פסטיבל דוקאביב

האם לוורמיר היתה מצלמת וידיאו?

האם ורמיר היה בעצם ממציא יותר מאשר צייר? האם הוא השתמש במכשור שאיפשר לו ליצור את ציוריו המופלאים, וכל אחד יכול בעצם לצייר כמוהו בעזרת הכלים המתאימים? הממציא האמריקאי טים ג'ניסון יצא לחקור שאלה מסקרנת זו בסרט התיעודי "טים מצייר ורמיר"

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

האם כל אחד יכול להציב במחסן שלו כן ציור ולהוציא תחת ידיו ציור זהה לציוריו של צייר הרנסאנס ההולנדי יוהנס ורמיר? האם ורמיר לא היה גאון כפי שרבים חושבים אלא נעזר במכשירים שונים כדי להפיק את ציוריו המרשימים? ואולי האור המלטף את הדמויות ביצירותיו אינו תוצר של הכישרון המופלא שלו, אלא של מערכת מתוחכמת של מראות ועדשות?

בפתיחת הסרט התיעודי "טים מצייר ורמיר", שיוקרן בפסטיבל "דוקאביב" בשבת (וב-24.6 בערוץ יס דוקו), מסביר הממציא ואיש העסקים האמריקאי טים ג'ניסון כי בבדיקות רנטגן שנעשו לציוריו של ההולנדי בן המאה ה 17 התגלה, למרבה ההפתעה, שתחת שכבות הצבע לא מסתתרים רישומי סקיצות כלשהם. בעקבות זאת היו שהסיקו כי מדובר בגאון של ממש, בעל יכולת מופלאה לפענח את האופן המורכב שבו האור נופל על האובייקטים השונים, וכישרון מופלא לא פחות לשחזר את המראה הזה באמצעות מכחול, צבעים וקנבס.

ואולם רבים אחרים, וביניהם הצייר דייוויד הוקני, טענו כי העובדה שוורמיר ואמנים נוספים בני זמנו הצליחו לצייר ציורים מדויקים הרבה יותר מהאמנים שקדמו להם התאפשרה בזכות שימוש שעשו בחידושים טכנולוגיים בני אותה התקופה. כך, למשל, נטען כי ורמיר ועמיתיו נעזרו בקמרה אובסקורה (קופסה אפלה), בעדשות אופטיות שונות ובמראות.

ג'ניסון בסרטו "טים מצייר ורמיר"צילום: Sony pictures classic

כשג'ניסון קרא את הספר שכתב הוקני ובו פירוט של הטענות הללו וההסברים הניצבים מאחוריהן, הוא נדלק. הממציא שבו החליט שהוא חייב להבין איך ורמיר עשה את זה. ג'ניסון כבר המציא ובנה כמה דברים בחייו, והפעם, החליט, הוא הולך לבנות מכונה שתאפשר לו לצייר כמו ורמיר. לא פחות. אמנם הוא מעולם לא צייר ציור של ממש, אבל לא אדם כג'ניסון יניח לזוטות מעין אלו לעמוד בדרכו.

כשרואים את המצאות העבר שלו בסרט, מתעורר ספק בנוגע ליכולתו להצליח באתגר החדש. הוא המציא למשל מחשב אישי המאפשר ליצור תוכניות טלוויזיה, כלי תעופה משונים הנשלטים מרחוק, ברווז רובוטי, ואפילו המצאה שהוא מתנדב להדגים מול המצלמות: מדחף רב-עוצמה שהוא מעמיס על גבו בזמן שהוא רוכב על גלגיליות, המאפשר לו להתקדם בקלילות ובמהירות. ואולם, האתגר האמנותי החדש שהציב לעצמו לא הרתיע אותו. להיפך.

"במקצועי אני איש וידיאו, וכשהתבוננתי בציוריו של ורמיר, הם נראו ממש כאילו נוצרו על ידי מצלמת וידיאו", סיפר ג'ניסון בראיון טלפוני בסוף השבוע, והתנדב להסביר: "מצלמה כזאת מגיבה ללבן באופן שונה מהעין שלנו. אם למשל את מתבוננת בקיר לבן בחדר, העין שלך מתאימה את המראה הזה למענך: היא מבהירה את הצללים ואילו את החלקים הבהירים הופכת לכהים יותר, כדי שבסופו של דבר תראי קיר שנראה לבן לכל אורכו. לעומת זאת, מצלמת וידיאו שתצלם אותו קיר תראה מגוון רחב של צללים, בהירים וכהים. ומה שהיה משונה בעיני בציורים של ורמיר, זה שהם מציגים מראות באופן שבו מצלמת וידיאו אמורה היתה לראות אותם. כשהתבוננתי בציוריו, חשבתי לעצמי שלא ייתכן שכך הוא ראה את הדברים בעצמו".

סיוטים על שטיחים

הסרט "טים מצייר ורמיר" מתעד את המסע המרתק שאליו יצא הממציא הטקסני כדי לשחזר את הכלים שסייעו ככל הנראה לוורמיר לצייר את ציוריו. לאחר תחקיר מדוקדק הוא ממציא טכניקה שלפיה, באמצעות הצבה של מראה קטנה בזווית מסוימת מול תצלום, הוא מצליח לצייר, לאט לאט, ציור הדומה באופן מעורר השתאות לתצלום המקורי. מכאן עובר ג'ניסון לתוכנית שאפתנית בהרבה: הוא מחליט לצייר מחדש את "שיעור במוסיקה", אחד מציוריו המוכרים של ורמיר, שבו נראות שתי דמויות ישובות ליד פסנתר בחדר שטוף אור.

לשם כך הוא בונה העתק מרשים במיוחד של החדר שאותו צייר ורמיר. כדי להשיג דמיון גדול ככל האפשר לחדר המקורי, ג'ניסון לא חוסך מאמץ: הוא משחזר את התלבושות של הדמויות המופיעות בציור, מייצר בעצמו את הרהיטים, רוקח צבעים כך שיהיו דומים ככל הניתן לאלה שעמדו לרשותו של הצייר ההולנדי, בונה עדשות מיוחדות כדי שאלה לא ייהנו מטכנולוגיות חדישות אלא יזכירו את העדשות של פעם, ולבסוף מציב במקומן את המראות והעדשות שיאפשרו לו לצייר בעצמו ורמיר. כך לפחות הוא מקווה.

ואולם, עד מהרה מתברר כי התלאות שהוא עובר בשלב ההכנות ובניית התפאורה הן כאין וכאפס ביחס למה שמחכה לו בשלב החשוב באמת של הפרויקט: שלב הציור. הממציא הנמרץ מוצא עצמו יושב במשך חודשים ארוכים על אותו הכיסא, משתמש במראה קטנטנה כדי לדעת אילו משיכות מכחול דרושות בכל נקודה על הקנבס, נאלץ להשקיע זמן ממושך במיוחד בציור של כל פרט ופרט בציור. ואם כל זה לא מספיק, הרי גם משבר אמון קשה פורץ בינו לבין המכונה שהמציא לאחר שהוא מגלה שהיא אינה מדויקת מספיק.

"אחרי שבניתי את החדר וכל מה שנמצא בתוכו התחלתי לצייר, והשלב הזה לקח לי שבעה חודשים, כ-180 יום של ציור", הוא מציין בראיון. "זה המון, אבל למעשה זה פרק זמן הדומה לזה שנדרש לוורמיר כדי לצייר את הציורים שלו. הוא צייר ציור חדש בכל שישה חודשים, וזה נחשב אטי מאוד. לשם השוואה, רמברנדט צייר כ-1,000 ציורים בפרק זמן זהה. עם זאת, העובדה שוורמיר עבד כל כך לאט בהחלט התאימה לתיאוריה שלי ולשיטה שפיתחתי".

ורמיר חיבב אולי את הקצב האטי הזה, אבל ג'ניסון, כך נראה, לא ממש בנוי לעבודת נמלים כה תובענית. "לולא היו שם מצלמות, הייתי קם ועוזב", הוא מודה. "הייתי מסתפק בלצייר חלק קטן מהציור, לראות שהשיטה שלי עובדת ולקבל הוכחה לכך שזו ככל הנראה הטכניקה שבה ורמיר השתמש. אבל מכיוון שהמצלמות היו שם לא היתה לי ברירה, הייתי חייב לגמור את הציור. נקודת השבירה שלי הגיעה כששקדתי על החלק בציור שבו נראית פיסת שטיח. לצייר את השטיח הזה לבדו לקח לי בערך שלושה חודשים! לולא המצלמות, זו בהחלט היתה הנקודה שבה הייתי נשבר ומפסיק".

ג'ניסון מודה ששטיחים כיכבו בחלומותיו באותם ימים ("רק שאלה היו סיוטים יותר מאשר חלומות", הוא צוחק) ושהסבלנות שלו אזלה לחלוטין, אבל לצופה מן הצד המעקב אחרי האתגר הסיזיפי שהוא קיבל עליו דווקא סוחף ומותח. קשה שלא להשתאות אל מול מלאכת הציור המדויקת שג'ניסון – וזה המקום להזכיר שהוא נטול כל ניסיון בציור - מצליח להוציא תחת ידיו בעזרת המכונה המשונה שבנה, וקשה להכיל את הסקרנות בנוגע לציור הסופי שהוא יוציא תחת ידיו. לצורך הכתבה ניאלץ לתת פה ספוילר קטן ולגלות שבסופו של דבר, לעין לא מקצועית ובתיווך של מצלמה ומסך, הציור שהוא מפיק נראה מרשים למדי.

"אבל כשמסתכלים על הציור שלי ממש מקרוב, הוא לא נראה כמו ורמיר", מבהיר ג'ניסון. "ורמיר ידע מה הוא עושה עם המברשת שלו, ועבודת המכחול שלו היתה אלגנטית הרבה יותר משלי. עם זאת, ממרחק, לציור שלי בהחלט יש המראה של ורמיר, וזה בעצם מה שניסיתי לבדוק בפרויקט הזה. ניסיתי לבחון אם אצליח להעתיק את הצבעים והצללים שהיו בחדר באופן מדויק בעזרת המכשור שבניתי, ובמובן הזה הייתי מאוד מרוצה מהתוצאה, כי היא נראתה כמו צילום, בדיוק כפי שנראו הציורים של ורמיר".

עד כמה אתה בטוח כיום שוורמיר השתמש בכלים אופטיים דומים לאלה שבהם אתה השתמשת?

"אני בטוח בכך ב-90%, אם כי אין לכך אף עדות היסטורית, אף הוכחה. איננו יודעים כמעט דבר עליו ועל האופן שבו הוא עבד, לא נותרו בידינו סקיצות שלו ואנחנו לא יודעים מי היו מוריו. אני מקווה שבאחד הימים ייחשף עוד מידע עליו ועל שיטות העבודה שלו, אבל כרגע, כמדען, מכיוון שאין בידי כל הוכחה לתיאוריה שלי, אינני יכול להיות בטוח בה ב-100%. תיאורטית, יכול להיות שקיים הסבר נוסף".

בחלקו האחרון של הסרט, כשאתה מציג את היצירה שלך לפני דייוויד הוקני, אתם דנים בשאלה אם ורמיר – בהנחה שאכן השתמש בציוד כזה - היה ממציא יותר מאשר צייר, או להיפך. מה עמדתך בסוגיה הזאת?

"אם אני צודק וורמיר באמת השתמש במכונה כמו זאת שאני בניתי, הוא אינו רק אמן גדול אלא גם ממציא, איש שמבין בטכנולוגיה. ואני לא רואה סתירה בין שני הדברים. הוא חי בתקופת הרנסאנס, ואיש רנסאנס יכול היה לדבר אז בנשימה אחת גם על אמנות וגם על מדע. בעיני, שני הדברים הללו הם שני צדדים של אותו המטבע, כי גם מדע וגם אמנות מחייבים שימוש בחשיבה יצירתית".

האם ההערכה שאתה רוחש לוורמיר גדלה או פחתה בעקבות הפרויקט שלך?

"ההערכה שלי כלפיו היום גדולה הרבה יותר. הוא יצר את הציורים הנפלאים שלו, ועל כך כמובן אין מחלוקת. ואם הוא נעזר לשם כך במכשירים זה בסדר גמור מבחינתי. היום, למשל, כשאנחנו צופים בסרט מדע בדיוני, אנחנו רואים על המסך שמולנו תמונה יפהפייה ומאוד ריאליסטית, ואנחנו יודעים שהאנשים שיוצרים את התמונה הזאת לא מהססים להשתמש בכל כלי טכנולוגי שעומד לרשותם. ואני חושב שזה בדיוק מה שוורמיר עשה. הוא השתמש בכל מכשיר שעמד לרשותו במטרה ליצור את התמונה היפה ביותר האפשרית מבחינתו".

הסרט "טים מצייר ורמיר", שיצרו צמד הקוסמים פן וטלר, ידידיו של הממציא, הוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו בשנה שעברה וזכה שם בפרס השלישי מטעם איגוד המבקרים לסרט התעודה הטוב ביותר. בנוסף לכך הוא היה מועמד לפרס באפט"א ("האוסקר" הבריטי) לסרט התעודה הטוב ביותר. במסגרת פסטיבל דוקאביב הוא יוקרן בסינמטק תל אביב בשבת הקרובה וכן ביום ראשון (11.5) ובשבת הבאה (17.5).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ