בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפורו של אחד מהרכבי ההיפ-הופ הטובים בהיסטוריה

משעשועי המיקרופון בתיכון ועד למתיחויות בין שני הראפרים. סרט תיעודי על ההרכב "טרייב קולד קווסט" בוחן את הפואטיקה והפסיכולוגיה של הביט

2תגובות

"Beats, Rhymes and Life", הסרט התיעודי על הרכב ההיפ-הופ "טרייב קולד קווסט", שיוקרן השבוע פעמיים בפסטיבל דוקאביב, נמשך כ‑100 דקות, והוא מרתק לכל אורכו, בעיקר בעבור מי שכרוך אחרי ההרכב האדיר הזה, אחד מהרכבי ההיפ-הופ הטובים ביותר בהיסטוריה. אבל הסיפור והמהות של "טרייב קולד קווסט", בתמצית מזוקקת ומדויקת להפליא, נמסרים כבר בדקה הראשונה של הסרט. ראיתם את הדקה הזאת, הבנתם הכל.

זה הולך כך: התמונה שפותחת את הסרט היא הופעה של "טרייב" שמוקרנת בהילוך אטי. את התמונה הזאת מלווה פסקול שאינו לקוח מההופעה: זו הקלטה שנפתחת עם צלילי קונטרבס נפלאים המתלכדים לכדי גרוב מוחץ ומהורהר כאחד. מתחת לגרוב של הקונטרבס, כל כך בעדינות עד שבקושי אפשר לשמוע, מסתתר ליין זעיר של פסנתר חשמלי. כך עוברות להן כמה שניות, ואז זה קורה: התופים נכנסים. לא היה, וככל הנראה גם לא יהיה, הרכב היפ-הופ שידע למצוא את נקודת הג'י של תוף הסנר כמו "טרייב קולד קווסט". לא היה, וככל הנראה גם לא יהיה, הרכב היפ-הופ שהתופים שלו נשמעו כל כך טוב.

Autlook Films

אז קונטרבס נפלא, שריטה קטנה של פסנתר חשמלי, ותופים שאין כמוהם. מה חסר? הראפ עצמו. אבל הראפ לא מגיע. במקומו שומעים את פייף דוג, אחד משני הראפרים של "טרייב", מדבר על היחסים הטעונים שלו עם הראפר השני, קיו-טיפ. "אנחנו מכירים אחד את השני מאז שאנחנו ילדים קטנים, ובכל זאת אני לא מצליח לשים עליו אצבע", אומר פייף. "אני מניח שאפשר לקרוא לזה יחסי אהבה-שנאה". קאט.

על בסיס הגרעין הכפול הזה ­ הפואטיקה של הביט והפסיכולוגיה של הלהקה ­ מגולל הבמאי מייקל רפפורט את סיפורה של "טרייב קולד קווסט": משעשועי המיקרופון התמימים בבית הספר התיכון ועד לסיבובי האיחוד הרווי מתח וטינה של השנים האחרונות. בסופו של הסרט אפשר להבין מדוע העיתונאי האמריקאי דייב היטון כתב פעם כי בהופעה שבה "טרייב" הודיעה שהיא מתפרקת, ב‑1998, הוא הרגיש שהוא עומד לבכות. אפשר גם להבין מדוע בהרצאה על "טרייב", שהתקיימה לפני שבוע בחוג לתולדות המוסיקה בתל אביב, אמר המרצה, המוסיקאי אייל רוב: "תסלחו לי אם אני אגמגם פה ושם. זו הלהקה שאני הכי אוהב בעולם".

מעשיות סוריאליסטיות

"טרייב קולד קווסט" החלה לפעול לקראת סוף שנות ה‑80 בקווינס שבניו יורק, בשכונה שממנה יצאו כמה שנים קודם לכן "ראן די אם סי" ואל אל קול ג'יי. "בהתחלה חיקינו אותם, אחר כך התחלנו לעשות ראפ בעצמנו על השירים שלהם, ולפני שהבנו מה קורה היינו להקה", אומר פייף דוג בסרט. החבר השלישי בלהקה היה הדי-ג'יי שאהיד מוחמד, שקיו-טיפ פגש בתיכון (במגמת מחשבים; מדובר בלהקה של חנונים). החבר הרביעי, ג'רובי, פרש אחרי האלבום הראשון של ההרכב כדי ללמוד בישול.

האלבום הזה, "People's Instinctive Travels and the Paths of Rythm" היה ההיפך המוחלט מההיפ-הופ השליט של סוף שנות ה‑80 ושל תחילת שנות ה‑90, שהיה אגרסיבי מאוד, כוחני וזועם. "טרייב" היו קלילים, צבעוניים, אירוניים, מצחיקים: ההיפך מזכרי אלפא ראוותנים. הם פיטפטו מעשיות סוריאליסטיות ("My Wallet in El SegundoI Left"), וגם כששרו על בחורות עם ישבן גדול ("Bonita Applebum"), הם עשו זאת בצורה הומוריסטית ועדינה, ללא זכר לשוביניזם הדוחה של הגנגסטה ראפ.

 

גם המוסיקה היתה תמונת התשליל של הראפ הדחוס והצועק של הרכבים כמו "פאבליק אנמי" ו"NWA". הצליל של "טרייב" היה מאוורר, מינימליסטי וג'זי מאוד. "הם סימפלו את התקליטייה של ההורים שלנו, שאנחנו לא טרחנו להקשיב לה", אומר בסרט קווסטלאב, מנהיג להקת ה"רוטס".

קיו-טיפ מדגים בסרט איך זה עבד. הוא שולף תקליט ג'ז-פאנק ישן, מניח בפטיפון, משמיע פתיחה של שיר ואומר: "כמעט השתנתי במכנסיים כששמעתי את התופים האלה" (מה שהסרט אינו מבהיר, וחבל, הוא כיצד חברי "טרייב" טיפלו בדגימות האלה כך שיישמעו יותר טוב מדגימות התופים של הרכבים אחרים).

האלבום השני של "טרייב", "The Low End Theory", שנחשב לאחת מיצירות המופת של ההיפ-הופ, הפך את חברי הלהקה לכוכבים וגם הזניק את פייף דוג למעמד של ראפר דומיננטי, אחרי שבאלבום הראשון קיו-טיפ היה הקול המוביל. הפינג-פונג בין שני הראפרים האדירים (קיו-טיפ ­ חלקלק, עצל, מבריק, סקסי; פייף דוג ­ נמרץ, מתנשף, לא כל כך סקסי) היה אחד האלמנטים שהפכו את "טרייב" להרכב כל כך טוב, אבל הוא גם ביטא את המתח הבלתי נמנע בין שני אמנים שמובילים הרכב, מתח שהידרדר עד מהרה להתנגשות.

הטריילר לסרט

המתיחות בין שני הראפרים פרצה גם על רקע מצבו הבריאותי של פייף, חולה בסוכרת נעורים שלא טיפל בעצמו ואף פיתח התמכרות לממתקים. הסרט לא מייפה את דמותו של פייף, שמתראיין בחולצת "hop‑I am hip", אבל נדמה שהוא מחמיר עוד יותר עם קיו-טיפ, המצטייר כגאון פרפקציוניסט, שאינו מסוגל לחלוק את ההנהגה עם אדם אחר. "אני אוהב אותו, אבל הוא חתיכת משוגע", אומר נשיא חברת התקליטים של "טרייב".

וכשפייף מדבר על האלבום הרביעי של ההרכב, "Beats, Rhymes and Life" מ‑1996, הוא אומר: "הכימיה מתה. זה כבר לא היה 'טרייב', אלא קיו-טיפ ו'טרייב'. כמו דיאנה רוס וה'סופרימס'. אז מה, שאהיד (החבר השלישי בלהקה) היה אמור להיות מארי וילסון ואני פלורנס באלארד? Get the fuck out of here".

הדבר המדהים הוא ש"Beats" היה אלבום מעולה. אבל כעבור שנתיים, אחרי יציאת האלבום החמישי והאחרון, פירקו "טרייב" את החבילה. עשר שנים לאחר מכן, ב‑2008, הם התאחדו לסיבוב הופעות, שהמניע העיקרי שלו היה הטיפולים היקרים שפייף עבר (בין השאר השתלת כליה). אלא שבמקום לנהל את הסיבוב הזה על מי מנוחות, כמצופה מווטראנים שמתקרבים לגיל 40, פייף וקיו-טיפ חזרו לריב. באחד הקטעים העצובים בסרט רואים אותם מתכתשים מילולית לפני העלייה לבמה. "מה לא בסדר אתך, בן אדם?" צועק קיו-טיפ, ופייף עונה: "לך תזדיין".

כל זה לא באמת משנה לנוכח המוסיקה המופלאה ש"טרייב" עשו בשנים הגדולות שלהם. מי שמכיר ואוהב את הלהקה יתענג על הסרט הזה, ובשביל מי שלא מכיר זאת הזדמנות נהדרת להתוודע לשבט הנפלא הקרוי מסע.

הסרט יוקרן הערב ב‑20:00 בנמל תל אביב (הכניסה חינם) וביום חמישי ב‑22:00 בסינמטק תל אביב.

פסטיבל דוקאביב - הסיקור המלא>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו