיים, הן לא מספרות לאיש על עברן", הוא מסביר.

"היה קשה לשכנע אותן שחשוב שהסרט הזה ייעשה. בסופו של דבר הסברתי להן שבתוך עשר שנים ייתכן שאף אחת מהן כבר לא תהיה בחיים. אמרתי שאני מאמין שחשוב לספר לדור הצעיר את הסיפור הזה. ואכן, לבסוף חמש מהן השתכנעו והסכימו להצטלם ולדבר על חייהן".

הטרנסג'נדריות המבוגרות עורכות חשבון נפש אל מול המצלמה של ואן ארפ. הן מבהירות עד כמה הניתוח היה צעד חשוב וחיוני בשבילן, וכיצד עזר להן לעשות עוד צעד להשלמת הנשיות שפרצה מתוכן אך היתה כלואה בגוף של גבר. עם זאת, הן גם מתוודות על הקשיים הרבים שעמם נאלצו להתמודד לאורך השנים.

De Familie

ג'ין הגרמנייה, למשל - בעלת חזות גברית למדי - מתגוררת באזור כפרי ופסטורלי, ומתוודה כי לא פעם היא מתנהגת כגבר ומוותרת על כל סימני הנשיות שלה, רק כדי להימנע מעימות עם תושבי המקום. "כשאני חיה פה, בסביבה הזאת, אני צריכה להתמודד עם העולם. זה מקום נפלא, אבל אנשים כמוני בודדים פה", היא אומרת.

היא מספרת כי היתה מאושרת מאוד לאחר שביצעה את הניתוח, וחגגה את הנשיות שלה, אך אז נתקלה ביחס עוין ¬ בעיקר מצדן של נשים. "הן נרתעו ממני, דחו אותי בצורה קיצונית, כאילו הייתי פולש גברי", היא אומרת. בשלב מסוים, הכירה יפאנית, התאהבה בה וחיה אתה 20 שנה. למענה הסכימה לחזור וללבוש בגדי גברים. "בשבילי זה היה סוג של התאבדות", היא מבהירה. רק לאחר מותה של בת הזוג, חזרה ג'ין לחיות כאשה.

אחרי המוות

לעומתה, קורין הבלגית מתוודה כי זה עשרות שנים שהיא חיה בסוד, ולא מספרת לאיש מהסובבים אותה על עברה. לאורך השנים סיפרה זאת אך ורק לכמה גברים שאתם ניהלה יחסים אינטימיים.

באחת הסצינות המטלטלות בסרט, היא מחליטה לחשוף את האמת לפני חברתה הטובה זה 30 שנה. המצלמה מתעדת את קורין מתקשה להוציא את המלים מפיה. כשהיא מצליחה לחלץ מעצמה את הסוד, חברתה המומה. תגובתה קשה.

מה שהתרחש בעת צילומי הסצינה הזאת, נזכר ואן ארפ, הפתיע אפילו אותו. "הייתי מאוד מופתע כאשר פרידה, החברה, היתה בהלם מוחלט למשמע הדברים. הופתעתי לראות עד כמה קשה היה לקורין לדבר על החלק הנסתר הזה בחייה, והופתעתי גם לראות עד כמה קשה היה לפרידה להתמודד עם העבר המורכב של קורין", הוא אומר.

בהתחשב בעובדה ששתיהן לא סיפרו על עברן לסובבים אותן, האם קורין וג'ין חששו להופיע בסרט?

"שתיהן חששו", מודה ואן ארפ, "אבל הבינו שחשוב בשבילן לצאת מהארון. קורין אמרה לעצמה, 'אני לא רוצה שאחרי ההלוויה שלי, החברות שלי ישמעו שפעם הייתי גבר'. היא קיוותה שהסרט יעניק לה הזדמנות לספר לחברותיה מי היתה וכיצד נראו חייה. לג'ין היו חיים קשים. היא נאלצה לעבור כמה פעמים בין חיים כגבר לחיים כאשה. ההופעה בסרט דווקא חיזקה אותה, סייעה לה להרגיש יותר בטוחה בעצמה".

De Familie

מרואיינת אחרת בסרט, אפריל אשלי הבריטית, מציגה אלטרנטיווה יותר שלמה עם עצמה, יותר פתוחה ונינוחה. היא אמנם מספרת סיפורים קשים על עברה: משפחתה נידתה אותה כשהיתה נער עדין ונשי; אמה זרקה אותה מהבית וציוותה עליה לא לחזור לעולם; כבחורה, ניסתה להתאבד כמה פעמים ¬ אבל חייה אחרי הניתוח מצטיירים כנעימים יותר.

אשלי, שהיתה יפהפייה בצעירותה, הופיעה בשנות ה 50 במועדון "קרוסל" הפאריסאי המפורסם, לצד קוקסינל. "כשאנשים שואלים אותי אם אני מאושרת", אומרת אשלי בסרט, "אני עונה שבכל בוקר, כשאני יוצאת מהמיטה, אני עדיין מרגישה מעט מאותו האושר שהרגשתי ביום שאחרי הניתוח".

האם את מאושרת?

אמירות מסוג זה הן בדיוק מה שרצה ואן ארפ לחלץ מגיבורות סרטו (שישודר ביס דוקו ב 7 ביוני). הוא רצה לבחון אם הטרנסקסואליות מרוצות מחייהן, בעקבות הניתוח החלוצי שעברו. "סיקרן אותי מאוד לשאול אותן כמה שאלות מהותיות: האם הצלחת להשיג כל מה שרצית בחיים? האם ניצלת את כל ההזדמנויות שהחיים העניקו לך?", הוא אומר. "הניתוח היה צעד משמעותי בחייהן. הייתי סקרן לדעת אם גרם להן בסופו של דבר אושר".

הפנטסיה על אושר מיידי לאחר הניתוח לא תמיד התממשה, והחיים של כל משתתפות הסרט לא היו קלים. אבל דבר אחד ששמע הבמאי מכל המרואיינות, הפתיע אותו במיוחד. "רציתי לראות בהן נשים לכל דבר", אומר ואן ארפ. "אבל כולן, בלי יוצאת מן הכלל, אמרו לי שבעקבות הניתוח לא נהפכו לנשים אמיתיות, אלא לטרנסקסואליות.

"זה דבר אחר לגמרי. הן מסבירות שמי שרואות בעצמן נשים אמיתיות אחרי הניתוח נתקלות בקשיים רבים כאשר הן מנסות להתקבל כחברות מן המניין במשפחותיהן או בקהילותיהן. הופתעתי לגלות שהן אינן מרגישות עצמן נשים אמיתיות, ואני חושב שבסופו של דבר, זו מסקנה עגומה מאוד".

ואן ארפ מספר שטרנסקסואליות רבות מגיעות להקרנות הסרט ברחבי העולם עם בני משפחותיהן וחבריהן, כדי לספר להם את סודן. הוא מקווה שהסרט יתרום, ולו במעט, לקבלתם של הטרנסקסואלים בחברה. "זו היתה אחת המטרות שלי בעשיית הסרט הזה", הוא אומר.

"רציתי להראות לדור הצעיר שהאפשרות לשינוי מין לא היתה קיימת בחברה שלנו מאז ומתמיד. היו חלוצות שנאבקו על האפשרות הזאת ופילסו את הדרך לרבות אחרות. חשוב היה לי לעשות סרט מעורר השראה, שידבר על קבלת סיכונים בדרך להגשמה, גם אם לא תמיד זה נראה רציונלי".
 

פסטיבל דוקאביב - הסיקור המלא>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו